נראה אתכם מבינים בפנסיה שלכם

כל מי שחוסך לפנסיה - בעידן חוק פנסיית חובה זה אומר שכולם חוסכים - בוודאי יודע כי הוא זכאי לקבל הטבות מס מהמדינה עבור ההפקדות שלו בחיסכון הפנסיוני עד לתקרת שכר שגבוהה פי ארבעה מהשכר הממוצע במשק. בערך, שכר של 32 אלף שקל בחודש. עם זאת, הטבת המס הזו חלה רק על ההפקדות של המעביד. ההפקדות של העובד מקבלות הטבות מס רק עד תקרה של השכר הממוצע במשק - כ-8,000 שקל בחודש.

כל זה נכון, כמובן, רק אם אתם חוסכים לפנסיה דרך ביטוח מנהלים או קופת גמל. אם אתם חוסכים דרך קרן פנסיה, הרי שתקרת השכר שנהנית מהטבות של המדינה - במקרה זה הטבה של סבסוד התשואה באמצעות הנפקת איגרות חוב מיועדות המבטיחות תשואה גבוהה - היא פעמיים השכר הממוצע במשק, כ-16 אלף שקל בחודש.

כמובן שכל זה אינו רלוונטי לכם אם אתם עצמאים (תקרת שכר של פעמיים השכר הממוצע, כ-16 אלף שקל), וגם אינו רלוונטי לצורך ההפרשות לפיצויי פיטורים. פיצויי פיטורים זאת בכלל סוגיה נפרדת - אף שכספי הפיצויים מהווים שליש מהחיסכון הפנסיוני, הם נקבעים על ידי חוק נפרד (ולא במסגרת חוקי הפנסיה), ולכן התקרה המזכה בהטבות מס מהמדינה בפיצויי פיטורים היא 11 אלף שקל.

אם לא איבדתם אותנו עד שלב זה, אתם זכאים לצל"ש על ההתמדה. רובו המוחלט של הציבור בישראל כנראה כבר איבד מזמן את ידיו ורגליו בסבך שצוין כאן, וזאת כאשר עסקנו בנקודה אחת ויחידה הנוגעת לחיסכון הפנסיוני - תקרות השכר המזכות בהטבות מטעם המדינה.

צאו וחישבו מה היה קורה לו היינו מנסים לפרט באוזניכם את המבנה של הטבות המס (זיכוי, ניכוי), את הזכויות השונות לגבי פיצויי פיטורים (פיצויים רגילים או פיצויים לפי סעיף 14), את התיקון של סעיף 3 לגבי החובה לקבל את הפנסיה כקצבה או כחיסכון הוני או את המורכבות של סעיפי הביטוח המתלווים לחיסכון הפנסיוני - ביטוח אובדן כושר עבודה וביטוח חיים.

אין כל דרך שאדם מן השורה, משכיל ככל שיהיה, יוכל לפלס את דרכו בסבך הבלתי אפשרי ששמו החיסכון הפנסיוני בישראל. אין כל דרך, מה שהופך את הרוב המוחלט של עם ישראל לשבוי בידי אנשי מקצוע שיקבלו את החלטות הפנסיה עבורו. זה לא היה נורא לו פעלו בישראל יועצים פנסיונים מקצועיים ואובייקטיבים, רק שהללו כמעט שאינם קיימים. מספר היועצים הפנסיונים הוא קטן מאוד, בין השאר, משום שהם - שומו שמים - דורשים שכר עבור עבודתם. רק שעם ישראל לא אוהב לשלם עבור ייעוץ פנסיוני. הוא התרגל בנושא הזה לתרבות רעה - תרבות סוכני הביטוח, שמקבלים עבורו את ההחלטות הפנסיוניות, בחינם.

