פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      חזון הרשקוביץ לשוק ההון הישראלי

      בדעת המיעוט הממונה על אגף התקציבים במשרד האוצר גל הרשקוביץ טוען כי המלצות ועדת הריכוזיות אינן מספקות. איתן אבריאל מונה את הצעדים החסרים

      האם ייתכן שוועדת הריכוזיות עשתה רק חצי עבודה? ועוד שאלה: האם ועדת הריכוזיות נבהלה בישורת האחרונה משליטי הפירמידות העסקיות, שאותן היא עצמה זיהתה כסכנה למשק, והשאירה אותן עומדות? מי שקורא את חוות הדעת של גל הרשקוביץ בדו"ח הסופי של ועדת הריכוזיות, נשאר עם תחושה מעיקה של החמצה. הוא גם נשאר עם חשש שהמחלות הכרוניות הרבות שאובחנו במשק הישראלי יישארו עמנו עוד שנים לא מעטות.

      הרשקוביץ אינו עוד חבר בוועדת הריכוזיות. הוא הממונה על אגף התקציבים במשרד האוצר, תפקיד שהופך אותו לדמות המקצועית במשרד הכלכלי?מקצועי המרכזי של המשק הישראלי. לדעת המיעוט שלו, המנומקת בפירוט רב על פני לא פחות מ–20 עמודים, יש משקל רב.

      בפשטות, הרשקוביץ קובע כי הוועדה זיהתה באופן מדויק ומשכנע את החוליים של שוק ההון הישראלי - אבל פחדה לרשום את התרופות שירפאו אותם באופן יסודי. בחוות הדעת שלו, הרשקוביץ לא מסתפק בחששות ובביקורת. לכל בעיה שלדעתו לא נפתרה הוא מציע פתרון נוסף או פתרון חלופי וטוב יותר. בסיכום של כל ההמלצות מצייר הרשקוביץ חזון הרבה יותר חד, צודק ושוויוני לשוק ההון ולסקטור העסקי הישראלי. הנה העקרונות:

      1. איסור על ביצוע עסקות בעלי העניין. חד וחלק

      כבר בשנות ה-20 של המאה הקודמת כתב השופט העליון האמריקאי לואיס ברנדייס בספרו "הכסף של אנשים אחרים וכיצד הבנקים מנצלים אותו" ‏(כן, כן. זה השם המדויק של הספר‏): לכל מנהל צריך להיות עיקרון מנחה בסיסי - לשרת רק בוס אחד, "Serve One Master Only". בישראל, כותב הרשקוביץ, ובצדק, הפכו עסקות בעלי העניין לכלי המרכזי שבאמצעותו מתעשרים בעלי השליטה בחברות על חשבון הציבור.

      בהגדרה, אין עסקת בעל עניין שאינה מוטה לטובת בעל השליטה. מדוע? בכלכלה הוכח - למשל במאמר "אין אפרסקים בשוק הלימונים" המנתח את שוק המכוניות המשומשות - שלמוכר יש תמיד מידע עודף על הסחורה שאותה הוא מוכר, ולכן הוא תמיד ימכור אותה במחיר גבוה מערכה האמיתי. מי שנפגע הוא כמובן הקונה, כלומר הציבור.

      2. לאסור פירמידות של יותר משתי שכבות של חברות גם עבור הפירמידות הנוכחיות

      הרשקוביץ מבקר קשות את החלטת הוועדה לאפשר לפירמידות הוותיקות להחזיק מבנה של שלוש קומות, תוך יצירת שתי מערכות של חוקים. הטענה המהותית שלו היא עניין של צדק ושוויון: אם הוועדה זיהתה שמבנה של פירמידה מזיק למשק ולמשקיעים, מדוע לשמר אותן - רק מפני שהן כאלה כיום? הרשקוביץ כותב כי החלטות הוועדה מיועדות למנוע הרעה בעתיד, אך אינן עושות מספיק לטפל בכשלים הקיימים. הוא גם קובע כי טענות הוועדה על קשיים בקיפול של הפירמידות הקיימות "אינן נשענות על קרקע יציבה", וכי גם אם יתעוררו קשיים כאלה בעתיד, הרי ש"חיכוכים בתקופת המעבר אינם עילה מלטפל בבעיה שעלויותיה המשקיות גבוהות".

      ממה חששה הוועדה? הרשקוביץ אינו מזכיר ולו בדל של טיעון כזה, אבל אפשר לעלות על הדעת שחברי הוועדה נרתעו ברגע האחרון מהחלטה לפרק לחלוטין את הפירמידות הקיימות. בכל זאת: מדובר בטייקונים הכי גדולים במשק, אנשים עשירים וחזקים המשלמים את המשכורות הכי גבוהות לפקידי הציבור הבכירים המצטרפים לשורותיהם. אף אחד לא רוצה להכעיס אותם יותר מדי.

      3. לא לתת לטייקונים להחזיק בקופות גמל

      גם בפרק של ההפרדה בין אחזקה של טייקונים בנכסים ריאליים לבין נכסים פיננסיים, מוצא הרשקוביץ פגמים רבים. להערכתו, יימצאו הטייקונים דרכים כאלה ואחרות לתמרן בין ההמלצות הנוכחיות, באופן שחלק גדול מניגודי האינטרסים הנוכחיים ייוותרו ללא שינוי. לכן, הוא שוב הולך כמעט כל הדרך אל הפתרון המתבקש: אם יש חשש שאנשי עסקים ינצלו לרעה את האחזקה שלהם בכסף של אנשים אחרים המנוהל בקופות גמל - יש לאסור עליהם לנהל אותן. נקודה.

      במקביל, במקומות שבהם אי אפשר לעשות הפרדה מוחלטת, מעלה הרשקוביץ את הרף הרבה מעבר למה שהמליצה הוועדה. הוא שוב שולל את ההנחות שקיבלו הטייקונים הנוכחיים ומציע לשים לב גם לענפים ותתי?ענפים שבהם גופים פיננסיים יכולים לשלוט - גם אם אינם חורגים מהתקנות הכלל?משקיות.

      דו"ח הריכוזיות מורכב ומופרט ולהרשקוביץ יש גם המלצות מחמירות יותר מאלה שקיבלה הוועדה בתחום של הסיכונים הפיננסים הלאומיים, ההגבלות על השקעות של מוסדיים והתנהלות של דירקטורים מול ים ניגודי האינטרסים שמולם הם ניצבים. בסופו של דבר, מטרת דו"ח הריכוזיות היא ליצור שוק הון צודק יותר, שוויוני יותר ויעיל יותר - ובעיקר עם פחות אפשרויות לחלוב ולגזוז את המשקיעים והחוסכים. ועדת הריכוזיות התחילה ללכת בכיוון הנכון בדרך למסע ארוך ומרובה מכשולים. הרשקוביץ רצה לרוץ לשם במהירות - ומצער שהוועדה לא קיבלה את עמדותיו.