פעילי המחאה החברתית, שמתעוררים מתרדמת החורף, מחממים מנועים לקראת הקיץ הקרב וזורקים לאוויר רעיונות ותאריכים להחזרת המחאה. ב-12 במאי, למשל, מתכננת תנועת "ישראל יקרה לנו" הפגנה תחת הכותרת "מפגינים למען הדמוקרטיה". ב-14 ביולי, יום השנה להקמת האוהל הראשון בשדרות רוטשילד, יציינו פעילים שנה למחאה החברתית.
המחאה הציבורית של הקיץ שעבר הביאה לעולם שורה ארוכה של ועדות ויוזמות מקומיות - ועדת טרכטנברג, ועדות הדיור, השוואות מחירים של צרכנים, מחאת הפסק זמן ו-400 אלף איש ברחובות שדורשים צדק חברתי, אבל עדיין לא חוללה מהפך של ממש במצבו של מעמד הביניים.
אזרחים רבים טוענים כי מצבם דווקא הורע בשנה האחרונה: "אני נכנס לסופר ורוצה לדפוק את הראש בקיר", אמר השבוע צרכן מתוסכל. אחר הוסיף: "אנחנו לא רואים שינוי ממשי - כמעט הכל עדיין יקר. מחירי הדלק והחשמל עלו משמעותית, ואותם אי אפשר להחרים. אין לנו ברירה אלא לנשוך שפתיים, ולשלם".
התחושות האלה מקבלות ביטוי בסקר שנערך במכללה למינהל, שממנו עולה כי כמעט מחצית מהאזרחים בישראל מרגישים שהמחאה החברתית של הקיץ האחרון לא השיגה דבר. 45% מהם מרגישים שהחברות חזרו להעלות מחירים, ורק 29% מהציבור חושבים שוועדת טרכטנברג סיפקה פתרונות טובים למחאה החברתית. אבל 78% ממשתתפי הסקר חושבים שצריך להמשיך ולהפגין נגד יוקר המחיה, ו-29% מצהירים שישתתפו בהפגנות המחאה הבאה נגד יוקר המחיה.
די בביקור בסופרמרקט ובתחנת הדלק, בתשלום חשבון השכירות או החשמל, כדי להבין שמצבו של הצרכן הישראלי לא הוטב. עדיין לא.
על פי נתונים שמופיעים בגיליון מיוחד של Markerweek שמתפרסם היום, ישראל נותרה אחת המדינות היקרות בעולם בכל הקשור למוצרי צריכה, לדיור, לתקשורת, לחשמל ולרכב. דגני בוקר של נסטלה עולים בישראל 24 שקל, לעומת 19 שקל בארה"ב ו-18 שקל בבריטניה. שני ליטרים של חלב 3% עולים בישראל 12.4 שקל, לעומת 9.5 שקלים בצרפת ו-8 שקלים באיטליה.
78% מהציבור: הממשלה אחראית ליוקר המחיה
שלושה כוחות חזקים נמצאים כיום במוקד ההתלקחות המסתמנת. הראשון הוא זה של הצרכנים. מעמד הביניים המתוסכל שהתעורר לפני קצת פחות משנה - והחליט שנמאס לו לשלם יותר על כל מוצר שהוא קונה - גילה שיש לו כוח, והוא לא מוכן לוותר עליו כל כך מהר, ודאי לא כשהוא עדיין מתקשה לראות שינוי מהותי במצבו.
בסקר המכללה למינהל, שנערך על ידי ד"ר אביחי שוב-עמי, ראש המחלקה לשיווק ופרסום, בקרב 1,019 מרואיינים שמהווים מדגם ארצי מייצג של האוכלוסייה הדוברת עברית בישראל, טענו 53% מהנשאלים כי המחאה החברתית שינתה את ההתנהגות הצרכנית של חלקים רבים בקרב הציבור. המשתתפים בסקר קונים פחות (28%), בוחרים במוצרים זולים יותר (46%) ומעדיפים מחיר נמוך על פני מותג (40%).
מהכיוון השני ניצבת הממשלה. היא אמנם ניסתה לתת מענה לדרישות ההמונים, והקימה את ועדת טרכטנבג לצד ועדות נוספות שזיהו היטב את המחלות של החברה והכלכלה הישראלית והציעו המלצות חשובות - אך לא הצליחו לייצר שינוי מיידי ונראה לעין. כזו היא לדוגמה ועדת קדמי, בראשות מנכ"ל משרד התמ"ת שרון קדמי, שהמליצה להוריד מכסים בתחום הבשר, הנקניקים ומיצי הפירות. הבעיה היא שמכסים רבים אחרים נותרו בחוץ, וההחלטה לא חילחלה עדיין למחיר הסופי שמשלמים הצרכנים. על פי הסקר, רוב הציבור חושב שהממשלה היא שאחראית ליוקר המחיה (78%) ולמחירי הדיור הגבוהים (77%). רוב הציבור חושב שהממשלה לא ממש דואגת לו (73%) ודואגת רק לבעלי ההון (73%).
מהכיוון השלישי נמצאות החברות הגדולות והרשתות הקמעוניות. מרבית החברות לא הצליחו עדיין לפענח את שורשי המחאה והשלכותיה, ולכן מתקשות לגבש מענה אסטרטגי הולם ומעדיפות להמתין ללא מעש עד יעבור זעם. אפשר היה לצפות, למשל, שתנובה שעמדה במוקד מחאת הקוטג' תגבש תוכנית עבודה להתמודדות עם המצב החדש. ואולם בהערכת השווי שלה - שהופיעה לפני כחודש בדו"חות הכספיים שפירסמה חברת מבטח שמיר, המחזיקה בשליטה בתשלובת החלב - עולה כי הדבר לא נעשה. "לאור המחאה הציבורית שהחלה לפני חודשים ספורים, החברה מתמודדת כיום עם מצב חדש מבחינתה שעדיין לא ברור מהי הדרך הנכונה להתמודד אתו. החברה מגבשת תוכניות עבודה חדשות לשנה הקרובה ולשנים הבאות, תוכניות שלמיטב ידיעתנו לא הושלמו. לאור זאת, לא קיימת כיום תוכנית ברורה בנוגע להתמודדותה עם המצב החדש", נכתב.
היעדר אסטרטגיה מסודרת בקרב החברות הגבירה את החשדנות כלפיהן מצד הציבור. 66% מהנשאלים בסקר טענו כי הם אינם מאמינים לחברות הגדולות, ו-76% טענו שאין הצדקה למשכורות הגבוהות של מנהליהן. עוד עלה מהסקר כי בעקבות המחאה החברתית, הציפייה של הציבור היא שהחברות צריכות להשתנות. 45% אמרו שהיו רוצים לראות בהן יותר פשטות וצניעות, 51% בעד יותר שקיפות ו-56% בעד יותר מחירים הוגנים.
גיליון Markerweek, שמתפרסם רגע לפני שהזירה עשויה שוב להתחמם, בודק אם נקודת המפגש בין שלושת הכוחות האלה תוביל לקיץ לוהט, או לכל הפחות חם יותר מקודמו; ואם תיתכן בקרוב מהפכה במצבו של מעמד הביניים, או שמא מדובר בתהליך שידרוש הבשלה ארוכה, ושאת תוצאותיו נוכל לשפוט בעוד שנה - או אפילו כמה שנים.