"תנובה ניצלה את מעמדה בשוק הקוטג' והכתיבה מהלך רציף של העלאת מחירים שלא היה לו כל בסיס מצד העלות, וכל כולו נועד להגדיל את רווחיה בשוק שבו היתה לה שליטה מוחלטת, כאשר ברור כי שני היצרנים האחרים שטראוס וטרה יחרו-יחזיקו בעקבותיה", כך קובעים פרופ' אביה ספיבק וד"ר מאיר אמיר בחוות דעת שהגישו לבית המשפט בתביעה הייצוגית שמתנהלת נגד תנובה בנוגע למחירי הקוטג'.
בחוות הדעת, שמוגשת לבית המשפט מטעם התביעה, קובעים ספיבק ואמיר כי "אין ויכוח על העובדות בתביעה הייצוגית הזאת. מחירי הקוטג' עלו בתקופה שבגינה הוגשה התביעה הייצוגית בלמעלה מ-20% מעל עלויות התשומות שנדרשות לייצור הקוטג'".
לדבריהם, "ניתן היה להצדיק את העלאת המחיר, מעבר להתייקרות התשומות, עד לראשית שנת 2008, ואולי אף עד לראשית שנת 2009. מה שקרה בשנים 2009 ו-2010, כאשר מחיר הקוטג' עלה ב-12% בעת שייצורו הוזל ב-4%, אינו מותיר פתח אלא לקביעה אחת ויחידה: תנובה ניצלה את מעמדה בשוק הקוטג' והכתיבה מהלך רציף של העלאת מחירים שלא היה לו כל בסיס מצד העלות וכל כולו נועד להגדיל את רווחיה בשוק שבו היתה לה שליטה מוחלטת, כאשר ברור כי שני היצרנים האחרים, שטראוס וטרה יחרו יחזיקו בעקבותיה".
"לתנובה היה זמן די והותר לפצות על הגירעון"
ספיבק ואמיר העריכו את עודף התמורה שרשמה תנובה באותה תקופה ב-50 עד 100 מיליון שקל, בערכים שוטפים, לפני חישוב ריבית והצמדה.
"אנו דוחים את הטענה כי ניתן להצדיק העלאת מחיר בשנת 2010 כדי לפצות על גירעון היסטורי, שנרשם בשנת 2004. הראינו כי לתנובה היה זמן די והותר, בשנים 2008-2004 , לפצות את עצמה על גירעון והפסד עבר, וכך עשתה, עוד בתקופה שבה היתה בשליטת החקלאים".
"הצעדים שבהם נקטה תנובה באשר למחיר הקוטג' החל מראשית שנת 2009 , כאשר היתה כבר בידים פרטיות, אין להם כל הסבר והצדקה כלכלית, לבד מההסבר שניתן היה לבצע אותם ולהביא לרווח עודף, אותו רווח עודף שתרם לעליית שוויה של תנובה בתקופה, שווי שנמחק בהמשך, כאשר הסתבר כי הציבור לא יהיה מוכן לשלם את המחיר שתנובה תבעה ממנו לשלם", כתבו השניים".