פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      חטיפים נמכרים בחצי מחיר ברשתות הערביות

      המחירים ברשתות השיווק במגזר הערבי, הן בשטחי ישראל והן ברשות הפלסטינית, נמוכים בעשרות אחוזים ממחירם בערים אחרות. מי אחראי לפערים ולמה הם קיימים?

      לא רק בארה"ב: מחירי החטיפים והמזון נמוכים משמעותית גם במגזר הערבי ממחיריהם ביתר ערי ישראל. מבדיקת TheMarker עולה כי המחירים ברשתות השיווק במגזר הערבי, הן בשטחי ישראל והן ברשות הפלסטינית, נמוכים בעשרות אחוזים ממחירם בערים אחרות - עד כדי מחצית.

      חטיף פסק זמן של שטראוס-עלית, שעורר את הסערה האחרונה בדבר פערי המחירים בין ישראל לחו"ל, עולה כ-4.5 שקלים בסופרמרקט שמשום מרקט בנצרת ובסופרמרקט זוהרי בבאקה אל גרבייה, ו-5 שקלים בסופרמרקט בראבו ברמאללה שברשות הפלסטינית. ברשתות השכונתיות הישראליות הוא עולה הרבה יותר - 6.3 שקלים במגה בעיר (כ-40% יותר מהמגזר הערבי בשטחי ישראל ו-26% יותר מברשות הפסלסטינית), ו-6 שקלים בשופרסל שלי (33% יותר מהמגזר הערבי בשטחי ישראל ו-20% יותר מברשות). חטיף פסק זמן יעלה ברשת הדיסקאונט הגדולה בישראל, שופרסל דיל, 4.99 שקלים - ואילו ברשת הדיסקאונט קינג סטור, המונה חמישה סניפים במגזר הערבי (כפר יאסיף, בית זרזיר, אום אל פחם, פוריידיס, דבורייה) - 4.49 שקל.

      גם בשוקולדים אחרים של שטראוס-עלית שנבדקו נמצאו פערי מחירים: חטיף מקופלת הפופולרי עולה בסופרמרקט שמשום מרקט בנצרת 3.99 שקלים, בעוד שבשופרסל שלי מחירו 5.80 שקל - 45% יותר. שוקולד פרה 100 גרם זול בשקל אחד במגזר הערבי בישראל - 7 שקלים בשופרסל שלי ומגה בעיר, לעומת 6 שקלים בנצרת ובבאקה אל גרבייה.

      פערי מחירים נמצאו גם בחטיפים של החברות המתחרות בקטגוריה. חטיף קליק בשקית 75 גרם של חברת יוניליוור עולה 8 שקלים ברשת השכונתית מגה בעיר, לעומת 4 שקלים בסופרמרקט השכונתי שנבדק בבאקה אל גרביה - חצי המחיר. גם הפעם נמצאו פערי מחירים גם בהשוואה בין רשתות הדיסקאונט בשני המגזרים: מחיר החטיף ברשת קינג סטור הוא 4.49 שקלים, לעומת 6.5 שקלים בשופרסל דיל - 44% יותר.

      החטיפים המיובאים מרס וטוויקס, המשווקים במגזר היהודי והערבי על ידי חברת סידס, נמצאו יקרים לעתים פי שניים ואף יותר במגזר היהודי - 6.5 שקלים במגה בעיר לעומת 3 שקלים ברמאללה ו-3.5 שקלים בנצרת.

      יצוין כי המחיר שנבדק הינו ליחידה בודדת של חטיף, וכי רשתות השיווק השונות במגזר היהודי מציעות מבצעים שונים לקראת חג הפורים. ואולם בכל המקרים מדובר במבצעים התקפים רק ברכישת מינימום של חטיפים - למשל ארבעה חטיפי שטראוס ב-10 שקלים בשופרסל דיל או שלושה ב-13 שקל בשופרסל שלי, או שלושה חטיפים מיובאים ב-10 שקלים ברשתות השונות. ואולם מחיר החטיף הבודד עדיין נמוך יותר במגזר הערבי.

