וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

הזהב השחור: הפוליטיקה שמשפיעה על מחיר הדלק

אשר שכטר

15.4.2012 / 13:49

השפעת הסנקציות על אירן על מחירי הדלק ידועה ומובנת, אבל מחיר הנפט נקבע על ידי סבך של גורמים המרכיבים את ה-"גיאו-פוליטיקה החדשה של הנפט"

בהרצאה שנשא בשבוע שעבר בפני תלמידי תיכון בנורפולק שבמדינת וירג'יניה בארה"ב, נשאל סגן נשיא ארה"ב, ג'ו ביידן, על ידי אחד התלמידים: "למה מחירי הדלק גבוהים כל כך?". "זה נושא מורכב, אבל אתן לך תשובה קצרה וישירה", השיב לו ביידן, לפני שפצח בנאום ארוך בן 11 דקות, שבו סקר את מורכבותו של שוק הנפט ואת המפה הפוליטית העולמית.

מחיר הדלק, הסביר ביידן לתלמיד המבולבל, כמעט הוכפל בזמן כהונתו של ממשל אובמה, בגלל החששות ממלחמה בין ישראל לאירן, החששות כי אירן תפגע בשדות הנפט בסעודיה ובבחריין כנקמה על מתקפה נגדה או שתפוקת הנפט שלה עצמה תיפגע, בגלל האביב הערבי שעורר דאגה מפני אי יציבות ביצרניות הנפט הגדולות במזרח התיכון, בגלל המלחמה בלוב, בגלל עליית האחים המוסלמים לשלטון במצרים ובתוניסיה ובגלל החששות מפני אירועים פוליטיים בלתי צפויים, כמו כאוס והתפרעויות ברוסיה. בעיקר, הוא הסביר, מחיר הדלק גבוה כי הספקולנטים בשוק הנפט מנצלים את אי הוודאות הגיאו-פוליטית כדי להעלות את המחיר.

סגן נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן במהלך הרצאה לסטודנטים של אוניברסיטת תל אביב- מרץ 2010. אורי לנץ
החששות ממלחמה בין ישראל לאירן הביאו להכפלת מחיר הנפט. ג'ו ביידן/אורי לנץ

"אנחנו מנסים לנהל את האיומים האלה בדרכים שיביאו ליציבות, אבל לשווקים העולמיים לא אכפת מזה. הם פשוט מגדרים את עצמם כנגד איומים", הסביר ביידן, שחזר על דברים שאמר הנשיא אובמה לפני שבועיים, שלפיהם הסיבה המשמעותית ביותר לעלייה במחירי הדלק היא החשש ממלחמה במזרח התיכון. גם בשיחות פרטיות האשימו בכירים בממשל האמריקאי את ישראל, את אירן ואת רטוריקת המלחמה שלהן זו כלפי זו בעלייה במחירי הדלק.

הנהגים האמריקאים הזועמים הפכו את העלייה החדה במחירי הדלק לאחת הסוגיות המרכזיות במערכת הבחירות הנוכחית בארה"ב. מצד אחד טוען ממשל אובמה שאין לו יכולת רבה להשפיע על המחיר. מצד שני טוענים הרפובליקאים כי העלייה במחיר הדלק היא אשמתו של הממשל, שבמשך שנים מסרב לתמוך לשיטתם בקידוחים תת-ימיים בשטחה של ארה"ב והותיר אותה תלויה בחסדיהן של יצרניות נפט לא יציבות בעולם הערבי.

המשטר האירני יודע שמחירי הדלק הם נקודת התורפה של המערב. לכן, ככל שהסלימה הרטוריקה הצבאית המאיימת כלפי תוכנית הגרעין האירנית, ולאחר שנחתכה ממערכת הסליקה העולמית סוויפט, עשתה אירן את הדבר היחיד שהיתה יכולה לעשות כדי לפגוע במערב איפה שהכי כואב: היא איימה לסגור את מיצרי הורמוז, שדרכם עוברת כ-20% מתפוקת הנפט העולמית, במטרה להעלות את מחיר הנפט. אחרי הכל, מאגרי הנפט שברשות אירן ושכנותיה הם נשק אפקטיבי יותר גם מעשר פצצות אטום.

