פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      בנק ישראל על המחאה: המחירים עלו - ההכנסה פחות

      דו"ח שפרסם בנק ישראל מאשש חלק מהסיבות שעמדו בבסיס המחאה החברתית שפרצה בקיץ האחרון. לפי הדו"ח מחירי הדיור, המזון, החשמל, המים והגז עלו בשיעור גבוה מההכנסה

      "מאז 2007 חלה האצה בקצב עליית המחירים. ההכנסה הממוצעת למשק בית אמנם שמרה על ערכה הריאלי ביחס למדד המחירים לצרכן, אולם מחיריהם של מוצרים ושירותים שהיו בבסיס המחאה - דיור, מזון, חשמל גז ומים, עלו בשיעור גבוה משיעור עליית ההכנסה", כך כותב בנק ישראל בדו"ח שכותרתו "מעמד הביניים בישראל", ויפורסם בסוף החודש.

      בדו"ח מנתחים בבנק ישראל את הפערים החברתיים, ומנסים לנתח את הסיבות לפרוץ המחאה החברתית בקיץ האחרון. "ההתרחבות הנמשכת של הפערים הכלכליים והחברתיים בישראל, יחד עם עידן של שינויים פוליטיים וכלכליים בארצות העולם, הציפה את תחושת חוסר שביעות הרצון מתנאי החיים של ליבת החברה והמשק הישראלי - מעמד הביניים", נכתב. "אלו שנהוג לומר עליהם כי הם נושאים בעיקר הנטל - החברתי, הכלכלי והביטחוני - אך חשים כי רמת החיים שלהם ואיכות השירותים שהם מקבלים מהמדינה הולכים ויורדים".

      לפי כלכלני הבנק, "בעשורים האחרונים גדל חלקה של ההוצאה הפרטית בסך ההוצאה על שירותים כגון חינוך ובריאות. מנגד, ההוצאות הציבוריות על חינוך ובריאות בישראל נמוכות יחסית למדינות המפותחות".

      "מניתוח הוצאותיהם של המשתייכים למעמד הביניים בולטים מספר סעיפי הוצאה המהווים חלק גדול מהכנסתם של משקי הבית: הוצאות הקשורות לדיור - תשלומי שכר דירה ומשכנתא, הוצאות תחבורה - החזקת רכב ותחבורה ציבורית, והוצאות חינוך לגיל הרך מהוות נטל נכבד על אלו המשלמים אותן, ומגיעות לאחוזים ניכרים מהכנסה הפנויה".

      לפי הניתוח של בנק ישראל, ההכנסה הפנויה של משקי בית ממעמד הביניים ומהמעמד הבינוני-גבוה עלתה מאז 1997 בקצב מהיר יותר מקצב עליית המחירים, אך "מאז 2007 חלה האצה בקצב עליית המחירים. ההכנסה הממוצעת למשק בית אמנם שמרה על ערכה הריאלי ביחס למדד המחירים לצרכן, אולם מחיריהם של מוצרים ושירותים שהיו בבסיס המחאה - דיור, מזון, חשמל גז ומים, עלו בשיעור גבוה משיעור עליית ההכנסה".

      לשאלת הזיהוי של מעמד הביניים בחר בנק ישראל להשתמש בהגדרה יחסית, על פיה ייכלל במעמד הביניים חלק האוכלוסייה שהכנסתו בין 75%-125% מההכנסה החציונית, ובמעמד הבינוני-גבוה החלק שהכנסתו בין 125%-200% מהחציון. השימוש ברמת ההכנסה כפרמטר יחיד לקביעת ההשתייכות למעמדות נועד לפשט את החישובים ואת הניתוח. "חלקם של המעמד הבינוני והמעמד הבינוני הגבוה בכלל האוכלוסייה הצטמצם מאז 1997, בעיקר עקב גידול חלקו של המעמד הנמוך. זאת בדומה להתפתחויות במדינות המפותחות האחרות", נכתב בדו"ח.

      בבנק מנתחים את מעמד הביניים מבחינה דמוגרפית, ומציינים כי הרוב המכריע של הנמנים עמו וכן עם המעמד הבינוני-גבוה הם יהודים לא-חרדים (במעמד הביניים 90% יהודים לא חרדים, ובמעמד הבינוני-גבוה יותר מ-95%). כמחציתם חיים במשקי בית הכוללים זוג וילדים, וכרבע נוסף במשקי בית של זוגות ללא ילדים. מבין משקי הבית שיש בהם ילדים, הרוב הם משקי בית בהם יש ילד אחד או שניים. רק ב-2% ממשקי הבית במעמד הביניים יש חמישה ילדים ויותר, ובמעמד הבינוני-גבוה מספרם של משקי בית כאלו הוא אפסי.

      ביותר מ-40% ממשקי הבית המשתייכים למעמד הביניים וביותר ממחצית ממשקי הבית המשתייכים למעמד הבינוני-גבוה יש שני מפרנסים במשרה מלאה. ברוב משקי הבית האחרים יש לפחות מפרנס אחד במשרה מלאה או ראש משק בית עצמאי.