אי שילוב החרדים בחברה הישראלית, יצר תהליך של אי שוויון שאינו מקובל בדמוקרטיה. לדברים יש משנה תוקף באם אנחנו בוחנים, בהווה, את מספר החרדים שמקבלים פטור משרות ביטחון, לעומת מה שהיה בעבר. ממאות בודדות בהסכם החזון איש ובןגוריון לעשרות אלפים רבים כיום. הדברים חורגים מאי שוויון בתחום הפטור משירות ביטחון, והם משתרעים על כל הספקטרום הרחב של חיים במדינה דמוקרטית. נתמקד בזווית הכלכלית.
לו היו החרדים ומיעוטים אחרים משתלבים בשוק העבודה, היה התוצר (למ"ס) עולה ב-15%. זהו נתון מדהים מחד, אך חלום באספמיא מאידך, שכן אין היום תהליך מנוהל ויזום שיגרום לשילוב. להיפך: אי השילוב מנציח ומחזק לא מעט מפלגות פוליטיות שרוכבות על גל זה. כאשר אי העשייה משרתת את מטרותיהן. ברור גם שאי השילוב, בהקשר הכלכלי, גורם הלכה למעשה לירידה של 15% בתוצר ויותר, שכן שיעור ההתרבות של החרדים, גדול משמעותית מאשר של שכבות אחרות בחברה הישראלית. אין טעם להיכנס כאן למגמות דמוגרפיות עתידיות, אך ברור, שהמשך התהליך, כמו שהוא מתהווה ייצור בעתיד הנראה לעין, בעיה כלכלית עצומה וגם חברתית שלא ניתן יהיה לפתרה. במקום עליית תוצר נשאר עם ירידת התוצר.
האם ניתן לשלב? חובה לשלב
לתבוסתנים אל תהיה תקווה. כיצד ניתן לייצר מומנטום של שילוב, שייתן ערך למדינה ככלל, ולחרדים ולחילונים מאידך? ישראל היא מדינה של קיבוץ גלויות, שהצליחה לשלב, שבעים אומה ולשון ללאום אחד היוצרים עם אחד. בבסיס השילוב עומדות זכויות וחובות זהות, שמתבטאות בחוק, בסדר, בדגל, בהמנון, ביהדות, בציונות, ובערכים משותפים, היוצרים תרבות שהמשותף בה עולה על השונה. היתרונות הגדולים של תרבותנו, באים לידי ביטוי בחוסן הלאומי ובצה"ל שמאפייניו הנם: חברות, אחריות, אחווה, הזדהות, נחישות, מוטיבציה. כל אלה אבני יסוד שגרמו לנו להגיע לאן שהגענו.
החרדים חוששים מחד להשתלב בתרבות הכללית, שכן אז, לשיטתם, הם יאבדו את אמונתם. הם אינם מוכנים אפוא להיות חלק בתהליך אינטגרטיבי וצריך להבין אותם. מה לפיכך מוצע וצריך לעשות?
1. מודעות, ראשית לכול לזכויות החרדים ולמעמדם, כשווים מול שווים.
2. להבהיר לחרדים, בצורה חד משמעית, שאמונתם אינה ניתנת לערעור. ואין כוונה לשנותה.
3. ליצור מסגרות רחבות של השכלה אקדמית למגזר החרדי בלבד, שיתנו פתרון לקדמה הנדרשת מחד, כאשר מאידך, לא יגרום לעירוב של חרדים עם חילוניים בעלי תרבות שונה.
4. לבנות מסגרות, המקובלות על החרדים, של שירות לאומי והתנדבות, ואפילו לשם תמיכה בקהילה החרדית עצמה. זהו צורך לאומי. ואדרבה-זה יצור אינסנטיב מובהק שידחוף את התהליך בהצלחה. גיוס לצה"ל ושירות לאומי, בהתאם לצרכי ודרישות הצבא ושירותי הרווחה והבריאות, הם גם כורח המציאות.
5. ליצור מסגרות תעסוקתיות של החרדים. יש היום לא מעט צרכנים חרדיים, שישמחו לרכוש מוצרים ושירותים מיצרנים חרדיים. במשך הזמן תתרחב מגמה זו כאשר הדינאמיקה, תגרום לשילוב של אוכלוסיות נוספות במיזמים של החרדים. עניין זה יכול להיות ממונף, ע"י גיוס תרומות מנדבנים חרדים בעולם ויש הרבה כאלה.
6. יש הכרח ליצר מומנטום לשינוי, בשילוב ובתמיכת החרדים, כמפורט לעיל ונוספים. זהו הכיוון היחידי האפשרי. כפייה, חוקים כאלה ואחרים, גזרות, או החלטות חד צדדיות, לא יביאו דבר,אלא להיפך, ינציחו את הרגרסיה, על השפעותיה ההרסניות בחברה הישראלית.
ד"ר ישראל בוקסר, מרצה לכלכלה , במרכז ללימודים אקדמיים אור יהודה