בינתיים זה עובד. לפי בורסת ההימורים האירית אינטרייד, הסבירות לתקיפה ישראלית באירן ירדה באופן משמעותי בחודש האחרון, מ-65% באמצע פברואר לסבירות של פחות מ-30% כיום שישראל תתקוף לפני ספטמבר. הסבירות שישראל תתקוף באירן לפני דצמבר גם היא נמוכה, ועומדת על כ-40%. למזלם של האירנים הם יושבים על מכרה זהב שחור, והאמריקאים - כמו הכלכלה העולמית כולה - מכורים לו. ייתכן שאותה התמכרות חשוכת מרפא חסכה לכולנו מלחמה הקיץ: אובמה לא יכול להרשות לעצמו בשנת בחירות מחיר בנזין שיעלה ב-30% ליותר מ-6 דולרים לגלון, תרחיש סביר במקרה של תקיפה באירן.

בשנים האחרונות עלה מחיר הדלק בכל העולם. בקנדה זינק מחיר הדלק ל-1.3 דולרים לליטר, עלייה של 8% מאז תחילת השנה. גם בטייוואן ובבריטניה התמודדו השלטונות עם מחאות הנהגים. כשברקע התאוששות כלכלית שרק החלה להפגין ניצנים ראשונים וכבר ניצבת בסכנה - יו"ר קרן המטבע הבינלאומית, כריסטין לגארד, העריכה בחודש שעבר כי במקרה של תקיפה באירן יעלה מחיר הנפט ב-20%-30% ויפיל את העולם למשבר כלכלי נוסף וחמור במיוחד - העולם מתקשה להתמודד עם מחירי הדלק הגבוהים. הפתרון היחיד שנמצא, בינתיים, הוא להאשים את ישראל.

בעיית הגרעין האירני היא רק אחת מבין שורה ארוכה של גורמים שמרכיבים יחדיו את המפה המבולבלת של הפוליטיקה הגלובלית בימים אלה. "הגיאו-פוליטיקה החדשה של הנפט", כפי שכינה אותה לאחרונה כלכלן האנרגיה האמריקאי אד מורס, לשעבר האחראי על מדיניות האנרגיה במשרד החוץ האמריקאי, כוללת יצרניות נפט ערביות שצריכות להתמודד עם אי יציבות הולכת וגוברת בשל אבטלה גבוהה, אי שוויון, אבטלת צעירים ומנהיגים קשישים ומושחתים שהלגיטימיות הפוליטית שלהם הולכת ונשחקת. גל ההפיכות הפך כמעט כל מדינה ערבית לפגיעה, במיוחד אלג'יריה, ועשוי גם לפגוע קשות בתפוקת הנפט.

בלוב, שלפני ההפיכה היתה אחראית ל-1% מתפוקת הנפט העולמית, תעשיית הנפט עדיין לא השתקמה, ולא ברור מתי תחזור לפעול בהיקף מלא. גם ניגריה, יצרנית הנפט הגדולה באפריקה, מתקרבת למערכת בחירות רוויה באלימות ובפגיעה בתשתיות. בוונצואלה, יצואנית הנפט החמישית בגודלה בעולם, לא ברור מה צופן העתיד במקרה שבריאותו של הנשיא הוגו צ'אווס לא תשתפר, מה גם שצ'אווס אינו אדם צפוי במיוחד.

כדי להרגיע את ההפיכות, הזהיר מורס, המדינות הערביות מגדילות דרמטית את הוצאותיהן הממשלתיות ומשקיעות בחבילות תמריצים ובהטבות פופוליסטיות שנועדו להרגיע את אזרחיהן הזועמים. בסעודיה הכריז המלך עבדאללה על חבילות הטבות בשווי של 27% מהתמ"ג. למדינות הערביות, שכלכלותיהן תלויות לחלוטין ביצוא נפט, אין דרך אחרת להגדיל את התקציב מלבד להעלות את המחיר. בנוסף, מדינות ערב הגדילו את סובסידיות הנפט לאזרחיהן, מה שמגדיל את הביקוש הפנימי לנפט ומקטין את היקף הנפט ליצוא. כל הגורמים האלה, הזהיר מורס, הם מתכון כמעט בטוח לעלייה חדה במחיר הנפט, שכבר זינק ב-30% מאז תחילת השנה.