      "אין אצלנו מטה מנופח כמו ברשתות הישראליות"

      מבדיקה שערכה חברת צ'מנסקי בן שחר עולה כי שוק המזון במגזר הערבי מגלגל 5-6 מיליארד שקל בשנה - 10% מכלל שוק הסופרמרקטים בישראל. סך שטח חנויות המזון במגזר הערבי משתרע על פני 52 אלף מ"ר ב-420 חנויות, שרובן בבעלות משפחה שגם מפעילה את החנות.

      עוד עולה מהבדיקה של צ'מנסקי בן שחר כי המגזר הערבי קונה בעיקר בחנויות קטנות ששייכות למגזר ומוכן יותר לנסוע לחנויות מזון רחוקות יותר שיענו על צרכיו, אך אינו נוהג לקנות בחנויות יהודיות - מכיוון ש"אינו מרגיש בנוח שם", לשון הבדיקה. אף ש-25% מההוצאה של משק בית ממוצע במגזר הערבי היא על מזון, לעומת 16% בלבד מההוצאה של משק בית במגזר היהודי, רשתות המזון הגדולות טרם השכילו לפעול במגזר, וכיום למגה יש רק חנות אחת בסכנין, ולשופרסל חנות של "יש" בדליית אל כרמל וברהט, ולכמעט חינם בטמרה ונצרת.

      "לא מפתיע אותי שאנחנו יותר זולים", אומר בילאל סלאח, מנכ"ל רשת הדיסקאונט קינג סטור. "ליצרנים אין מחירון מיוחד למגזר הערבי ואנחנו בוודאי מקבלים פחות הנחות מרשתות כמו שופרסל ומגה, אבל אנחנו עובדים על שיער רווח גולמי נמוך מאוד של 13% - חצי מרשתות כמו שופרסל ומגה. אנחנו מצליחים לחיות מזה לא רע בכלל".

      סלאח מונה שתי סיבות נוספות לפערי המחירים בין המגזרים: "לנו אין את המטה המנופח שיש לרשתות הישראליות ואת כל המשכורות הגבוהות למנהלים", הוא אומר ומוסיף: "אי אפשר לגבות מהמגזר הערבי מחירים גבוהים כמו במגזר היהודי - מכיוון שאצלנו יש להם פחות כסף לשלם על מוצרי מזון".

      לדברי תמיר בן שחר מצ'מנסקי בן שחר, לפערי המחירים אחראיות סיבות נוספות: "במגזר הערבי קונים לעתים מהיצרנים בעלות נמוכה יותר בשל קנייה במזומן או קנייה של מוצרים לקראת פקיעת התוקף. בנוסף, ההוצאות של המגזר הערבי נמוכות הרבה יותר: הנדל"ן זול יותר, הן מבחינת עלויות הבנייה והן מבחינת דמי השכירות והארנונה, כוח האדם זול יותר ומעסיקים פעמים רבות בני משפחה ללא תנאים סוציאליים ואחרים. כמו כן, בהרבה מהמקרים לא משלמים מסים - מס הכנסה, מע"מ ואחרים. הרבה מאוד הון שחור מתגלגל במגזר הערבי".

      סלאח דוחה על הסף חלק גדול מהטענות של בן שחר: "אנחנו חיים לפי חוקי מדינת ישראל, משלמים לעובדים שכר מינימום בהתאם לחוק, משלמים מסים, ואנחנו ממש לא מוכרים מוצרים שהם לקראת פגי תוקף. הדברים האלה יכולים להיות נכונים לגבי הרשות הפלסטינית - שם אכן אין חובה לשלם שכר מינימום ואין אותם המסים ויש הרבה מוצרים מייצור עצמי".

