אלה אינם זמנים המתאימים למשקיעים עצבניים. התנודות החריפות בשוי המניות בעולם הובילו לפרץ התבטאויות של רואי השחורות. הם מצביעים על הירידה המתמשכת במחירי המניות מאז השיא בארה"ב ב-2000 והשיא בארה"ב לפני יותר מעשור. התמוטטות מחירי המניות הניסה משקיעים רבים, המעדיפים כיום נכסים בטוחים כמו פיקדונות חסכון ונדל"ן. התנודתיות אינה מוגבלת לשוקי המניות; היא ניכרת גם בשוקי המטבע.
ההיסטריה בשווקים, והאווירה הקודרת במגזרים פיננסיים וכלכליים רבים, מעוררת כעת מחשבות נוגות גם בקרב כלכלנים שפויים. משקיפים ותיקים על השווקים יודעים כי רק לעתים נדירות המצב באמת רע כפי שהוא נראה. ואולם האם ייתכן ששוק הדובים הנוכחי הוא אכן מקרה נדיר שכזה? לרוב, מדינאים כלכליים אינם נותנים דעתם באופן ישיר על העליות והירידות בשווקים. למרות זאת, מצב הרוח העכור בשווקים מעורר עצבנות, והמשמעות היא כי המדינאים הכלכליים נוקטים משנה זהירות. כרגע משימתם היא להבטיח המשך התאוששות בפעילות הכלכלית הגלובלית, תוך שימת לב להתפתחות לחצים אינפלציוניים.
הדילמה שבפניה ניצבים מקבלי ההחלטות ניכרת היטב בפעולות של הבנק המרכזי האירופי, שהתכנס ב-4 ביולי כדי להחליט מה לעשות עם הריבית בגוש היורו. הבנק עשה כמיטב יכולתו לרכוש מוניטין כלוחם אמיץ באינפלציה, והדף לחצים שהופעלו עליו ב-2001 להוריד ריבית כדי למנוע מיתון בגרמניה ובמדינות אחרות. הבנק ממשיך להיות מודאג מהאצה אינפלציונית: הוא מתקשה לעמוד ביעד האינפלציה שלו, 2%-0%; וטוב שכך, אומרים כלכלנים הסבורים כי היעד הזה מרסן מדי. נשיא הבנק, וים דויזנברג, הודה כי "עדיין קיימת סכנה ללחצים אינפלציוניים גוברים". אך הבנק בכל זאת השאיר את הריבית ברמה של 3.25%, אמר דויזנברג, "מכיוון שהאי ודאות העצומה אינה מאפשרת קבלת החלטות חותכות".
מכיוון שבאופן תיאורטי - ופומבי - מתעקש הבנק כי היעד היחיד שלו הוא יציבות מחירים (בניגוד לפרדל ריזרב בארה"ב המצווה גם לעודד צמיחה כלכלית), האי ודאות המרכזית שבפניה ניצבים דויזנברג ועמיתיו היא השלכות אינפלציונית אפשריות של התנודות שחלו באחרונה בשערי מטבע. חששות גוברים בדבר האטה חוזרת בארה"ב הובילו לירידה חדה בדולר. המטבע האמריקאי איבד את מעמדו כמקלט בטוח, ואיבד כ-10% מערכו מול היורו מתחילת 2002 (שערו ירד בשיעור דומה גם מול הין).
התחזקות היורו עשויה לסייע לשמור על אינפלציה נמוכה באירופה. מחירי היבוא יורדים, וכך פוחתים הלחצים האינפלציוניים. ואולם כפי שיודעים דויזנברג ועמיתיו, מה שעולה עלול גם לרדת. בחייו הקצרים חווה היורו יותר ירידות מעליות, ולכן מוקדם מכדי להסיק שההתחזקות הנוכחית ארוכת טווח. זוהי אחת הסיבות המרכזיות להססנות בבנק המרכזי האירופי.