ארה"ב, צרכנית הנפט הגדולה בעולם, נמצאת בעמדה טובה יחסית. היא מייבאת כ-20% מהנפט שלה ממדינות המפרץ, ו-49% ממדינות בחצי הכדור המערבי, כמו קנדה, שאחראית ל-25% מיבוא הנפט האמריקאי, מקסיקו וונצואלה. ארה"ב גם מייצרת חלק גדל מהנפט שלה בעצמה, הודות לתגליות חדשות במפרץ מקסיקו ולשימוש הגובר בנפט המופק ממקורות לא קונוונציונליים כמו פצלי שמן.

יפן, לעומת זאת, מייבאת 77% מהנפט שלה ממדינות המפרץ, שמספקות גם 74% מהנפט של קוריאה הדרומית ו-43% מהנפט של סין. במקרה של מלחמה באירן, או סתם הפיכה באחת מיצרניות הנפט הגדולות, המדינות האלה יימצאו בצרות. שלא במקרה, יפן קיבלה בחודש שעבר ממשרד החוץ האמריקאי פטור מהסנקציות החדשות שהוטלו על אירן. הפטור, הסביר המשרד, הוענק לה כאות לניסיונותיה להפחית את תלותה ביבוא נפט מאירן, לאחר שבחמש השנים האחרונות הפחיתה יפן את יבוא הנפט ממנה ב-40% בעקבות לחצים מערביים.

יחד אתה זכו לפטור מסנקציות עשר מדינות נוספות, בהן חברות באיחוד האירופי, דוגמת בלגיה, שתלויות ביבוא מאירן. הודו וסין, הלקוחות הגדולות ביותר של הנפט האירני, כבר הודיעו שאין להן שום כוונה לציית לסנקציות ובכך תרמו למתיחות בין המעצמות המערביות לבין המעצמות העולות מן המזרח, שמשמשות כקטר הצמיחה העולמי ותלויות בנפט האירני.

בתווך נמצאת רוסיה, יצואנית הנפט השנייה בגודלה בעולם, שתלויה לחלוטין במחירי הנפט, וכל עוד הוא עולה היא יכולה לעשות כרצונה. עם עלייתו לשלטון דאג פוטין להלאים בפועל את תעשיות הנפט והגז של רוסיה, שאותן הפקיע מידי אוליגרכים כמו מיכאיל חודרוקובסקי. לצד הרווחים הכספיים העצומים, תיכנן פוטין גם להשתמש במצבורי האנרגיה של רוסיה ככלי נשק שיאפשר לה להחזיר לעצמה את מעמדה כמעצמה עולמית. מאגרי הנפט והגז העצומים שלה, שהפכו את רוסיה לעשירה ביותר, גם איפשרו לה להתנהג כבריונית אנרגיה המסוגלת לסגור את צינורות הגז שלה לאירופה בכל רגע, בטענה כי המערב חושק בעתודות הנפט והגז שלה.

sheen-shitof

עוד בוואלה!

זה כל כך טעים ופשוט: מתכון לבננות מקורמלות

בשיתוף חברת גליל

כולנו סייעני טרור

"בפעם הבאה שאתם נכנסים לתחנת דלק, לפני שאתם יוצאים למלא את המיכל ומשלמים, סובבו מעט את המראה עד שתביטו בעיניים שלכם. עכשיו תראו מי מלמד את הילדים בפקיסטן לשנוא יהודים ונוצרים", אמר ראש ה-CIA לשעבר ג'יימס וולסי בעת ביקור בישראל ב-2010. וולסי, מומחה למדיניות חוץ שמילא תפקידי מפתח בכמה ממשלים אמריקאיים, נאבק בשנים האחרונות לשחרר את ארה"ב ממה שהוא מגדיר כהתמכרות של המעצמה הגדולה בעולם לנפט, שלדבריו הפכה את כלכלתה לתלויה לחלוטין במדיניותו של קרטל הנפט אופ"ק, החולש על כ-75% מעתודות הנפט בעולם, ומסכנת את ביטחונה.

ואולם הטרור האסלאמי וחלקם של כספי הנפט במימונו הם רק חלק קטן ממפת האינטרסים הגיאו-פוליטיים והכלכליים שמכתיבים במידה רבה את יחסי הכוחות בזירה הבינלאומית וסובבים כולם סביב הזהב השחור. מהרגע שבו התגלה בראשונה במזרח התיכון ב-1908, הנפט היה במוקד התנודות הדיפלומטיות והכלכליות החשובות, אם לא הגורם הישיר להן.

