הכוחניות של כץ ניצחה את ועד הרכבת

1. סירבו - וחזרו בהם. בתחילת החודש הגיע יו"ר ההסתדרות, עופר עיני, אל ועד עובדי הרכבת ובאמתחתו שתי חלופות שעליהן סיכם עם הרכבת ועם משרד האוצר לפירוק המוקש האחרון בדרך להסכם: תחזוקת הרכבות. האחת, להקים חברה בת משותפת לרכבת ישראל ולזכיין פרטי (50% כל אחד), שתטפל בכלל הרכבות; השנייה, להוציא שליש מהרכבות למיקור חוץ מלא, ולבטל את הסכם תחזוקת הקרונות החדשים עם בומברדייה.

באופן מפתיע, הוועד דחה את שתי החלופות. עיני עוד ניסה להפעיל מכבש לחצים וגירד מהאוצר פיצויים מוגדלים - אך הוועד לא היה בשל לצעוד קדימה. אתמול לפנות בוקר, בחלוף שלושה שבועות בלבד, הפך פתאום הוועד את עמדתו והסכים לחלופה השנייה.

2. הכתף הקרה של הוועדים. רפורמות עומק מבוצעות בישראל רק מאונס ובעתות משבר. שר התחבורה, ישראל כץ, ויו"ר הרכבת, אורי יוגב, עשו כל שביכולתם כדי ליזום משבר כזה ברצף של צעדים לעומתיים נגד הוועד, ואף הפעילו על ראשיו לחץ אישי. השבוע הצטרף אליהם גם עיני, שהבין כי המשך פינג-פונג ההתקוטטויות יביא להתרסקות של כולם.

עיני הודיע על הכוונה להשבית את הרכבת, בדיוק כפי שעשה כץ בחודש שעבר, ותחם את המו"מ בדד-ליין. לאחר מכן איים שיגייס את יתר הוועדים הגדולים בענף התחבורה לסייע לעובדי הרכבת. אלא שיותר משהאיום הפחיד את כץ, הדיו כוונו דווקא לאוזניה של גילה אדרעי.

עיני שיחק את המשחק שציפו ממנו בוועד הרכבת, מילא את תפקיד "המנטור", ונתן לוועד לחזות במו עיניו בחוסר התמיכה שהוא זוכה לה גם בקרב האיגודים האחים לענף התחבורה: פרט לנמל חיפה ("נמל הבית" של ועד הרכבת בצפון), לא נמצא ועד שיהיה מוכן להכניס את ראשו לקלחת הרותחת של הרכבת. רק כשנוכחו עובדי הרכבת בכתף המסויגת שזכו לה מחבריהם, הפנימו סוף סוף את הטעויות שלהם, את תדמית המצורעים שדבקה בהם, ובעיקר - הבינו שנותרו לבד.

3. הניצחון של הממשלה. הסכם הרפורמה משקף פשרה קשה לשני הצדדים. האוצר פיספס קונסטלציה פוליטית נדירה של שר מגבה, ציבור תומך ויו"ר הסתדרות לחוץ ערב בחירות, וויתר על חזון ה"סגירה-פתיחה" - הקמתה מאפס של חברת רכבת חדשה (באמצעות חברה בת לחשמול). מנגד, ויתר הוועד על בלעדיות ההסכם הקיבוצי שלו בפעילות הרכבתית, והתיר להכניס שותף פרטי בתחזוקה ובמטענים.

בבדיקת מאזן הרווח, יוצאת הממשלה וידה על העליונה. העובדים אמנם זכו בתוספת שכר נאה של 25% ובמענק אישי בסך 40 אלף שקל לפני מס, אך מדובר במענק צנוע לעומת זה שקיבלו בעשור הקודם עובדי הנמלים ובתי הזיקוק, ובפריסה לשלוש פעימות. תוספת השכר נטו שיקבלו היא רק כ-13%, משום שהיא כוללת גם את תוספת המגזר הציבורי שנמנעה מעובדי הרכבת (7.25%) ועוד כ-5% שנועדו להמיר מתנות ובונוסים שנתיים.

בתמורה הצליח האוצר ליצור בנצ'מרק לתחזוקה הרכבתית, מבלי לוותר על נפח מיקור החוץ, שכן מספר הקרונועים (קרונות משולבי מנוע) הישנים ברכבת אף עולה על מספר הקרונות החדשים שהיו אמורים להיות מתוחזקים בידי חברת בומברדייה. בנוסף, הרכבת תוכל כעת למנף את הפעילות העסקית של המטענים והנדל"ן כך שתכסה את עלות הרפורמה, ואף מעבר לה.

4. גם עיני שותף להישג. הסכם השינוי המבני משלים לפיכך את המהלך לשינוי פני הרכבת, שבו החלו כץ ויוגב לפני כשנה. "רפורמת הבטיחות" שכפו על העובדים בקיץ סגרה את שערי הרכבת בפני גיוסי מקורבים, וסגרה את פרצות המשמעת, הקידומים וההכשרות הלקויים. השינוי המבני ימקד את רכבת ישראל בפן השירותי, כשבתווך כבר פוצלה פעילות הפיתוח לחטיבה נפרדת שבה לא תהיה הגבלה על העסקה בחוזים אישיים, והמגה-פרויקטים של תוכנית נתיבי ישראל ממילא כבר הוצאו מידי החברה לחברות מעצ וחוצה ישראל.

אין לפיכך להקל ראש בהישג שרשמו כץ ויוגב לאחר שבע שנים שחונות ברפורמות בתחבורה. השניים הפגינו אגרסיביות, תחכום וניסיון טקטי רב, שגבר כמעט בקלות על הבוסריות הגסה של ועד הרכבת. ואולם, אין בהישג זה כדי לגרוע מתרומתו של עיני, שאף אם נלחץ לשם כך אל הקיר, הבין לבסוף את הצורך הלאומי בתשתית רכבתית חדשה, הכיר בלחץ הציבורי לפתור את זו הרקובה, ומילא באחריות את חלקו במארג הכוחות במשק.

את הרפורמה ההיסטורית שעליה סוכם אתמול נדרשות עתה הממשלה וההסתדרות למנף לכדי טיפול בחברת החשמל ובנמלי הים. כמה חבל שחרף שוועת ענפי התשתיות לעוד רפורמות עמוקות שכאלה, הבחירות הקרבות להסתדרות ולכנסת כבר יסכלו אותן.