הפיקוח נתן הסכמתו למו"מ שמנהל הפועלים לרכישת דיסקונט ניו יורק

מאת עמית שרביט



בנק הפועלים קיבל את הסכמת הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל לנהל מגעים עם בנק דיסקונט בנוגע לרכישת דיסקונט ניו יורק. יו"ר הפועלים, שלמה נחמה, והמנכ"ל, אלי יונס, קיבלו אישור מהמפקח על הבנקים, יצחק טל, לצעד זה.



כמו כן קיבל בנק דיסקונט את הסכמת טל למכירת דיסקונט ניו יורק. מקורות במערכת הבנקאות אמרו כי בניגוד לעמדתו בעבר, טל אינו מתנגד למכירת דיסקונט ניו יורק, מאחר שהמכירה תעביר את הבנק ליציבות מבחינת יחס הלימות ההון שלו - היחס בין ההון העצמי לנכסי הסיכון של הבנק.



לדבריהם, טל הסכים להמשך המגעים למכירת דיסקונט ניו יורק, ובלבד שתמורת המכירה לא תחולק כדיווידנד, אלא תוזרם לדיסקונט ותשפר את מבנה ההון הבעייתי שלו. לדיסקונט מצוקת הון שמשפיעה על הפעילות השוטפת שלו. מבנה ההון הבעייתי של הבנק בלט על רקע ההפסדים שהציג ברבעונים האחרונים. יחס הלימות ההון של דיסקונט הגיע ל-9.14% בסוף הרבעון הראשון של 2002 - קרוב למגבלת המינימום של הפיקוח על הבנקים (9%).



המצוקה שבה נמצא דיסקונט בלטה בעיקר לקראת סוף הרבעון השני; הבנק צימצם קווי אשראי ללקוחותיו כדי לעמוד ביחס הלימות ההון. הידיעות בדבר המגעים שמנהל דיסקונט שיחררו קצת לחץ בניהול הפעילות השוטפת שלו. כמו כן, הן עשויות לעורר עניין בקרב משקיעים אחרים שמעוניינים לרכוש את הבנק.







לדברי המקורות, בעבר ביקש טל מהאוצר כי יאשר לבנק להנפיק הון, ובכך לשפר את מבנה ההון שלו. ואולם האוצר התנגד מאחר שחשש כי אחזקותיו בבנק ירדו מ-50% (האוצר ביקש לשמור על שיעור אחזקה זה כדי שיוכל להציע חבילת שליטה אטרקטיווית בעת הפרטה אפשרית של הבנק בעתיד). על פי הערכות, טל העדיף גיוס הון לבנק, על פני מכירת נכסיו - ובפרט מכירת הבנק בניו יורק. התשואה על ההון של דיסקונט ניו יורק הגיעה ל-15% ב-2001, ו-13.6% ברבעון הראשון של 2002 - לעומת תשואות נמוכות בהרבה שמניבים הבנקים בישראל.



עם זאת בשל סירוב האוצר להנפקה, ולאור המצב שאליו נקלע דיסקונט, טל שינה את דעתו וכיום הוא תומך במכירת דיסקונט ניו יורק. ולכן, גם אם המכירה של דיסקונט ניו יורק תתבצע בעיתוי לא טוב (בעיקר משום שהתשואה על ההון של הבנק בניו יורק גבוהה בהרבה מהתשואות במערכת הבנקאות בישראל), הרי שהיא כדאית - משום שתעביר את דיסקונט להלימות הון יציבה.



טל אינו מתנגד למכירת דיסקונט ניו יורק לאחד משני הבנקים הגדולים. יחד עם זאת לא ברור אם טל מרוצה מהסכנה של פגיעה בהון העצמי של בנקים אלה, אם יחליטו לרכוש את דיסקונט ניו יורק ממקורות עצמיים. לא ברור עדיין כיצד ראשי הפועלים (ואולי גם לאומי ), הציגו לטל את פתרון שאלת המימון של רכישת בנק בסכום של יותר מ-500 מיליון דולר.



יחס הלימות ההון של לאומי גבוה מזה של הפועלים. ללאומי היה יחס של 10.2% בסוף הרבעון הראשון של 2002, לעומת יחס הלימות הון של 9.7% בבנק הפועלים. כלומר, לבנק לאומי יש יכולת טובה יותר להשקיע יותר מ-500 מיליון דולר. ראשי הפועלים ייאלצו למצוא פתרון שיספק את טל בעניין המימון של רכישת דיסקונט ניו יורק. הפועלים אמור לשכנע את טל כי הרכישה לא תפגע בהון העצמי שלו בטווח הארוך.



ההערכה היא כי בכל מקרה המימון של העסקה יהווה נטל נוסף על מדיניות הדיווידנד של הפועלים, שמוגבלת גם כך בשל הירידה ברווחיות הבנק. על אף שטל חושש שרכישת דיסקונט ניו יורק תקטין את ההון העצמי של אחד משני הבנקים הגדולים העשויים לרכוש אותו - הוא מעוניין שדיסקונט ניו יורק יישאר במערכת הבנקאית הישראלית. טל סבור כי דיסקונט ניו יורק מהווה פעילות סינרגטית לפעילות שני הבנקים הגדולים בחו"ל.



כמו כן, בפיקוח מעוניינים לשמור על המקורות המט"חים של דיסקונט ניו יורק במערכת הבנקאית הישראלית.