      במבה בשקל: כך נמכר החטיף הלאומי בחצי מחיר

      שיא פערי המחיר שנמצאו בין מוצרים במגזר הערבי ליהודי שייך לחטיף הבוטנים במבה של אסם - החטיף המלוח הנמכר ביותר בישראל. אסם מצאה פתרון אטרקטיבי במיוחד למגזר הערבי: חבילות במשקל 20 גרם שעולות בחנויות שקל אחד בלבד, לעומת אריזת במבה במגזר היהודי, שמשקלה 25 גרם ועולה 2.5 שקלים בשופרסל דיל.

      בילאל סאלח, מנכ"ל רשת קינג סטור, מסביר כי "הבמבה היא אותה במבה המיוצרת על ידי אסם, פשוט באריזה עם כיתוב בערבית ובעברית. המחיר הנמוך של במבה אסם במגזר הערבי נובע מכך שבמגזר הערבי יש הרבה מתחרים שמייצרים חטיפי בוטנים ומוכרים אותם בשקל לחבילה. אסם פשוט לא יכלו להרשות לעצמם להעלות את המחיר".

      סאלח מספר כי הוא קונה אריזת במבה 20 גרם מאסם ב-85 אגורות, כולל מע"מ. לשם השוואה, מחיר המחירון של במבה אסם 25 גרם במגזר היהודי הוא 1.94 שקלים כולל מע"מ. גם הפסטה של אסם יקרה יותר במגזר היהודי, ותעלה לכם 5.49 שקל בקינג סטור, לעומת 5.99 שקל בשופרסל דיל.

      מאסם נמסר כי "ניתן למצוא במבה במשקל גבוה יותר של 25 גרם בטווח רחב של מחירים הנע בין 2-1.5 שקלים ליחידה במארזי 9+1, ועד 2-2.5 שקלים לאריזה בודדת. גם פסטה אסם נמכרת במחיר לצרכן שבין5.4 ל-7.1 שקלים - בהתאם להחלטות הקמעונאי".

      שטראוס: "המחיר זהה לכל המגזרים"

      בקרב היצרנים הקפידו לגלגל את האחריות לפתחן של רשתות השיווק. בכיר בתחום המזון אומר כי "אנחנו מוכרים למגזר הערבי באותם מחירים שאנחנו מוכרים למגזר היהודי - לשופרסל ומגה מתמחרים מחיר מחירון גבוה יותר ואז נותנים על זה הנחות, ולמגזר הערבי מציעים מראש מחיר יותר נמוך לכל השנה. בשורה התחתונה, שניהם קונים באותו מחיר בערך. הפער שרואים בבדיקה הוא הפער בין הרווח של שופרסל ומגה לרווח של קינג סטור לצורך העניין", הוסיף.

      בקרב הרשתות גילגלו את האחריות ליצרנים: בכיר ברשת שיווק גדולה אמר כי "יצרני המזון הגדולים מוכרים את מוצריהם למגזר הערבי במחירים נמוכים יותר מלמגזר היהודי - כשם שמוכרים אותם במחירים נמוכים יותר לשווקים בחו"ל - וזאת משום שהמגזר הערבי אינו מוטה מותגים ואין לו העדפות למותגים אלו. בנוסף, פערי המחירים זניחים ולא כוללים את המבצעים וההנחות הגדולות המאפיינות את קטגוריית החטיפים והממתקים".

      "יחד עם זאת", אומר הבכיר ברשת השיווק, "ההשוואה בין חנויות סופרמרקט בתל אביב לבין חנויות פרטיות במגזר הערבי אינה אפשרית ולא כוללת את עלויות שכר הדירה הגבוהות משמעותית לעומת שכר הדירה בערים המצוינות במגזר הערבי".

      משטראוס נמסר בתגובה: "מחירון המוצרים של שטראוס לקמעונאים זהה בכל המגזרים. המחיר הסופי לצרכן נקבע על ידי הקמעונאי בלבד".

      מיוניליוור נמסר: "אין כל הבדל במכירת מוצרי חברתנו בין מגזר למגזר. המחיר לצרכן אינו נקבע על ידינו אלא על ידי הקמעונאים."

      בחברת סידס סירבו להגיב. שופרסל ומגה סירבו להגיב.