הזמן הנכון לפיתוח התעשייה

בשני העשורים האחרונים עוברות העוצמות מארצות הברית ואירופה, למזרח-בעיקר לסין ולהודו. יש מכלול של גורמים לתופעה. השינויים העיקריים: ייצור וצריכה. התופעה של מעבר יצור למזרח מתקיימת כבר שנים רבות, בגין היתרונות היחסיים שקיימים שם. הגידול העצום במעמד הביניים בסין ובהודו, גרם לגידול מקביל בצריכה המקומית של מוצרים ושירותים, שמסופק, רובו ככולו, על ידי יצרנים מקומיים, שמתעדפים מכירה לשווקים אלה על פני יצוא. שינוי זה הוא מהותי ברמת הגלובליזציה, שכן ענקיות המזרח פסקו להיות חוטבי העצים ושואבי המים של המערב, שבעבר התעשר על חשבונן. היום הן מתמקדות בהעצמת כוחן ובגיבושו. המוטו האחרון של הממשל בסין, מדבר גם על פתיחות כלפי הפרט, העצמת הדמוקרטיה ושגשוג כלכלי של האזרחים. הם מבינים היטב, את ההשלכות של יצור מקומי מאסיבי, על רמת הידע, החדשנות, התעסוקה והתמ"ג, והיתרון הלאומי הנגזר מכך, הממנף את מעמדן הגלובלי.

שנות הצמיחה והשגשוג של ארצות הברית, הסתמכו בעיקר על עוצמה תעשייתית אדירה, שסיפקה ביקושים בחו"ל, אך בעיקר למעמד הביניים האמריקני, שהתרחב באותן שנים. בשני העשורים האחרונים, התעמעמה עוצמה זו. האמריקנים תפשו זאת וחוזרים לייצר. המרכז התעשייתי של אמריקה מוביל את מגמת ההתאוששות הכלכלית, המסתייעת גם בשער הנמוך של הדולר וגידול בייצוא. הדברים מתבטאים בגידול מחודש ובשגשוג של תעשיית הרכב האמריקנית, כאשר GM חוזרת להיות חברת הרכב הגדולה בעולם. גם השחקניות האחרות- פורד וקרייזלר, מרשימות בביצועיהן. יתרה מכך, הממשל מעודד החזרה הביתה שורה של תעשיות מסורתיות כמו צמיגים, מתכת ועוד. בנוסף, ניכרת שם גם מגמה של חזרה לחקלאות.

אבדן היתרונות היחסיים, שבא לידי ביטוי, בעיקר, בתשומות עבודה גבוהות, והעדר בידול, הביאו למצב, שתעשיות רבות עברו לאתרי יצור בחו"ל, או שנסגרו. התוצאה: נשארו בישראל מעט מידי תעשיות של מוצרים והפכנו להיות מדינה של שירותים. בנוסף, הפכה עבודה בתעשייה לפחות אטרקטיבית. כדי לנהל תעשיה מודרנית נדרשים כמה מאפיינים הכרחיים: הון, חזון, נחישות, מיקוד, אורך נשימה, מקצועיות, חדשנות, ואסטרטגיה שתוביל את הארגון להשגת יעדיו. חלק מאלו אינם נמצאים בארגז הכלים של כל יזם ישראלי. מאידך, אנחנו מתגאים בשורה של ארגוני יצור ושירות מהמובילים בעולם: טבע, ישקר, אמדוקס, נייס, צ'ק פוינט, התעשייה האווירית, רפא"ל, אלביט, ברן ורבים נוספים. הדברים חשובים בממד הלאומי, שכן תעשיות מובילות, מחזקות, מחסנות, ונותנות תוחלת ארוכת טווח, לעוצמה הכלכלית שלנו, שחשיבותה קריטית, בייחוד לאור השינויים במשוואת הכוחות הגלובלית.

הממשלה עושה מעט צעדים בכיוון הנכון, כמו התמיכה באינטל, הפתיחה של מפעל סודה סטרים בדרום, ועזרה לפרי הגליל. זה לא מספיק. הקרקע בשלה עכשיו, יותר מאי פעם בעבר, לביצוע שינוי מהותי, בגין הירידה היחסית של השכר במשק, כאשר מאות אלפי שכירים משתכרים שכר מינימום. הדבר צריך לשנות את המשוואה, שגרמה בעבר לסגירת תעשיות ומעברן למדינות שכנות. השכר הנמוך צריך להוות דווקא אתגר, לגיוס עובדים רבים לתעשיות מוטות יצוא, שיש לייצר תמריץ להקמתן. מתבקשת גישה פרואקטיבית של הממשלה, לעידוד תעשיות. חובה לתת הקלות ותמריצים, להקל על הבירוקרטיה, ולעודד יזמים, לקחת חלק בפריחה מחודשת של התעשייה בישראל. במקביל חשוב לשנות את התרבות, לפיה דין השקעה בתעשייה, זהה לדין של השקעה במניות. בלי אורך רוח, גידול אורגני, שיתופי פעולה והשקעות אינטנסיביות, לא ניתן לגדל תעשיות מצליחות.

ד"ר ישראל בוקסר, מרצה לכלכלת ישראל במרכז ללימודים אקדמיים אור יהודה.