הבחירה של המשקיע האופטימי

בטא (Beta) הוא פרמטר שמתאר תנודתיות של נכס ואת המתאם שלו עם מדדי השוק. מניות אמריקאיות מושוות לרוב למדד 500 S&P, וישראליות - למדד ת"א 100.

החישוב נעשה באמצעות פעולה מתמטית הקרויה רגרסיה ומסתמך על שינויים יומיים במחיר המניה לעומת השינוי היומי במדד השוק. באתרים הפיננסיים ניתן למצוא נתוני בטא למרבית המניות שנסחרות בארה"ב.

אם למניה מסוימת יש בטא 1, אזי יש לה מתאם מלא עם מדד השוק ותנודתיות דומה לשלו. אם מדד השוק יעלה ב-10% בשנה, נצפה שגם המניה תעלה באותו זמן ב-10%. אם המדד ירד ב-10% נצפה שהמניה תרד בשיעור זהה.

מניות שלהן בטא גבוה מ-1 יהיו תנודתיות יותר. מניה שהבטא שלה הוא 1.5 אמורה לעלות ב-15% כשהשוק עולה ב-10%. כשהשוק יורד, גם היא תרד באופן תלול יותר. מניות שלהן בטא נמוך מ-1 יהיו פחות תנודתיות מהשוק.

מניות של חברות ממונפות - כמו בנקים וחברות לייזום נדל"ן - יהיו לרוב בעלות גדול מ-1. דוגמה נוספת לחברות בעלות בטא גבוה הן יצרניות הרכב בארה"ב, שעסקיהן קשורים מאוד למחזורי הכלכלה. למניית פורד, לדוגמה, יש בטא 2.9 וליצרנית האופנועים הארלי דייוידסון בטא 2.3.

משקיעים אופטימיים - כלומר כאלה שמצפים לגאות כלכלית - נוטים להשקיע בחברות בעלות בטא גבוה מתוך רצון להשיג את מדדי השוק. משקיעים פחות אופטימיים נוטים לדבוק דווקא במניות בעלות בטא נמוך מתחומים כמו תרופות, שירותי תקשורת או מוצרי צריכה בסיסיים.

דוגמאות למניות כאלה הן קוקה קולה (בטא 0.4) או טבע (בטא 0.6). מניות כאלה יהיו פחות תנודתיות, והן יכולות להניב תשואה חיובית גם כשהשוק יורד או מדשדש.

עם זאת בטא הוא רק פרמטר אחד, שמחושב לפי נתוני עבר. הוא אינו מאפשר לנבא את העתיד, במיוחד לא בתקופות שבהן מתחוללים שינויים מהירים בכלכלה.