מלחמות גז: גיל דנקנר דורש פיקוח ממשלתי על הגז

אם נדמה היה שהמגזר העסקי והציבורי ניצבים משני צדי המתרס בשאלות אם להתיר יצוא גז טבעי ישראלי ואם יש מקום להתערבות ממשלתית בתמחורו - מתברר כי המציאות מורכבת יותר. קבוצת דור כימיקלים, שבבעלות הפלג החיפאי של משפחת דנקנר, פנתה באחרונה למשרד האנרגיה ולרשות ההגבלים העסקיים בבקשה להגביל את יצוא הגז הטבעי שיתגלה לחופי ישראל ולהתערב בתמחורו.

הבקשה הגיעה על רקע כוונת הקבוצה להקים ברמת חובב מפעל לייצור מתנול מגז טבעי בהשקעה של כ-400 מיליון דולר. לטענת הקבוצה, התועלת שתניב למשק תעשייה פטרוכימית מבוססת גז תעלה עשרות מונים על מכירת הגז הישראלי בחו"ל, וכי על המדינה לעודד תעשייה זו באמצעות קביעת מחיר גז מגזרי מופחת.

"על המדינה לדאוג לכך שספקי הגז יהיו מחויבים לאספקת גז לצרכנים בישראל לשנים ארוכות", כתב יו"ר דור, גיל דנקנר, למנכ"ל משרד האנרגיה, שאול צמח - שעומד גם בראש הוועדה לבחינת מדיניות הממשלה במשק הגז. "אין ספק שגיוון השימושים בגז טבעי, כולל השימוש בו לתעשייה הפטרוכימית, יבטיח תמורה סבירה למשק הלאומי ומחיר הולם ליצרנים", אמר דנקנר. "מתן אפשרות ליצוא גז, בלי להבטיח במקביל אספקת גז לכל השימושים המקובלים, תהיה בלתי אחראית ותמנע בפועל פיתוח תעשייה זו בישראל".

צריכת המתנול בישראל נאמדת ב-70-80 אלף טונה בשנה, והוא משמש בעיקר לייצור תוסף הדלק MTBE (בנזין באוקטן גבוה של 120) ולייצור אמוניה ופורמלדהיד. עם הצרכנים הגדולים של המתנול נמנים בתי הזיקוק וחברת טבע. דור הפעילה עד אמצע שנות ה-90 מפעל לייצור מתנול במפרץ חיפה, שהפיק 60 אלף טונה מתנול בשנה. המתנול הופק אז מנפטא (נפט כבד) - ולכן לא היה כלכלי.

כיום מייבאת התעשייה בישראל מתנול מחו"ל. מרבית המתנול שבשימוש תעשייתי מיובא בידי דור, והוא נרכש מטריידרים בים התיכון, הרוכשים אותו מרוסיה או מטרינידד. עלות טונה מתנול מוערכת ב-400 דולר.

בעקבות תגליות הגז הטבעי האחרונות מול חופי ישראל, עלתה האפשרות לנצל את הגז לייצור מחודש של מתנול בישראל - ובעלות נמוכה יותר. ואמנם, דור כימיקלים החליטה לפני כשנה לחדש את תוכניותיה להפעלת מערך ייצור מתנול בישראל - הפעם, על בסיס הגז הטבעי הזול יותר (פי 5-10 מהדלק הפוסילי). לפני כחצי שנה הגישה דור למשרד התמ"ת בקשה להקמת מפעל מאושר ולקבלת מענק להקמת מפעל שכזה ברמת חובב. המפעל מתוכנן לייצר 500 אלף טונה מתנול מדי שנה, שישמש לצריכה מקומית וליצוא.

מפעל שכזה צורך כמות גז שנתית של 0.5 BCM (500 מיליון מ"ק), והוא עשוי להכפיל את צריכתו בהתאם לביקוש בשוק המקומי. התקן הישראלי מאפשר ערבוב מתנול בבנזין בשיעור של עד 3% (ללא התאמות מנוע). לטענת דור, די יהיה בשילוב מתנול בשיעור 15% משוק הדלק לתחבורה כדי להגדיל את צריכת המתנול במשק ב-300-400 אלף טונה. במכתבו אף ציין דנקנר כי דור נערכת לביצוע סדרת ניסויים לשימוש בתערובת של 15% מתנול ו-85% בנזין, בתיאום עם משרדי האנרגיה, הגנת הסביבה והתחבורה.

הכוונה להקים מפעל מתנול ברמת חובב כבר גררה תוכניות עתידיות להקמת מתקן סמוך לייצור אמוניה, שאליו יועתק מכל האמוניה שממוקם במפרץ חיפה. לפני כשבועיים החליטו שרי התמ"ת והגנת הסביבה כי מכל זה אמנם יועבר ממקומו.

