חבר שלי בפייסבוק: כך הפכתי לחלק מהמחאה החברתית

ואז מצאתי אותם בפייסבוק. זה היה סביב ראש השנה. אני כבר לא זוכרת מי הציע למי חברות, אבל היום אני חברה של איציק אלרוב, מראשי מחאת הקוטג', ושל אייל עופר, מראשי "ישראל יקרה לנו". ברשימת חברי נמצאים גם שלל פעילים בשתי התנועות, שיצאו במאבק להורדת מחירי המזון והרחיבו את הדיון לתחומים נוספים. את אלרוב הספקתי בינתיים לפגוש גם במציאות הלא וירטואלית, בכנס בנושא צרכנות שבו השתתף כדובר. התחושה היתה של מפגש בין שני חברים ותיקים.

ההיכרות עם השניים חיברה אותי לדופק של המחאה, ואיפשרה לי להרגיש חלק מהמהפכה. זה קרה אחרי שבקיץ 2011 הרגשתי שאני מנותקת למדי מהמחאה החברתית ששטפה את הרחובות. אמנם הזדהיתי עם מחולליה והייתי מלאת הערכה אליהם, אבל איכשהו לא הרגשתי חלק מהם. לא ישבתי אתם בשדרות רוטשילד בתל אביב, והסתובבתי בתחושה שמשהו גדול קורה ואני לא חלק ממנו.

חברי הפייסבוק החדשים שלי, עופר ואלרוב, דאגו לשמור אותי בתמונה. וכך, תוך כדי זרימה עם השיח החברתי, נחשפתי לדינמיקה המרתקת של התפתחות המחאה. ידעתי בזמן אמת מי יוזם אילו פעולות, מתי ולמה.

כיום, כשאני עוקבת אחרי פעילותן של קבוצות המחאה בפייסבוק, אפשר לומר בוודאות שהתנועה הזו התבגרה. אם בתחילת הדרך ראינו הצהרות מתלהמות ושלל דרישות, לעתים מבולבלות, הרי שכיום חוזר השיח להיות ממוקד ומבוסס על מידע וניתוח שקול. המוחים תובעים מעשים - ולא מוכנים עוד להסתפק בהבטחות. האנשים שמאחורי המחאה החברתית לומדים מהר, ותרמו לכך גם אנשי מקצוע שחברו אליהם בהתנדבות, בהם כלכלנים ועורכי דין.

שינוי נוסף הבולט בפעילות ברשת הוא שבעוד בעבר העלו המוחים נושאים לדיון בעצמם, הרי שכיום, כאשר כל כלי התקשורת דנים בנושא באופן זה או אחר, מרבים הפעילים להעלות ברשת קישורים לידיעות, כתבות ופרשנויות. הראשונים לעשות זאת היו עופר ואלרוב, ורוב חבריהם הצטרפו עד מהרה.

ממש בימים אלה, ההתארגנות לקראת גל המחאה של קיץ 2012 תופסת תאוצה ברשת. השבוע שוחררה תוכנית לפתיחת אירועי המחאה ל-2012 ב-12 במאי. כמעט כל מי שפועל לשיפור איכות החיים בישראל הוזמן להצטרף. כדי לאפשר לכולם להתבטא, הוחלט על הפנינג שבמסגרתו יוקם דוכן לכל תנועת מחאה, ובו היא תוכל להציג את עמדותיה.

כעת כבר אין ספק: השילוב של שנת בחירות עם המשך מצוקת מעמד הביניים מבטיח קיץ חם.