מי יממן את היומרות החברתיות של שאול מופז?

שאול מופז עטה אתמול נוצות חברתיות, כשתקף בכנסת את מדיניות המיסוי של ממשלת נתניהו. "יוקר המחיה נהפך תחת הממשלה הנוכחית לבלתי נסבל, ולדרך חיים הרומסת את הצעירים, מעמד הביניים, ילדים ונכדים בארץ", אמר. בתור מי שרואה עצמו מועמד לראשות הממשלה, למופז - שנבחר לראשות קדימה בקולות של כ-25 אלף מצביעים בלבד - היו גם הצעות כיצד לקדם את פניה החברתיות של ישראל: פטור ממע"מ על חשמל, מים ובנזין מעל מחיר של 7 שקלים לליטר.

"הממשלה תשלם מחיר יקר בבחירות הבאות על הבטחות ריקות מתוכן בתחום החברתי", השלים מופז את נאומו בכנסת, ואי אפשר שלא לתהות האם הפוסל במומו פוסל. זאת מאחר שההבטחות הריקות מתוכן, עד כה, מגיעות בעיקר מכיוונו של מופז.

נזכיר כי המחאה החברתית של קיץ 2011 יצאה לרחובות תחת שני דגלים: דגל יוקר המחיה ודגל הצדק החברתי. שני הדגלים, יש לציין, אינם חופפים זה לזה באופן מלא, ובחלק מהנושאים יש ביניהם אפילו התנגשות. כך, כדי להוזיל את יוקר המחיה המדינה אכן צריכה להפחית מסים עקיפים, המייקרים חלק מהמוצרים. לעומת זאת, כדי לספק צדק חברתי המדינה צריכה להגדיל את השירותים שהיא מספקת לאזרחיה. רצה הגורל המר, ולא ניתן לספק שירותים מהאוויר. שירותים עולים כסף, והדרך העיקרית (אם כי לא היחידה) עבור המדינה להשיג כסף היא, נכון, להטיל מסים.

ההצעות הנדיבות של מופז, לבטל את המע"מ על מים, חשמל ובמידה רבה גם על הבנזין, פוערות בור של מיליארדי שקלים בתקציב ההכנסות של המדינה. מהיכן תממן המדינה גם חינוך חינם מגיל שלוש, וגם הפחתת מסים במיליארדי שקלים? מר ראש הממשלה לעתיד לבוא, שאול מופז, אינו מטריח את עצמו בשאלות זוטות שכאלה. הוא, כנראה, מתמחה בלהבטיח - אבל לא מתמחה בלקיים.

מאחר שהמדינה זקוקה לכסף כדי לממן את השירותים שהיא רוצה להעניק לאזרחיה, הרי שהמדינה חייבת להטיל מסים. הרכב המסים, עם זאת, אינו מוכתב מראש - וניתן בהחלט לשנותו. כידוע, בנק ישראל תקף את הממשלה לאחרונה על כך שנטל המסים העקיפים - כמו מע"מ או בלו על הדלק - במדינת ישראל הוא גבוה מאוד, וראוי להפחיתו. לכאורה, הקריאה הזו עולה בקנה אחד עם הקריאה של מופז: הפחיתו מסים עקיפים, העלו מסים ישירים (מס הכנסה, מס חברות, מס רווח הון וכו').

אלא שרגע לפני שמאמצים לחיקנו את ההמלצות המשובחות של מופז, ראוי ורצוי לבחון את העובדות. ראשית, כל המסים הישירים כבר עלו בעקבות המלצות ועדת טרכטנברג: המס השולי העליון עלה ל-48%, מס חברות עלה ל-25% (וניחוש שלנו: הוא יועלה בקרוב ל-26%, בשל מצוקת תקציב המדינה), וגם מס רווח הון הועלה ל-25%-30%. לעומת זאת, דווקא המסים העקיפים לא עלו, חלקם אפילו ירדו. עובדה, הבלו על הדלק ירד כבר ב-25 אגורות, וזאת מבלי לקחת בחשבון את ההעלאה של 40 אגורות בדלק שלא התרחשה. בפועל, כלומר, המדינה נמנעה מלייקר את הבלו ואף הוזילה אותו בשיעור מצטבר של 65 אגורות. כתוצאה מכך, המדינה צפויה להפסיד הכנסות של כ-2.2 מיליארד שקל בשנה.

המצער בהפסד הזה, שבתוך מכלול המסים - דווקא הבלו על הדלק הוא מס צודק ויעיל. יעיל, כי הוא עשוי לתרום להפחתת השימוש במכוניות פרטיות, ובכך לתרום לאיכות הסביבה של כולנו. צודק, כי השימוש במכוניות פרטיות הוא מוטה הכנסה. לפי ניתוח רשות המסים, בהתבסס על נתוני הלשכה המרכזית לססטיסטיקה, ההוצאה של משק בית בעשירון התחתון על דלק היא כ-180 שקל בחודש לעומת כ-820 שקל בעשירון העליון. שיעור בעלי המכוניות הפרטיות בעשירון התחתון הוא 20%, לעומת כ-95% בעשירון העליון. שיעור בעלי שתי מכוניות למשק בית בעשירון התחתון הוא אחוזים ספורים, לעומת 50% בעשירון העליון.

באופן מובהק, כלומר, המיסוי על הדלק מוטל בעיקר על בעלי ההכנסות הגבוהות - וזאת פרט לכך שמדובר במס אקולוגי. הקטנת המס על הדלק, לפיכך, מקלה על בעלי ההכנסות הגבוהות, ובאה על חשבון בעלי ההכנסות הנמוכות, בשל הפגיעה הצפויה בעקבות הפחתת המס בשירותים שמגישה המדינה בעיקר לשכבות הנמוכות.

כמובן, ישנה חלופה נוספת - המאפשרת להפחית את המסים ואת יוקר המחיה, מבלי לפגוע בשירותי הממשלה. זאת היא החלופה החשובה והנחשקת מכל, אבל גם המסובכת מכל, והיא עוברת דרך התייעלות בשירותי הממשלה. רפורמה בעבודת הממשלה, שתאפשר לממשלת ישראל להיהפך לממשלה מודרנית ויעילה - המגישה שירותים יעילים, ומקצה את תקציביה רק לצרכים ראויים - צריכה להיות משאת נפשה של המחאה החברתית, כי רק היא יכולה למלא את הצרכים של שתי המחאות ללא כל התנגשות ביניהן.

אלא שרפורמה בעבודת הממשלה מחייבת התעמתות עם לא מעט ממוקדי הכוח הגדולים ביותר בישראל - אילי ההון, ההסתדרות, הוועדים הגדולים, מרכזי המפלגות ועוד - ולשם כך אנו זקוקים לראש ממשלה חזק, עם ממשלה חזקה, ושאינו חייב דבר לאיש. העובדה שמופז נבחר בקולות 25 אלף בוחרים בלבד - רק 42% מהמתפקדים לקדימה טרחו להצביע בפריימריז, וככל שיש פחות מצביעים, כוחן של קבוצות מצביעים גדולות ומאורגנות נעשה משמעותי יותר - מעלה ספק אם הוא יהיה מסוגל להוביל מהלכים משמעותיים שכאלה.

רק שעל זה אין מה להלין על מופז. על זה יכול הציבור הישראלי להלין רק על עצמו, שהוא יודע להתלונן, אבל לא יודע לטרוח להתפקד למפלגות ולהשפיע עליהן לחיוב מבפנים.