אלא שאז נתקלה דור בשלושה חסמים שמאיימים לסכל את יוזמתה. הראשון הוא כוונת חברות הגז לייצא את הגז שגילו - תוך הבטחה לספק גז רק לשימוש תחנות הכוח לייצור חשמל במשק, ולא לשימושים תעשייתיים או תחבורתיים ארוכי טווח.

החסם השני הוא סירוב שותפות תמר, ספקית הגז היחידה למעשה כיום במשק, לנהל משא ומתן לאספקת גז לשימושים בתעשייה - כל עוד לא סיימה את המגעים למכירת גז ליצרני חשמל. זאת, בייחוד לאור הקיבולת המוגבלת של צנרת הולכת הגז לישראל ושל תחנת קליטת הגז באשדוד - שכבר גוררת מאבק בין יצרני החשמל על מקום מובטח בתשתית.

החסם השלישי, ואולי העיקרי שבו נתקלה דור, הוא מחיר הגז שבו נקבו שותפות תמר כמחיר רצפה ללקוחות הפרטיים במשק: 5.5-6 דולרים למיליון BTU. מחיר זה נגזר ממחיר הגז שעליו סיכמה שותפות תמר עם חברת החשמל - 5.2 דולרים. זאת, כאשר חברת החשמל, הלקוח הגדול במשק, דרשה מהשותפות התחייבות כי מחיר הגז שתרכוש יהיה הנמוך ביותר במשק (MFN).

במחיר גז של 5-6 דולרים למיליון BTU, אין למעשה כדאיות כלכלית בייצור מתנול. לכן, פנתה דור גם אל הממונה על ההגבלים העסקיים, פרופ' דיויד גילה, בבקשה שימנע קביעת מחיר רצפה לגז מתמר. ואמנם, סעיף חוזי זה נגרע לבסוף מנוסח הסכם הגז שבין תמר לחברת החשמל. אלא שלא בכך הסתכמו טענות דור.

"במגעינו עד היום עם השותפות בשדה תמר לא הצלחנו להגיע לדיון ענייני על מחיר הגז עקב המתנתם לחתימת ההסכם עם חברת החשמל", כתב לרשות מנהל פרויקט המתנול בדור, יוסי אנטורג. "בפגישותינו נאמר לנו במפורש על ידם כי למרות כל השיקולים העסקיים שפירטנו - לא יתקדמו איתנו במשא ומתן עקב 'השפעות רוחב'", הוסיף.

"השימוש בגז טבעי כחומר גלם לא יתקיים במחיר גז של 5 דולרים - ולכן בעולם נהוג לתת העדפה בתמחור הגז למגזרים מסוימים, כדי לפתח תעשייה מקומית", מסביר אנטורג. לדבריו, כל יצואניות הגז הגדולות, דוגמת רוסיה, קנדה, קטאר וערב הסעודית, דאגו לפתח בשטחן תעשייה מקומית מבוססת גז כחומר גלם - והן תומכות בתעשייה באמצעות מנגנוני תמחור מגזריים. "בטורקיה הכריזו על ספק הגז למדינה כמונופול, וקבעו ארבע קבוצות מחירים בשוק הגז: מחיר גבוה לשימוש צרכני-ביתי, מחיר נמוך יותר לשימוש תעשייתי בגז כחומר בערה, מחיר נמוך עוד יותר לשימוש בגז לייצור חשמל - ומחיר מוזל עבור תעשיית הפטרוכימיה", אומר אנטורג.

הסיבה לכך, טוענת דור במכתביה, נעוצה בכך שפעילות היצוא נדרשת בהשקעות עתק בתשתית (הנחת צנרת ארוכה או הקמת מתקנים להנזלת גז) - שעשויים להיחסך בשימוש מקומי בגז. יתרון נוסף שבו נושאת התעשייה הפטרוכימית נעוץ בצורך שלה באספקה יציבה של גז לאורך כל שעות היממה - בניגוד לביקוש המשתנה של תחנות הכוח. עוד טענה דור כי פיתוח תעשייה פטרוכימית יביא ערך מוסף רב למדינה באמצעות יצירת מקומות תעסוקה חדשים ותרומה למאזן התשלומים.

לשאלה מדוע על המדינה להתערב ברף מחירים שנקבע בתנאי שוק, משיב אנטורג בחדות: "אין ספק שבשוק שבו יהיו שלושה ספקי גז - מחיר הגז יהיה שונה. המחיר כיום נקבע במקרה, כי אין לי ספק ששחקן נוסף בשוק היה מוכר את הגז שלו ב-2-3 דולרים למיליון BTU. למה מחיר הגז בארה"ב ירד ל-2.4 דולרים? כי ברגע שהבינו שניתן להפיק גז מפצלי גז - ההיצע זינק והמחיר ירד - אבל הוא עדיין שווה את ההפקה", אומר אנטורג.

