המחאה הציבורית בקיץ שעבר יצרה רעש, שהניע את אמות הסיפים של החברה הישראלית. הרעש לא שכך עם הקמת ועדת טרכטנברג. להיפך, גלי ההדף שלו, משפיעים על ההוויה הכלכלית והפוליטית. ניתן לומר ללא הפרזה, שההתעוררות של ציבור הצרכנים, יצרה תהודה, שממדיה רחבים מהותית מאשר שינוי מחיר הקוטג' הכסף הקטן, והשפעותיה באות לידי ביטוי בכסף הגדול - הגבלים עסקיים, פוליטיקה, שוק ההון, יחסי עבודה, ביצועי חברות במגזר הפרטי, ונוספים. להלן פירוט הבעיות:
1. הגבלים עסקיים: מיותר להרחיב על הפעילות הנמרצת של הרגולטור בנושא ריכוזיות, פרוק פירמידות, סייגי שליטה ונוספים. פעילות זו היא נגזרת ישירה של המחאה. נשאלת השאלה: האם בטווח הקצר או הבינוני, היא תעזור לצרכן? הקביעה היא חד משמעית- לא.
תהליכים מעין אלו הם ארוכי טווח וכרוכים בשינויים מבניים. אבולוציה של שוק לא מתרחשת ביום אחד. האם היא תזיק למגזר העסקי? בוודאי שכן, בייחוד בטווח הקצר, כאשר גם הטווח הארוך איננו מבטיח גדולות ונצורות. מי ישקיע בעסקים שפוטנציאל הצמיחה והרווח שלהם מאוד מוגבלים? מעטים אם בכלל.
2. פוליטיקה: אנו עדים ליוזמות בנושאי שוק הרכב, הורדת עמלות בקופות הגמל, הורדת מכסים, עליהום על חלק מהמגזר העסקי ועוד. המסקנה ברורה: המגזר העסקי יחלש. האפקט השלילי הנובע מכך, ישפיע במהירות גם על השכירים.
3. שוק ההון: הבורסה שונאת התערבויות רגולטוריות או לחץ ציבורי המביא לירידה בביצועיה. היא מגיבה בהתאם. את התוצאה אנו רואים ברמה יומית כמעט. שוק ההון בירידה, הציבור מפסיד בגדול, אם בהשקעות ישירות, ובעיקר בגין ההשלכות השליליות על ביצועי קופות גמל ופנסיה, קרנות השתלמות ונוספים.
4. יחסי עבודה: המחאה, הבחירות הקרובות להסתדרות ומאפייניהם ומשחקי כוח, גרמו להתעצמות הכוח של ההסתדרות והוועדים. הדברים מתבטאים בשביתות רבות: נמלים, רכבת, אחיות ונוספות, שהמאפיין המרכזי שלהן - ההסתדרות מנצחת והאוצר מתקפל. כל זה מקטין את כושר התחרות של המגזר העסקי. העובדים, בייחוד במגזר זה, ישלמו על כך.
5. מגזר פרטי: יצרנים של מוצרי צריכה לשוק המקומי, קמעונאים ובעלי שליטה, משלמים את המחיר. יו"רים ומנכלים מודחים, הביצועים בירידה, הניהול מהוסס ומקובע, כאשר עצם הרווח הפך להיות מונח מגונה. ירידת הערך הגדולה של חברות, התוצאות עסקיות שלהן, והשלכותיהן, ישליכו ישירות ומהותית על הסביבה.
6. קיבלנו בומרנג: ניכרת ירידה במרב הפרמטרים. ירידה שמגזרים לא כלכליים הניעו אותה, שיש לה השלכות מאקרו כלכליות, שליליות בעיקרן, על המשק הלאומי.
כיצד הכסף הקטן שולט בכיפה?
מדוע הקונסטלציה הפוליטית הנוכחית מאפשרת זאת? האם אין לה ראיה אסטרטגית, האמורה לבחון השלכות של אירועים על תוצאות לטווח ארוך? מישהו מסוגל להסביר את הרציונל של הגישה הכלכלית ששולטת היום בכיפה? קפיטליזם? סוציאליזם? מתקיים משחק כוחות ביניהן. פופוליזם ציבורי-מול רציונליזם כלכלי. בסיטואציה הקיימת, לא נראה, ששתי הגישות המנוגדות, יכולות לדור בשלום בכפיפה אחת.
האם הפוליטיקאים לא מבינים, שמה שקורה עכשיו, הוא במידה רבה, תהליך אובססיבי, בחלקו בלתי מוצדק, לפיו המגזר העסקי, המנוף של המשק, נמצא בפינה, מוכה ומואשם בכל החוליים שלנו, ואיש איננו פוצה פה ומצפצף. כיצד מתרחשת תופעה, לפיה מגזרים לא כלכליים משפיעים במישרין, או בעקיפין על התקציב? נכון שקול המון כקול שדי. האם די בכך, כדי לתת למגזרים אלה, להתוות בפועל את האסטרטגיה הכלכלית-חברתית שלנו?
כל זה, לא מוריד ולא כלום מזכאותו המובהקת של הציבור להגנה על זכויותיו הצרכניות. הבעיה: אנחנו בתוך תהליך של "זבנג וגמרנו". תהליכים מסוג זה תמיד נכשלים. את המחיר משלמים כולם, בייחוד החלשים.
ישראל בוקסר מרצה לכלכלה במרכז ללימודים אקדמאיים אור יהודה.