שתי חברות בשליטת אריה גנגר הגישו בקשה להגנה מנושים בארה"ב; חובותיהן מסתכמים בכ-225 מיליון דולר

שתי חברות שבשליטת חברת Trans Resources Inc של איש העסקים הישראלי אריה גנגר הגישו בקשה וולונטרית להגנה מפני נושיהן (Chapter 11) בחודש מארס האחרון, לאחר שצברו חובות כוללים של כ-224 מיליון דולר. מדובר בחברות סידר כימיקלים (Cedar) המנוהלת על ידי יהודה יוקד ו-Vicksburg Chemical. הבקשות הוגשו לבית המשפט לפשיטות רגל במדינת ניו יורק (המחוז הדרומי) - שם רשומות שתי החברות.



גנגר הוא סגן יו"ר חברת לומניס הישראלית, והוא משמש כיו"ר TRI, המתמחה בייצור כימיקלים ודשנים, וכמנכ"לה מאז 1986. בעבר, היה גנגר בעל השליטה בלומניס אולם כיום הוא מחזיק במישרין ובעקיפין בכ-6.2% מהחברה (2.3 מיליון מניות), זאת בהכללת 1.3 מיליון אופציות בנות מימוש.



TRI - מכירות של 500 מיליון דולר לכל הקבוצה



ובחזרה ל-TRI, שגם היא עצמה - כמו החברות הבנות שלה - אינה רווה נחת בתקופה האחרונה. החברה נתקלה בבעיות כספיות לא פשוטות לקראת סוף 2001, שבאו לידי ביטוי, בין השאר, בכך שלא פרעה את הריבית על שתי סדרות אג"ח. בעיות הנזילות של החברה אינן מפורסמות בצורה פומבית, שכן החל מסוף 2000 היא נמחקה ממסחר, אולם לפי דו"ח של חברת דירוג האשראי מודי'ס שפורסם ברויטרס עולה כי החוב הסתכם בכ-205 מיליון דולר.



מאחר ש-TRI איננה ציבורית עוד, המסמך הציבורי האחרון (10-K) הוא מה-30 במארס 2000 וממנו ניתן ללמוד כי בשנת 1999 החברה של גנגר מכרה ב-497 מיליון דולר והפסידה 15.9 מיליון דולר. מנתונים שמוסרת סידר כיום, מכירות הקבוצה כולה מסתכמות בסכום דומה גם כעת, ב-500 מיליון דולר. TRI מחזיקה ב-8 חברות (בחלקן היא בעלת השליטה, כמו בסידר ו-ויקסבורג) וביניהן חיפה כימיקלים, Marion מאוהיו; פלנט פרודקט; Alpine; ו-EMV מהונגריה.



כעולה מן הבקשות שהוגשו לבית המשפט, נכסיה של סידר מסתכמים ב-59.3 מיליון דולר וחובותיה ב-110.8 מיליון דולר ואצל ויקסבורג מדובר בנכסים של 75.2 מיליון דולר וחובות של 112.9 מיליון דולר. TRI מחזיקה בויקסבורג דרך סידר.



סידר היא חברה המתמחה בכימיקלים אורגניים, הוקמה בתחילת שנות ה-70 ונרכשה על ידי TRI ב-1998. ויקסבורג מפיקה מוצרי אשלגן ושתי החברות נאלצו לפטר בתקופה האחרונה כ-65% מכוח האדם שלהן, בעיקר ממפעליהן בארקנסו ומיסיסיפי.



אין כסף להחזיר חובות



בבקשת ההגנה ציינו ויקסבורג וסידר כי הן נמצאות בקשיי נזילות וכי אינן יכולות להוסיף ולממן את פעילותן ולהשיב את חובותיהן לנושים. החברות טענו בבקשות כי האינטרס של כל הצדדים הוא שהן ימשיכו לפעול תחת נאמן, אולם לא ידוע בשלב זה מה החליט בית המשפט, אם בכלל. בין נושי החברות הגדולים נמצאים J.P מורגן בניו יורק, שלו חייבת החברה 83.2 מיליון דולר, שהבטיח לעצמו כ-59 מיליון דולר מהסכום. נושה נוספת - אם כי לא מובטחת - היא PPG תעשיות מאטלנטה, לה חייבות החברות 9.1 מיליון דולר. PPG היא היחידה שאינה מובטחת עם סכום הגבוה ממיליון דולר.



גנגר מזוהה ביותר עם חברת לומניס, שנסחרת בבורסת הנאסד"ק לפי שווי שוק של 150 מיליון דולר ומתמחה בייצור ושיווק מכשירי לייזר ופולסי אור ליישומים אסתטיים ורפואיים ועם מאבקי השליטה לאחר המיזוג בין ESC ותעשיות לייזר - מיזוג שיצר את לומניס של היום.



החברה מיוקנעם תפרסם תוצאותיה הכספיות לסיכום הרבעון השני בתחילת אוגוסט, והתחזיות שהיא סיפקה הן להכנסות של 90-95 מיליון דולר (צמיחה של 4.5%-10.3%) ברבעון ורווחיה נקיים של 4-10 סנט למניה (1.5 מיליון דולר-3.7 מיליון דולר). יום לפני פרסום הדו"חות הכספיים תקיים לומניס את אסיפת בעלי המניות השנתית שלה ביוקנעם. יצוין, כי לצורך תהליך ה-proxy לקראת האסיפה שכרה לומניס את מקינזי והיא תשלם לחברת הייעוץ סכום של 12.5 אלף דולר ובנוסף לכך תהיה אחראית להוצאותיה.



לא רק גנגר קשור ללומניס בצורה אישית, אלא גם TRI עצמה. שתי החברות נכנסו להסכם שכירות משנה ב-30 ביוני 2001, במסגרתו לומניס שוכרת מ-TRI את משרדיה של האחרונה בניו יורק. לומניס משלמת ל-TRI דמי שכירות, שלא כוללים את החשבונות השוטפים ובנוסף, היא מקבלת מ-TRIתשלום עבור שירותי תקורה הכוללים פקיד קבלה, שירותי מזכירות, סיוע ברכישת ציוד משרדי, שירותי הסעדה, ושירותי מיחשוב ותקשורת - לפי הצורך.



לפי ההסכם בין החברות שתקף עד מארס 2003, התשלום החודשי הוא של 15 אלף דולר, ואולם ב-2001 החברה שילמה ל-TRI סכום של 216 אלף דולר בשכירות משנה, ו-105 אלף דולר נוספים עבור שירותי המשרד - ובסיכום כללי 321 אלף דולר. ב-5 החודשים הראשונים של 2002 שילמה לומניס 180 אלף דולר נוספים עבור שכירות משנה ו-75 אלף דולר עבור שירותי המשרד.