הריבית בבנק לחוסך מזערית, ההשקעה במניות מסוכנת, השקעה באג"ח אינה מובטחת ודמי הניהול הגבוהים של הקרנות והקופות לוקחים את המעט שנשאר. מה אמור לעשות החוסך הממוצע בכדי לשמור על הערך הריאלי של חסכונותיו בטווח הארוך? שאלה קשה.
בעבר עיקר הסיכון שאיים על הערך העתידי הריאלי של החסכונות הייתה האינפלציה. בסוף שנות השמונים למשל, הערך הריאלי של חסכונות הציבור שהיה מושקע בעיקר באג"ח ממשלתי לא צמוד פשוט נמחק לחלוטין. התספורות של היום נראות כמו גן ילדים לעומת ההפסדים דאז.
הסיכונים לחוסך המבוהל מתסכלים. גם אם המשק יחזור לנורמליות ושערי הריבית על פק"מ ומק"מ יעלו בעתיד זה יהיה מלווה באינפלציה ששוב תהרוס את הערך הריאלי של החסכונות.
פיזור השקעות אינו הפתרון
רבים סבורים שהפתרון מצוי בתיאוריות ההשקעות של ביזור, (diversification). המשברים הפיננסיים מאז שנת 2000 הוכיחו שביזור לא בהכרח מועיל, ביזור יתר יכול להיות שלילי עבור המשקיע הפרטי. הרציונל לבזר על פני השוק כולו דחף את הקרנות להשקיע את החסכונות בניירות ערך בעלי פרופיל סיכון/תשואה גבוה במיוחד שלא התאים לחוסך/משקיע הממוצע בטווח הארוך. רמות הסיכון עלו עד כדי כך שביזור לשם ביזור איננו בהכרח דבר שמייצב את תיק ההשקעות.
יועצי ההשקעות והחוסכים חייבים לקבל את ההנחה הבסיסית שמשברים דוגמת זה של 2007/08 ימשיכו לחזור על עצמם בעתיד. זאת ועוד, נראה שהתנודתיות והסיכון של השווקים הפיננסיים הולכים ועולים עם הזמן.
בכדי להיות ריאליסטיים בואו נניח שהמשבר של 2007/08 עדיין לא עבר לגמרי. המשבר נבע בעיקר מהאינסטינקט הספקולטיבי של משקיעים, שהמשבר היה בלתי נמנע, שאת המשבר לא היה ניתן לחזות מראש ולכן אין להאשים לא את מנהלי התיקים , לא את מערכת השוק, לא את הממשלה וגם לא את מערכת הרגולציות הנוכחית.
הלקח הוא שכיום ההנחות הבסיסיות עליהן משקיע פרטי זהיר צריך לבסס את האסטרטגיה שלו לעתיד צריכות להתבסס על שלוש נקודות מרכזיות:
1. תקציב הממשלות במשק ימשיך להיות גדול, הרבה נטל מס, המשך הדפסות כספים וסיכוי גדול לעליה בשיעורי האינפלציה.
2. הטבע האינסטינקטיבי למינוף וספקולציות של הרבה משקיעים ושחקנים למיניהם בשוק ההון, נראה שימשיך להיות אתנו ביתר שאת בעזרת שוק הנגזרים.
3. המשמעות שמשברים פיננסיים ימשיכו לחזור על עצמם ולכן את ההשקעות לטווח הארוך בשוק ההון צריך לעשות בראיה מפוקחת לאור מציאות זאת.
השאלה היא לא אם לחסוך או אם להשקיע אבל איך להשקיע.
הקטנת החשיפה למניות
לפניכם ארבעה רעיונות- הצעות לחוסכים שאינם חפצים בסיכונים.
1. הקטנת ה ( (exposureאו החשיפה להשקעה במניות באופן כללי. אם התנודתיות והסיכון של הבורסות אמור להמשיך ואף להתחזק בעתיד אזי צריך להוריד את החשיפה למניות בתיק בצורה משמעותית. הרכב הנכסים (asset allocation) של תיק ההשקעות צריך לשקף שינוי מבני שבו יש תזוזה סטרוקטוראלית ממניות לנכסים אחרים.
ההשלכות של הגלובליזציה, אינם גורמים חיוביים או רווחיים שמשקיע פרטי ממוצע ראוי לו או כדאי להתעסק אתם.
2. המשקיע הפרטי, לטווח הארוך, חייב להניח שהאינפלציה תמשיך להתקיים. אי הוודאות היא לא אם תהיה אינפלציה אלא האם האינפלציה תהיה ברמה גבוהה או ברמה נמוכה. סביר מאד להניח שמחיר השינוי ( trade-off) שנשלם עבור היציאה מהמשבר הנוכחי הוא עליה ניכרת בשיעור האינפלציה. לכן החסכונות צריכים להיות מופנים להשקעות באג"ח צמוד למדד המחירים עם מועד פירעון לא ארוך. עדיף להשקיע באג"ח צמוד שזמן פירעונו הוא נניח לא יותר מחמש שנים ושהונפק ע"י ממשלה, או רשות ציבורית וחברות גדולות עם דירוג גבוה.
3. בטווח הארוך מומלץ להשקיע אך ורק בחברות שנותנות דיבידנד. (high dividend yield). חברות שנותנות דיבידנד באופן עקבי ושמקיימות מדיניות של יחס גבוה של דיבידנד/ לרווחים הן בדרך כלל חברות סולידיות ובעלות ביצועים טובים לאורך זמן. המדיניות של חלוקת דיבידנד כל שנה, מחייבת את ההנהלה באחריות ושקיפות מול המשקיעים. חברות שהונפקו בבורסה ואחרי 3-5 שנים ואינם מסוגלים לחלק דיבידנד הן מניות שבדרך כלל אין להם ביצועים טובים בטווח הארוך. מחירי מניות אילו של אפס דיבידנדים zero dividend)) בדרך כלל יורדות חזק בזמן של משברים פיננסיים ועוד יותר מזה הם ברוב הזמן לא מתאוששות גם כאשר הבורסה חוזרת למגמה של שוק שוורי. מומלץ למשקיע הפרטי להתרחק ממניות אילו.
4. לחפש השקעות זהות בשוק האמריקאי שמראה סימני התאוששות וגם בחלק מהשווקים המתעוררים. כדאי למצוא השקעות עם מרכיבים של חסכון לטווח הארוך, שכוללות תמהיל של אג"ח ממשלתי קצר מועד + אג"ח צמוד מצד אחד ומניות סולידיות עם דיבידנד גבוה מצד שני. כיום שמירה על ערך כספכם היא משימתם המרכזית של החוסכים.
ד"ר ארי אוליאל מרצה לכלכלה, המרכז ללימודים אקדמאים, אור יהודה.