"הקיץ מתחיל עכשיו. כמעט שנה עברה מאז המחאה החברתית של קיץ 2011 וכלום לא השתנה, למה שהפעם זה יעבוד? למה חייבים לשנות את המצב? כי מחירי הדיור עדיין עולים, החשמל עלה בעשרות אחוזים, והמשכורות לא עלו בשקל!"
את הדברים האלה כתב בעמוד הפייסבוק שלו בשבוע שעבר אלון-לי גרין, מייסד "התנועה החברתית", יחד עם סתיו שפיר ויונתן לוי, תנועה שהתפצלה מקבוצתה של דפני ליף בסוף הקיץ שעבר. בשבועות האחרונים התעוררו ברשתות החברתיות דיונים בנושא המחאה, ותהיות אם ההצהרות על שובם של המפגינים לרחובות בקיץ יובילו למועד קונקרטי שבו היא תתחיל. מובילי המחאה מדברים על תחילת מאי כעל המועד שבו ייתלו שוב הפוסטרים בשדרה ויאורגנו הפגנות ופעילויות מחאה - אך עדיין לא מתחייבים לתאריך.
גרין הכריז בשבוע שעבר בעמוד הפייסבוק שלו כי עצרת ענק תתקיים ב-28 באפריל, אבל השבוע אמר שההפגנה תעבור כנראה לתחילת מאי. בתוך שלושה ימים בלבד מאז שפתח את האירוע, מספר גרין, אישרו 4,300 איש את השתתפותם. ההיענות הגבוהה - שבאה לידי ביטוי גם בסקר שערכה המכללה למינהל, שלפיו 80% מאזרחי ישראל בעד חידוש המחאה - גרמה לגרין ולחבריו להבין שקיימת תסיסה ציבורית. גם התאספויות פעילים, בהם תיכוניסטים, במוקדים שונים בתל אביב בשבועות האחרונים הוכיחו זאת.
רועי נוימן, שהיה מדוברי המחאה החברתית בקיץ ונמצא בקשר קרוב עם דפני ליף, אומר כי אף שמובילי המחאה התפצלו לשתי תנועות, הם נותרו מתואמים. בימים אלה ליף בחו"ל, ולדברי נוימן, "דפני לא עסוקה בלתכנן, ואין לה כוונה להוציא עוד אוהל לשדרה. אין לנו כוונה לחיות בקיץ 2011, פסטיבל קוקה קולה 2".
"שהטרמפיסטים ישלמו על הנסיעה"
רגב קונטס, ממובילי קבוצת ב' זה אוהל בקיץ שעבר, אומר כי אם תנועת המחאה תחזור לרחובות בקיץ הקרוב, היא תצטרך להתעקש על כך שפוליטיקאים, כמו שאול מופז שנבחר לראשות קדימה, לא יתפסו עליה טרמפ. "לא אכפת לנו שיהיו טרמפיסטים - אבל שישלמו על הנסיעה", אומר קונטס. "נעבוד על כך שמושגי המחאה ייטמעו בשיח הפוליטי, אבל שהפוליטיקאים יישארו פוליטיקאים, ולא יהיו מוחים. זהו לא תפקידם".
מי שמחזיק בדעה שונה הוא איציק שמולי, יו"ר התאחדות הסטודנטים וגורם משמעותי במחאת קיץ 2011. שמולי, בניגוד לשותפיו למחאה, דגל בקיץ הקודם בשיתוף פעולה עם גורמי ממשלה ועם ועדת טרכטנברג לשינוי חברתי-כלכלי, וגם כיום הוא מאמין שהמחאה צריכה לכלול שיח משמעותי עם המערכת הפוליטית.
"אם יש משהו שסלדתי ממנו בסיבוב הקודם - ואני מקווה שהפעם אצליח למגר את זה - הוא תופעת האנטי פוליטיקה", אומר שמולי. "התפישה שהמערכת הפוליטית היא דבר מוקצה ושמשם לא מובילים שינוי, זו חשיבה מסוכנת, כי שינויים בסדרי גודל כאלה אפשר להוביל בשתי דרכים - באמצעות כוח ואלימות, או באמצעות המערכת הפוליטית והממשלה המכהנת. האתגר הגדול של תנועת המחאה הוא להשפיע על מערכת הבחירות הבאה כך שסדר יום חברתי יוביל אותה".
