תומס פרידמן, בעל הטור הנודע ב"ניו יורק טיימס", קורא במאמר במדור זה לממשלת ארה"ב לקבל החלטות מדיניות כיום - כדי למנוע מלחמה בין-דורית בעתיד. הוא צודק, כמובן, אבל ספק אם הקריאה שלו תועיל - המלחמה הבין-דורית נמצאת בעיצומה, בכל המדינות המפותחות, וישראל בהן.
שני המהלכים הראשונים של המלחמה יצאו לדרך בחודשים הראשונים, ובשניהם - הקשישים הפסידו לילדים. ועדת טרכטנברג נענתה למצוקת המשפחות הצעירות בנות מעמד הביניים, והחליטה על מימון מלא של המדינה לחינוך החל מגיל 3. העלות - 22 מיליארד שקל בחומש הקרוב. במקביל, בשל חברותה של מנכ"ל הביטוח הלאומי אסתר דומיניסני בוועדה, זרקה הוועדה עצם לקשישים. היא המליצה על אימוץ המלצות הביטוח הלאומי להרחבת השירות הסיעודי לקשישים בישראל בסכום של 1.7 מיליארד שקל בחומש הקרוב.
הקשישים מפסידים בקרב
בהשוואה לצרכים הסיעודיים, מדובר בעצם עלובה שנזרקה לקשישים, ומה שמצער עוד יותר - עצם וירטואלית. הממשלה, שמיהרה לאשר כבר לפני כמה חודשים את ההמלצות לחינוך חינם לגיל הרך ואישרה אתמול את פרק הדיור, לא טרחה עדיין לדון בהמלצות הסיעוד.
אם בכך לא די, הרי שהמהלך שנקטה בו הממשלה בשבוע שעבר מנחית מהלומה נוספת על הקשישים הסיעודיים. המפקח על הביטוח הודיע על כוונתו לבטל את הביטוחים הסיעודיים הקבוצתיים במתכונתם הקיימת - המפקח יאשר מעתה רק ביטוחים סיעודיים קבוצתיים חדשים, יקרים לאין ערוך מהקיימים - בהיותם ביטוחים מסוכנים מדי לקשישים. המפקח צודק, ואכן אין ברירה אלא לבטל את הביטוחים הסיעודיים הקיימים משום שהם אינם ברי קיימא, רק שבתהליך המעבר בין הביטוחים הקיימים לביטוחים החדשים יישארו 200 אלף מבוגרים (בני 60 פלוס, מבוטחים בביטוחים סיעודיים קבוצתיים) ללא מענה.
המפקח על הביטוח, יש לציין, עומל כעת על מציאת פתרון לאותם 200 אלף - אבל בכל מקרה יהיה מדובר בפתרון יקר. חברות הביטוח אמנם יידרשו על ידי המפקח לתת כתף ולספוג חלק מההפסד של הפתרון החדש, אבל גם כך אותם 200 אלף מבוגרים יצטרכו לספוג את העלאת מחיר הביטוח תוך כדי הרעת תנאיו.
הקשישים, אם לא הבנתם, מפסידים בקרב. הצעירים נותנים כרגע את הטון, והם מעדיפים לדאוג לחינוך ילדיהם או לשיעוד המס שלהם, מאשר לדאוג לקשישים. נתוני בנק ישראל, שאינם מפתיעים, חושפים זאת במספרים - ההוצאה הלאומית על טיפול סיעודי בקשישים היא 9.9 מיליארד שקל בשנה, 5.8 מיליארד הוצאה ציבורית ו-4.1 מיליארד הוצאה פרטית. בכל קנה מידה השוואתי מדובר בנתונים נמוכים - שיעור ההוצאה הציבורי על סיעוד בישראל הוא מהנמוכים בקרב המדינות המפותחות, וגם היחס בין ההוצאה הציבורית והפרטית הוא מהנמוכים בעולם המפותח.
רק שלא לעולם חוסן. הצעירים אמנם עם ידם על העליונה כרגע, אבל זוהי אשליה עצמית להאמין כי הם יוכלו להמשיך ולנצח לאורך שנים את הקשישים. האחרונים שומרים קלף מנצח קרוב לחזה: קלף המספרים הגדולים. מספרם של הקשישים פשוט הולך ומתעצם לאורך שנים - עד 2019 שיעורם באוכלוסייה יעלה ב-20% ויגיע ל-12%. מספרם של הקשישים הסיעודיים מתעצם פי כמה - ב-25 השנים האחרונות מספרם של מקבלי קצבת סיעוד של הביטוח הלאומי גדל פי 15, ועוד היד נטויה. במקביל לגידול המספרי חלה התעצמות מסחררת בעלויות הביטוח הסיעודי, בשל התארכות משך החיים של קשישים והתייקרות ניכרת של עלויות הטיפול בהם.
ירצו או לא ירצו, מתישהו יצטרכו הצעירים להתעורר ולהבין כי בעיית הקשישים היא הבעיה שלהם. לצד הדאגה לחינוך ילדיהם, לצעירים לא תהיה ברירה אלא לשאת גם בנטל הטיפול היקר באופן מפלצתי בהוריהם. ככל שיקדימו הצעירים להתעורר כן ייטב, כי אז ניתן יהיה לחלק את הנטל הכבד על פני מספר גדול יותר של שנים.
מה זה אומר? בעיקר שסגן שר הבריאות, יעקב ליצמן, צודק. לא ניתן עוד להשאיר את הביטוח הסיעודי לכוחות השוק בלבד - זהו ביטוח יקר מדי ומסוכן מדי מכדי שחברות הביטוח יוכלו לשאת בו. המדינה תהיה חייבת להגדיל את מעורבותה בשוק הסיעוד.
בשלב ראשון ראוי היה לשקול מצד המדינה להעניק סיוע כלשהו, במסגרת הפתרון המוצע לאותם 200 אלף מבוגרים מבוטחי הביטוח הסיעודי הקבוצתי. בשלב שני צריכה תהיה המדינה לקבל החלטה עקרונית לגבי היקף שירותי הסיעוד שהיא מגישה לאזרחיה. ליצמן הציע להכניס את הביטוח הסיעודי לסל התרופות, בתמורה לייקור מס הבריאות ב-0.5%. משרד הרווחה, עם השר משה כחלון ומנכ"לית הביטוח הלאומי דומיניסני, נענה לאתגר, והציע במקום זאת להרחיב את מספר שעות הסיעוד שמעניק הביטוח הלאומי בתמורה ל-1.7 מיליארד שקל - ועדת טרכטנברג אימצה את הצעת משרד הרווחה. גם זה וגם זה לא יספיקו בטווח הארוך. גם זה וגם זה יחייבו, בסופו של דבר, את ייקור מס הבריאות/דמי הביטוח הלאומי ובשיעור הרבה יותר גבוה מ-0.5%.
ככל שהצעירים יקדימו להבין זאת ויקדימו להסכים לייקור המס המוטל עליהם כדי לאפשר למדינה לספק ביטוח סיעודי ממלכתי, כך העלות תהיה נמוכה יותר לאורך שנים. בכל מקרה, עלות תהיה. זה בלתי נמנע.