מאז קדח אדווין ל. דרייק את באר הנפט הראשונה בארה"ב והוליד את תעשיית הנפט במדינת פנסילווניה ב-1859, ההתמכרות של הנהגים האמריקאים לבנזין קבעה את גורלן של אומות. ב-100 השנים האחרונות ניצב הנפט במרכזם של סכסוכים, מלחמות, הפיכות ומבצעים חשאיים, כולם במסגרת המרוץ הבלתי נגמר של ממשלות, חברות ויזמים אחר הזהב השחור, שזכה לכינוי הזה משום שהעשיר את מגליו והצמיח מדינות וכלכלות שלמות מעפר. לצד הצמיחה הכלכלית האדירה והקדמה הטכנולוגית שלא היו מתרחשות בלעדיו, התלות המוחלטת של המערב בנפט הובילה אותו להעלים עין מהפרה של זכויות אדם, לטפח דיקטטורות או לפחות לאפשר את קיומן במדינות ששלטו במאגרי נפט גדולים, ולפתוח בשורה של מלחמות שנויות במחלוקת, הכל כדי לא לגרום חלילה לעלייה חדה במחיר הנפט או למחסור.

גילוי הנפט של דרייק הוביל לבהלת נפט, שהעלתה את תפוקת הנפט העולמית מ-500 אלף חביות ב-1860 ל-20 מיליון חביות בשנה תוך קצת יותר מעשור ול-450 מיליון חביות עד 1920. עד לאמצע העשור השני של המאה ה-20 ייצרה ארה"ב כ-60%-70% מתפוקת הנפט העולמית. היא שלטה באחד משני משאבי הטבע החשובים למין האנושי, והידיעה הזאת העניקה לה מעט שקט נפשי.

אבל אז התעוררו בקרב מומחים החששות כי ארה"ב כבר עברה את שיא תפוקת הנפט שלה וכי השדות שבשטחה קרובים להתרוקן לחלוטין. כולם התחילו לחפש נפט במקומות אחרים: לפתע התגלה נפט גם במקסיקו, באירן, בוונצואלה ובעירק. למזלם של האירופאים, רוב האזורים שבהם התגלה נפט היו בשליטתן של בריטניה והולנד. עד 1919 שלטה בריטניה ב-50% מתפוקת הנפט העולמית.

התיאוריות על משאבי הנפט המידלדלים של ארה"ב הופרכו, כשב-1924 התגלו שדות נפט עצומים בטקסס, באוקלהומה ובקליפורניה. יחד עם גילויים של שדות נפט חדשים במקסיקו, בוונצואלה ובבריה"מ, השוק היה כל כך רווי שהדבר הוביל לנפילה חדה במיוחד במחיר הנפט, עד ל-10 סנט לחבית. המצב נהיה כה גרוע, עד שיצרניות הנפט בארה"ב ביקשו להטיל מגבלות על התפוקה כדי להעלות את המחיר. למזלן של יצרניות הנפט, המלאי העודף נעלם לחלוטין עם פריצתה של מלחמת העולם השנייה, אז עשו בעלות הברית שימוש בכ-7 מיליארד חביות.

כשהחשש שהנפט בארה"ב אוזל שוב החל להתגבר, היא היתה חייבת לבסס לעצמה מקורות אנרגיה חדשים. המזרח התיכון, במיוחד המפרץ הפרסי, נחשב למרכז העתידי של תעשיית הנפט. הבריטים כבר פעלו באירן מאז תחילת המאה במה שלימים ייהפך לענקית הנפט BP, אבל בינתיים כונה חברת הנפט האנגלו-פרסית (APOC), והאמריקאים גילו שדות נפט בכוויית ובסעודיה. אבל האירנים לא היו מרוצים מהבריטים: התמלוגים שהעבירה בריטניה לאירן במסגרת הסכם מ-1933 לא היו מספיקים, והעם האירני החל להרגיש נשלט על ידי בריטניה. על רקע גל של שנאה כלפי בריטניה עלה לשלטון ראש הממשלה הדמוקרטי מוחמד מוסאדק, שהלאים את שדות הנפט האירניים וסילק את החברה הבריטית מהמדינה, במטרה להעביר את רווחי הנפט חזרה לאירן.