שמולי מקווה שהקיץ לא תגובש רשימת דרישות אינסופית. לדעתו יש להתמקד בכמה נקודות עקרוניות חשובות, ולאפשר למערכת הפוליטית להכריע כיצד היא תטפל בהן. "לא מתפקידנו להכריע אם יש להקצות עוד כספים למערך כיפת ברזל או לא. אני לא חושש משיח עקרוני מול הממשלה", הוא אומר.
לטענתו, המחאה תתחדש בראש ובראשונה מאחר שמה שנותר בסופו של יום מהמלצות דו"ח טרכטנברג בתחום הדיור, התעסוקה והשירותים החברתיים הנדרשים, הוא רק מה שלממשלה היה נוח לקדם. לדוגמה, המלצת הדו"ח כי מיצוי כושר השתכרות יהיה קריטריון בבחינת זכאות לדיור בר השגה לא התקבלה בממשלה בסופו של דבר, ועדיפות ניתנה לזוגות חרדים. בנוסף, המלצות בתחום קידום חרדים בשוק העבודה כלל לא הובאו לאישור הממשלה. "לקחו פרק פרק מהדו"ח, עקרו שיניים ותלשו נוצות", אומר שמולי. "זה לא מה שמעמד הביניים רוצה. לכן המחאה תתחדש".
שמולי מתייחס לדברי ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר יובל שטייניץ, כי מצבה של ישראל טוב - במיוחד לנוכח המשבר באירופה ונתוני הצמיחה המרשימים. לדבריו, "אולי יש צמיחה, אבל פירות הצמיחה לא מתחלקים באופן שוויוני, אז מה היא שווה?"
לדברי שמולי, שעבר לפני חצי שנה להתגורר בעיר לוד, "צריך לא רק לדרוש - אלא גם לעשות. כמות היוזמות החברתיות שהגיעו למשרדי ההתאחדות בעקבות הקיץ האחרון היא חסרת תקדים".
במה אתה עוסק כרגע?
"אני עסוק בהיערכות פנימית בעולם הסטודנטים ומנסה להשיג כסף למחאה ממקורות לגיטימיים. ברגע שאסיים את התהליכים האלה, אוכל לדבר עם השחקנים האחרים במחאה".
מה המסר שתרצה להעביר הקיץ?
"המסר הוא שאנחנו פועלים מתוך אהבה ואכפתיות למדינה. אני מאוהב במדינה שלי, זו מחלת נפש, אבל אני לא רוצה רק למות בה, אלא גם לחיות בה. אנחנו מצפים מקובעי המדיניות שיאפשרו לנו, הצעירים, לבנות כאן את חיינו".
"ילד לא נולד בגיל שלוש"
שלי דביר, ממובילות מאבק ההורים במחאה, מספרת כי מארגני "צעדת העגלות" בקיץ הקודם נותרו בקשר וכי הם ממשיכים בפעילות, גם אם מחוץ לכותרות העיתונים. בין השאר הם נפגשו עם מנכ"ל משרד הבריאות, רוני גמזו, ודנו עמו במחירים הגבוהים של מוצרי תחליפי החלב לתינוקות. ההורים ימשיכו לפעול גם בקיץ הקרוב, אך הצעקה לחינוך חינם מגיל שלוש כבר לא תישמע, לאחר שאושרה בממשלה בעקבות המלצות דו"ח טרכטנברג.
"אנחנו הדוגמה החיה לכך שהמחאה הצליחה. באנו עם דרישה חד-משמעית לחינוך חינם מגיל שלוש, והתגובה הראשונית של אנשים סביבנו היתה 'אלה חלומות באספמיה'", אומרת דביר. "אלא שהחלומות האלה מומשו, לכן חייבים לבוא הקיץ עם דרישות מוגדרות יותר. זה עובד. אנחנו ההוכחה לכך שלא צריך להרפות ולא צריך להיות סקפטיים. מי שאומרים 'לא יצא כלום' מהקיץ הם חבורה של בכיינים. החוק הזה הוא חיסכון של 100 אלף שקל להורה עבור ילד". לדברי דביר, הקיץ ימחו ההורים על נושא חשוב נוסף - החלת פיקוח על המעונות: "כל הורה שפוי רוצה לדעת שהגן של הילד שלו מוסדר ומפוקח, ורוב הגנים אינם כאלה. יש עוד הרבה מה לעשות. ילד לא נולד בגיל שלוש".
לדברי גרין, "יש אנרגיות ויש כמיהה גדולה בציבור לשינוי, ולכן נמשיך במחאות גם השנה, אבל עם שינויים. הסיסמה שלנו באירועים האחרונים היתה 'עברה שנה וכלום לא השתנה'. הושגו הישגים, אבל הם זניחים, וראש הממשלה ממשיך להכחיש שקיימת בעיה".
