דו"ח הריכוזיות הסופי: "למשוך משקיעים זרים"

ועדת הריכוזיות הגישה היום (ג') את המלצותיה הסופיות לראש הממשלה בנימין נתניהו, נגיד בנק ישראל פרופ' סטנלי פישר ולשר האוצר יובל שטייניץ. הדו"ח שהועבר היום זהה לדו"ח שפורסם לציבור לפני כחודש, אך הפעם צורפו לו הנימוקים לשינויים שנערכו בין טיוטת הביניים לדו"ח הסופי, וכן הוצגו עמדות המיעוט של חברים בוועדה, בהם יו"ר המועצה הלאומית כלכלה, פרופ' יוג'ין קנדל, יו"ר רשות ני"ע פרופ' שמואל האוזר והממונה על התקציבים, גל הרשקוביץ. כמו כן, פורסם החומר התיאורטי שהעביר פרופ' אריה בבצ'וק מהרווארד לוועדה.

במסגרת הנימוקים לשינויים שנערכו בין טיוטת הביניים לדו"ח הסופי, חברי הוועדה בחרו לציין באופן מודגש ובולט כי התרשמו במיוחד מדבריהם של משקיעים זרים שבחרו להשקיע את הונם בפעילות עסקית במשק הישראלי ושביקשו להופיע בפני הוועדה. "חברי הוועדה רואים ערך רב מאוד בתרומתם של משקיעים זרים לכלכלתה של מדינת ישראל ומקווים כי המלצות הוועדה יעודדו את המשך ואף הגברת פעילותם של משקיעים אלה במשק הישראלי", נכתב.

עוד פירטו חברי הוועדה על הנימוקים שהביאו אותם לשנוי הקריטריונים להגדרה של נכס ריאלי "משמעותי", כחלק מהמלצתם להפריד בין בעלות על נכסים פיננסיים (בנק, חברת ביטוח או בית השקעות) לבין נכסים ריאלים (חברות תפעוליות כמו נדל"ן, תקשורת וכ'ו).

במסגרת טיוטת הביניים קבעה הוועדה כי נכס ריאלי משמעותי הוא כזה שמחזור המכירות שלו עומד על 8 מיליארד שקל בשנה או שהמאזן עולה על 20 מיליארד שקל, בעוד שבדו"ח הסופי נכס ריאלי משמעותי הוגדר כחברה שמחזור המכירות שלה גבוה מ- 6 מיליארד שקל או שלוותה אשראי (בנקאי וחוץ בנקאי) בהיקף של 6 מיליארד שקל.

"לדעת רוב חברי הוועדה אין מקום לאיסור גורף על החזקה מקבילה של פעילות ריאלית ופיננסית כאמור או להכבדה רגולטורית משמעותית על כלל התאגידים הפיננסיים. אלא, יש מקום למקד את הטיפול באותם גופים משמעותיים, המוגדרים על פי קריטריונים כפי שיפורטו, בהם החששות שהועלו בדו"ח הביניים עלולים להשפיע באופן משמעותי יותר על התחרות במשק", נכתב.

עוד מסבירה הוועדה כי הסיבה שבגינה החליטה לוותר על שימוש בכללי ממשל תאגידי מחמירים לשם פירוק הפירמידות (עליה המליצה בטיוטת הביניים), אלא לאמץ שיטה פשוטה יותר - הגבלת מספר השכבות המונפקות לשתיים. "כלי זה מייצג בצורה טובה את הפער הפוטנציאלי (במקרים רבים עלייה במספר השכבות מייצגת גם עלייה בפער), הוא חד משמעי ופשוט יחסית ליישום, אינו משפיע על הניהול השוטף בחברות ואינו נסמך על היכולת והרצון של שחקנים מוסדיים למעורבות בפיקוח על החברות.

"הגבלה זו מטפלת הן בבעיות המיקרו (פגיעה במשקיעים) מכיוון שהיא תוחמת את פוטנציאל ניגוד העניינים בין בעל השליטה לבעלי מניות המיעוט והן בבעיות המאקרו (פגיעה בתחרותיות וביציבות) בכך שהיא מקטינה את הסיכון ליציבות המשק מקיומם של מבנים רבים שהם גדולים וממונפים ואשר בינם לבין עצמם מתקיימים קשרי גומלין סבוכים ומורכבים", נכתב.