האם העובדה שמעט היועצים הפנסיונים בישראל מצפים לקבל תשלום עבור הייעוץ שלהם, בעוד שגדודי סוכני הביטוח עובדים בחינם, אינה מעוררת שאלה? בהנחה שאין אלכימיה ואין יש מאין, החוסך הנבון צריך היה לחשוד כי סוכני הביטוח אינם באמת עובדים בחינם - הם פשוט מקבלים את התשלום שלהם במקום אחר.

את התשלום הם מקבלים מחברות הביטוח, שאת מוצרי הפנסיה שלהן הם מוכרים לציבור. סוכני הביטוח הם משווקים של חברות הביטוח, ומקבלים את שכרם עבור שיווק. שיווק, לא ייעוץ. הפער בין שני המצבים תהומי: היועץ הפנסיוני מקבל את שכרו מהחוסך, ולכן הוא מחויב רק לטובת החוסך. סוכן הביטוח מקבל את שכרו מחברת הביטוח, ולכן הוא מחויב לטובת חברת הביטוח. אז אמנם בחוק קיימת החובה למתן העצה המיטבית ללקוח (best advice), אבל כאשר הסוכן הוא משווק ולא יועץ - העצה המיטבית שלו תהיה לרוב כפופה לאינטרס שלו כמשווק של חברת הביטוח. בקיצור, זאת לא עצה שניתן לסמוך עליה.

העובדה שענף הפנסיה בישראל נשלט בידי משווקים, המקבלים את שכרם מיצרני החיסכון הפנסיוני, מעמידה את ישראל בפיגור מול העולם. לדברי דן דוברי, יו"ר איגוד המתכננים הפיננסיים בישראל, המגמה העולמית הפוכה לחלוטין: מעבר לחובת נאמנות (fiduciary) ללקוח, שמשמעה איסור מוחלט על קבלת עמלות מיצרני הפנסיה, חוקים כאלה כבר קיימים בבריטניה ובאוסטרליה, ובארה"ב מתחולל כיום מאבק בקונגרס על חקיקה ברוח זו בדיוק.

בעולם כבר הבינו שלא ניתן לשלוח את החוסך הנבוך, שיצטרך לממן את חייו במשך עשרות שנים על סמך החיסכון הפנסיוני שנצבר עבורו, לידיהם של משווקים - משום שהתוצאה תהיה פנסיה לא מיטבית, עד כדי סכנה של עוני בגיל פרישה. הגיע הזמן שגם במדינת ישראל יבינו זאת.

אז אמנם ההבנה חילחלה כבר ב-2005, עם פרסום המלצות ועדת בכר שאחת ממטרותיהן היתה להפוך את הבנקים ליועצים פנסיונים. אלא שההמלצה הזו לא התממשה, והבנקים כמעט שאינם מעניקים ייעוץ פנסיוני. לפיכך, צריך לחזור אל מי שעם ישראל רגילים לעבוד אתו - סוכני הביטוח - ולהפוך אותם ליועצים. משמע, לנתק את סוכנויות הביטוח הגדולות (מנהלי הסדרים) מבעלות חברות הביטוח ולאסור על הסוכנים לקבל את שכרם מחברות הביטוח - או לחייב אותם לקבל עמלה אחידה וזהה מכל חברות הביטוח (כדי לא ליצור העדפה).

אז אמנם יו"ר איגוד המתכננים הפיננסיים מזהיר כי לא מספיק לאסור על קבלת עמלות כדי להפוך סוכן ביטוח ליועץ - צריך בדרך גם לרכוש את הידע המקצועי המתאים; ואמנם הניתוק של סוכני הביטוח מחברות הביטוח יהיה מסובך מאוד בשל מבנה העמלות בענף (משולמות לאורך שנים); ואמנם יהיה דור מדבר של סוכני ביטוח שיתקשה להסתגל וייפלט מהענף; כל הקשיים האלה ממשיים, אבל אם רוצים לדאוג שלעם ישראל תהיה פנסיה, חייבים לבצע זאת.