גם הבנק המרכזי של בריטניה החליט ב-4 ביולי שלא לשנות את ריבית הבסיס, כפי שעשה הפדרל ריזרב ב-26 ביוני. ואולם הבנקים המרכזיים של ארה"ב ובריטניה מחויבים לבחון את האינפלציה בהקשר כלכלי רחב יותר. לכן ניתן להסיק כי החלטותיהן בעניין הריבית מתקבלות גם על בסיס המצב הנוכחי של כלכלותיהם. אפילו כלכלת בריטניה - שהפגינה חסינות רבה יחסית מההאטה הגלובלית ב-2001 - כלל לא צמחה בחודשים הראשונים של 2002. לכן מצב הרוח השפוף בשוקי המניות לבטח שיכנע את הבנק המרכזי של בריטניה לנקוט משנה זהירות. בארה"ב נראה כי לנוכח התאוששות מהוססת מהמיתון שהחל במארס 2001, הפדרל ריזרב אינו מוכן להסתכן, ויו"ר הפד, אלן גרינספאן, אינו רוצה להיראות כמי שחנק את ההתאוששות בכלכלה הגדולה והחשובה ביותר בעולם.
לרוב שווקים יורדים אינם יוצרים מיתון בכוחות עצמם. כיום הדעה הרווחת היא שהשפל הגדול של שנות ה-30 בארה"ב לא נגרם על ידי המפולת בוול סטריט ב-1929, אלא בשל מדיניות מוניטרית מרסנת מדי שהונהגה בעקבותיה. כמו כן, תנודתיות היא תופעה מוכרת גם בשווקים עולים, לא רק יורדים. במחקר שערכו שני כלכלנים אמריקאים, ברדפורד דה לונג ורוברט ברסקי, בחנו השניים את ביצועי שוק המניות בארה"ב ב-1990-1900. הם גילו שהתנודתיות החריפה ביותר מתרחשת כשהאי ודאות גבוהה.
אי ודאות ממלאת תפקיד מרכזי בתנודתיות הנוכחית. האי ודאות עצמה משקפת חששות בדבר ההשלכות המתמשכות של התפוצצות הבועה של סוף שנות ה-90 על הכלכלה הריאלית. גם שערוריות פיננסיות כמו אלה שנחשפו באנרון, וורלדקום וחברות ענק אחרות, מעוררות חשש בקרב משקיעים: כמה חברות אחרות ניפחו את רווחיהן? והאם הסתיימה הטלטלה במגז ההיי-טק והטלקומוניקציה, או שמא חברות נוספות יפרסמו אזהרות הכנסות?
ירידות חדות במחירי מניות מסוגלות לפתח תנופה משלהן, בדיוק כמו עליות חדות. הירידה הנוכחית במחירי המניות היא הארוכה ביותר מאז שנות ה-40. כלכלנים רבים סבורים כי הירידות האלה מייצרות תיקון חיוני: במונחים היסטוריים נראים המחירים של מניות רבות מנופחים.
לעת עתה לא היתה לשוק הדובים השפעה דרמטית במיוחד על ההתאוששות הכלכלית הצנועה בארה"ב. הנתונים מעורבים, ועדיין קיימים חששות בדבר רמת ההשקעות במגזר העסקי. גם אמון הצרכנים בכלכלה אינו איתן. ואולם האבטלה לא עלתה בקצב המהיר שצפו כמה כלכלנים.
עבור אלה המתעקשים להתמקד בצד השלילי, המשבר המתמשך ביפאן היא איום ענק. בסוף 1989, נסק מדד המניות ניקיי לשיא של כמעט 40 אלף נקודות. ההתמוטטות היתה מהירה וכואבת. בתוך שלוש שנים ירד המדד ביותר ממחצית, והוא נשאר ברמה הזו במשך רוב העשור, לפני שהחל לרדת שנית באמצע 2001. המדאיג מבחינת המשקיפים על הירידות במחירי המניות בארה"ב הוא שכלכלת יפאן דואבת מאז התפוצצות הבועה.
שחור משחור בשווקים הפיננסיים
אקונומיסט
10.7.2002 / 10:36