"נוצר בישראל מונופול (שותפות תמר, א"ב) שעדיין לא הכריזו עליו, והוא נעזר גם בכך שהוא היחיד שמחזיק בצינור לחוף. לדלק ולנובל אנרג'י לא בוער להניח צינור לחוף, כי ברגע שכולם מתחרים על קיבולת מוגבלת - מחיר הגז רק מאמיר".

בדלק סירבו להגיב לדברים.

לפני כשנה דיווחה דור כי היא שוקלת להקים מפעל מתנול דווקא בקפריסין, לאחר שבאי השכן הודיעו על כוונתם להפוך את אזור ואסיקולוס למתחם תעשיות מבוססת גז טבעי, שייתן מענה לתגליות הגז שבמים הכלכליים של האי. דנקנר אף נפגש בשעתו עם נשיא קפריסין, דמיטריוס כריסטופיאס, ושמע ממנו על ההטבות שמציעה ממשלתו ליזמים.

לשאלה מדוע דור אינה מקדמת אפשרות זו משיב אנטורג: "ראשית, אנחנו לא יודעים מתי יהיה שם גז, אם בכלל. שנית, נעדיף לעסוק בכך במגרש הביתי שלנו, אם כי אין ספק שמחיר הגז בקפריסין יהיה נמוך יותר".

בנייר העמדה שהגישה לפני חודשיים נובל אנרג'י לוועדה לבחינת מדיניות ישראל בשוק הגז, העריכה החברה את צריכת הגז בישראל עד 2040 ב-370 BCM לייצור חשמל, 90 BCM לתעשייה ו-20 BCM לתחבורה. זאת, לעומת פוטנציאל של 2,530 BCM באגן הים התיכון (לפי דו"ח המכון הגיאולוגי האמריקני), שמותיר לכאורה בידי ישראל פוטנציאל יצוא של 1,800 BCM לפחות, בלי לפגוע בצורכי המשק. באשר לרעיון לפתח בישראל תעשייה לניצול הגז - למשל, בייצור מתנול - טענה נובל כי ישראל ממילא לא תוכל להתחרות במדינות שכבר מחזיקות בתשתית ייצור כזו.

ברקע דברים אלה כתב דנקנר כי "משום מה, מדידת כמות הגז הצפויה לביקוש בעתיד נעשית רק לפי הצורך הצפוי בגז לצורכי בעירה. בחינת הכמות הצפויה לשימוש בגז לתעשיות המשך טרם נבחנה למיטב ידיעתנו, ואף לא נדון אופן הבטחת הכמויות הצפויות לשימוש תעשייה זו במחיר גז הולם". עוד הוסיף דנקנר: "על המדינה לדאוג לכך שספקי הגז יהיו מחויבים לאספקת גז לצרכנים השונים בישראל לשנים ארוכות. מוסכם על כולם שאין לאפשר יצוא גז כל עוד לא מובטחת אספקתו הסדירה והמלאה לשנים רבות".

כוונות דור לפתח תעשיית מתנול מקומית זכו לפני כחודש לגיבוי מפתיע מכיוון המכון הישראלי לתכנון כלכלי. בחוות דעת שהכין יו"ר המכון, יוסי הולנדר, נטען כי יצוא הגז כדאי פחות לישראל מאשר שימושים אלטרנטיביים לגז בשוק המקומי. לפני שפונים ליצוא, נטען, על המדינה לחייב את יצרני הגז להפנות אותו לשימושים מקומיים.

לפיכך, חלקו במכון על תחזיות הביקושים השונות לגז טבעי בישראל בטענה כי אלה לוקות בחסר. "קיימת מעין אקסיומה, שלפיה יש כדאיות ואף נחיצות בהתרה של יצוא גז טבעי. אך כאקסיומות אחרות בשעתן - נראה כי אין היא אלא הנחה לא בדוקה ואף רעועה", כתב הולנדר. לטענתו, בשיח הכלכלי כיום קיימת "בעיית הטיה קוגניטיבית", שכן חברות הגז מתעסקות רק במכירה וביצוא - ואינן יודעות למכור גז לתעשיית תחליפי הנפט. לדבריו, אסור שהממשלה תיגרר לדיון בשאלה אם לייצא גז טבעי או לא, אלא לאמץ "הסתכלות אחרת", כלשונו, הכוללת שיקולים אסטרטגיים.

לדברי אנטורג, הממשלה דווקא צריכה להתיר יצוא - אך בה בעת להבטיח מסגרת אספקה סדירה שתאפשר פיתוח תעשייה על בסיס גז טבעי. "מה שקרה בשוק האמריקאי יוריד את מחירי הגז המונזל בעולם. איש כבר לא יסגור היום עם דלק על חוזה יבוא גז ארוך טווח ב-12.5 דולר למיליון BTU", הוסיף.