בחודשים האחרונים חברי התנועה לא פסקו מפעולה, אומר גרין, והפיקו לקחים כדי להפוך את המחאה הבאה לאפקטיבית יותר. בראש ובראשונה הם הבינו כי יש לשתף בה אוכלוסיות נוספות, כמו עולי בריה"מ, יוצאי אתיופיה, חרדים וערבים. "אנשים אמרו לנו: 'שמעתי על המחאה, אבל לא ראיתי את עצמי מיוצג בה'. לכן אנחנו מתכננים להקים מטה דוברות והסברה בשפה הערבית והרוסית, ונשתף פעולה עם נציגים מהחברה הערבית והחרדית". בנוסף, המארגנים ידגישו השנה את חידוד המסר וישתמשו, לדברי גרין, ב"כלי מחאתי עם יותר שיניים", שעליו הוא מסרב להרחיב כרגע את הדיבור. "הרעיון הוא לא להסתפק באמירות עמומות", הוא אומר.
מה אתם אומרים לאלה שטוענים שהתאהבתם במחאה, באור הזרקורים?
"בחודשים האחרונים לא היינו באור הזרקורים, אלא דיברנו עם כמויות אינסופיות של אנשים, כדי לשמוע מה יש להם להגיד. למדנו המון ואנחנו מבינים טוב יותר למה המחאה נחוצה".
איך התפרנסתם בחודשים האלה?
"זה קשה. רבים מהמארגנים עזבו עבודות ונכנסו לקשיים כלכליים גדולים. אנשים צימצמו הוצאות, אכלו חסכונות וגם כסף שאין להם. קיבלנו תרומות קטנות ובנינו תשתית, ולכן המחאה השנה תהיה יותר מאורגנת. להפיק הפגנות זה דבר שדורש הרבה מאוד כסף".
"אנחנו לא מחפשים מנהיגים"
לדברי קונטס, למחאה שותפים הרבה מאוד ארגונים, ולכן הפגנות יתרחשו כל הזמן - גם אם בסדרי גודל קטנים יותר: "160 ארגונים חברתיים קמו מאז ספטמבר 2011. אלה פיצולים מבורכים. ההפגנות הקטנות יחסית יהיו תכופות מאוד ויכבידו על מקבלי ההחלטות. אם המחאה תיהפך לקמפיין למען קידום הצבעה אזרחית לבחירות 2013, על רקע שיעורי ההצבעה הנמוכים בבחירות האחרונות - 65% בלבד - דיינו".
אור-לי ברלב, פעילה חברתית, מספרת על מפגש ארצי של קבוצות המחאה בבאר שבע בשבוע שעבר, שבו סוכם על הידוק שיתוף הפעולה ודרכי ההיערכות לקיץ. בהודעה לעיתונות של כנס הפעולה הארצי של המחאה נרמז שהמחאה תישא אופי תקיף יותר השנה: "לאחר שהקיץ הקודם הוקדש ללמידה והבנת הגורמים למצבנו הכלכלי והחברתי, הקיץ הזה עולה מדרגה ואנחנו עוברים ממחאה למאבק. צפו להפתעות. בתקופה האחרונה אנחנו מתבשרים מפי יותר ויותר פוליטיקאים על כך שהם יובילו את המחאה של הקיץ; שאול מופז, יאיר לפיד, שלי יחימוביץ' ורבים אחרים. אנחנו מבקשים להודיע כי אנו לא מחפשים לעצמנו מנהיגים. אנחנו המנהיגים, ואצלנו למנהיגות יש מבחן אחד - מבחן המעשה. הרבה מלים ריקות כבר שמענו".
לדברי ברלב, "מה שיקרה בקיץ תלוי בציבור. והציבור - רותח. הציבור זועם ורק מחכה לצאת החוצה לרחובות. הציבור איבד אמון במנהיגים והוא לא פראייר. הוא מבין שחוגגים על חשבונו. הציבור מרגיש שהממשלה עבדה עליו עם מסמוס מסקנות ועדת טרכטנברג ועם הצהרות מנותקות מהמציאות על כלכלה בצמיחה בזמן שהציבור בקריסה. הציבור חש על בשרו את יוקר המחיה שממשיך לטפס, בשעה שהטייקונים ממשיכים לשלשל כסף לכיסם והממשלה חוגגת מצג שווא של 'הכל נהדר כאן'".