ב-1953 נעצר מוסדאק בהפיכה צבאית שאורגנה על ידי ה-CIA ושירות הביון הבריטי MI6 והחזירה את השאה מוחמד רזה פהלוואי לשלטון מלא. הבעלות על השדות חולקה בין הבריטים, ההולנדים, הצרפתים והאירנים, שקיבלו תמלוגים גבוהים מעט יותר. בשנות ה-60 הוקם ארגון אופ"ק, שאיגד את יצרניות הנפט הגדולות אירן, עירק, כוויית, ערב הסעודית, ונצואלה, ובהמשך גם לוב, אינדונזיה, קטאר, נסיכויות המפרץ ומדינות אחרות.

מדינות הארגון החזיקו בפועל במונופול על השוק וב-1973 הן ניצלו את כוחן באופן הבוטה ביותר, כשהטילו על המערב את אמברגו הנפט, בעקבות תמיכתן של ארה"ב ואירופה בישראל במלחמת יום הכיפורים. כתוצאה מהאמברגו זינק מחיר הנפט פי ארבעה. ההפיכה המוסלמית באירן שיתקה את תעשיית הנפט של המדינה והכפילה את מחירי הנפט. משברי הנפט הובילו את ארה"ב להחליט שהיא היתה סבלנית מספיק, ובמקום להיתלות באירנים פתח הממשל בחיפוש אחר מקורות נפט חדשים בתוך ארה"ב.

במקביל, חגיגת הדלק הבזבזנית שהיתה מנת חלקה של ארה"ב לפני ההפיכה באירן באה לסיומה, והושם דגש רב בהרבה על חיסכון. כתוצאה מגילויים של שדות חדשים, מחירי הנפט נפלו מ-35 דולר לחבית ב-1981 ל-9 דולרים לחבית ב-1986.

ארה"ב היא כיום יצרנית נפט קטנה יחסית, לכן הדרך היחידה שלה להשפיע על השוק היא באמצעות דיפלומטיה או התערבות צבאית. מלחמת עירק השנייה נתפשה מתחילתה כניסיון מערבי להשתלט על שדות הנפט של המדינה, למרות הכחשותיו הנמרצות של ממשל בוש שטען שהמטרה היתה להנחיל דמוקרטיה לעם העירקי. בספרו האוטוביוגרפי, "עידן התהפוכות", הודה יו"ר הבנק הפדרלי לשעבר אלן גרינספאן במה שרבים סירבו להודות בו. "מעציב אותי שזה לא נוח פוליטית להודות במה שכולם כבר יודעים, שמלחמת עירק היתה בעיקר בגלל הנפט".

לדברי וולסי, הבעיה טמונה בנפט עצמו. הוא מטפח דיקטטורות ומקל על רודנים לשלוט בעמם. רק 9% מהנפט בעולם נמצא בידי מדינות המוגדרות חופשיות. כל יצואניות הנפט הגדולות בעולם, למעט נורווגיה, נחשבות לדיקטטורות או לממלכות אוטוקרטיות. מדינות אופ"ק אחראיות ל-40% מהתפוקה העולמית ול-80% משדות הנפט הקיימים. הדבר מאפשר להן לזכות בהשפעה עצומה על הפוליטיקה והכלכלה העולמית, למרות הפרות חוזרות ונשנות של זכויות אדם ושל החוק הבינלאומי.

ואולם כל זה עשוי להשתנות. לפי דו"ח שפירסמו כלכלני סיטי בחודש שעבר, תפוקת הגז והנפט בארה"ב תזנק בשמונה השנים הקרובות לממדים חסרי תקדים וארה"ב תיהפך ליצרנית הנפט הגדולה בעולם, יותר מסעודיה ומרוסיה, הכל בזכות טכנולוגיות חדשות שיאפשרו לה לשאוב נפט וגז ממקומות שמהם לא יכלה לעשות זאת קודם לכן. לגילוי הנפט תהיה השפעה אדירה על הכלכלה האמריקאית, שתייצר מיליוני משרות ותפחית את האבטלה לשיעור כמעט אפסי, והשפעה מרחיקת לכת על הפוליטיקה העולמית: כשהיא חופשייה מחלק גדול מהסיכונים שבפניהם היא עומדת כיום, ארה"ב תוכל לנקוט מדיניות נועזת יותר, אמיצה יותר ומשוחררת יותר מלחצים. בראשונה מזה 200 שנה, היא תהיה עצמאית. 

לכתבות הקודמות:

4 חברות דלק ואפס תחרות: למה הן לא שוברות את השוק?
כל התחנות בהן עובר הדלק בדרך להתייקרות הבאה

  • עוד באותו נושא:
  • נפט

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    4
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully