אז מה נשאר מהמחאה החברתית?

המלצות ועדת טרכטנברג, שהוקמה כדי לתת ביטוי למחאה, היו אמורות לשפר את מצבו של מעמד הביניים. לוועדה היה רצון טוב לבצע שינויים מהותיים, שייתנו ביטוי אמיתי, ואפקטיבי לצורך הציבורי. סיכום ביניים של התוצאות, שהסיפא שלהן, מעיד, ללא ספק, על המורכבות של הפוליטיקה הישראלית, ואיך שהיא מצליחה להפוך נושאים מהותיים לבדיחה תפלה.

נתחיל בהגדלת המס על רווחי הון בבורסה. הגדלת המס, הייתה אמורה לממן חלק מהעלויות של המלצות דו"ח טרכטנברג. בפועל, אנו עדים לתופעות הבאות:

א. מחזורי העסקאות בבורסה ירדו בשיעורים של כ-50%. המשמעות המעשית - 25% מחמישים, נמוכים משמעותית מאשר 20% ממאה. אם נוסיף למשוואה את התשואות השליליות של הבורסה בשנה האחרונה, שלא נראה שהן צפויות להשתנות מהותית בקרוב, נקבל ירידה של כ-50% מהתחזית הגביה הראשונית של האוצר. את מה שחסר, תיקח הממשלה מהציבור במסים, או בצמצום שירותים.

ב. חלק גדול מהמשקיעים, זרים ומקומיים, הסיטו את השקעותיהם לשווקים זרים. התוצאה - ירידה במחזורי העסקאות, שמשליכה ישירות על הביצועים ומורידה את התשואות. הדבר משפיע ישירות על שוק ההון ועל הביצועים של הפנסיות, קופות הגמל וקרנות ההשתלמות של הציבור, שערך הנכסים שלו יורד.

ג. בגין הירידה המשמעותית במחזורי העסקאות, נתונה היום הבורסה, הרבה יותר מאשר בעבר, למניפולציות, ולשינויים גדולים, הנובעים מתנועות קניה ורכישה יומיות, שבעבר, ההשפעה שלהן היתה זניחה. הבורסה הפכה למקום שומם. תצורה זו של פעילות, משפיעה לרעה על: החוסן של הבורסה, האטרקטיביות שלה, הרצון של משקיעים רציניים להמשיך ולהשקיע בבורסה לטווח ארוך. הציבור ישלם.

נושא הדיור היה אחד מהמוטיבים המרכזיים של המחאה. הפתרון של נושא כאוב זה אורך זמן. אך כעובדה, הוא לא טופל ע"י הממשלה, באותה מהירות ונחרצות כמו הטלת המס על הבורסה. עם זאת, מה קורה בפועל: נחקק במהירות חוק הווד"לים. מה יצא ממנו? שר השיכון הפנה משאבים עיקריים לפתרונות דיור למגזר החרדי, כאשר הפתרונות לציבור הרחב עוברים ויה דה לה רוזה של ועדות, רשויות מקומיות, בירוקרטיה, משרדי ממשלה ועוד. בנק ישראל חונק את האשראי לקבלנים ואלו אינם יכולים לייצר התחלות בנייה בשיעורים המתבקשים. עובדה זו תביא ליצור היצע מוגבל, שיקשיח את המחירים. בנוסף, אין טיפול הולם בנושא הדיור הציבורי וניכרת בו אף רגרסיה. התוצאה מכל אלו מביאה למסקנה ברורה: אין לצפות, בוודאי שלא בטווח הזמן הקרוב, לפתרונות שיקלו על מצוקת הדיור. גזרה שווה ניתן להחיל על הטיפול בנושא חינוך חינם לגיל הרך.

לא ניכר שינוי בתחום המחירים. כמות המבצעים גדלה מהותית. אך רמת המחירים לא משתנה. מסתבר שטיפול בתחום זה איננו פשוט, אורך זמן ממושך וכרוך בשינויים מבניים, התייעלות והגדלת כוח המיקוח של הציבור. הצעדים בתחום הרגולציה בהם נקטה הממשלה, הביאו בגל הראשון, לירידה ניכרת בשורת הרווח של יצרנים, קמעונאים ונותני שירותים. ירידה זו תקשה עליהם, אם בכלל, להוריד מחירים. גם נושא הקטנת מסי הקניה, שהיה אמור להוזיל את היבוא, מצוי בדיונים אין סופיים, מחלוקות ואין בו התקדמות. עליית מחיר הדלק והחשמל, תביא בעקבותיה לעליית מחירים. בשורה התחתונה, הציבור ישלם יותר, הרבה יותר. סיכום הביניים מביא למסקנה ברורה: לא הושגו יעדי המחאה. מה עוד צריך לקרות כדי שנראה שינוי? עכשיו, כאשר נושאים ביטחוניים כאירן תופסים את הכותרות, מה שקורה תדיר במקומותינו, הנושאים החברתיים נמוגים ברוח.

ד"ר ישראל בוקסר, מרצה לכלכלה ושיווק במרכז ללימודים אקדמיים אור יהודה.