חבר שלי בפייסבוק: גר בגבעתיים - חולם על ברלין

בסתיו האחרון החלטנו להשתחרר מצללי העבר, ונסענו לחופשה בברלין. את הדיל המסורתי של טיסה ומלון החלפנו בהתנסות חדשה: שכירת דירה באמצעות אתר airbnb, המאפשר לתושבי ערים בעולם להציע להשכרה את בתיהם לתקופות קצרות. התמזל מזלנו ושכרנו דירה נהדרת, שהיינו יכולים רק לחלום לגור בה בתל אביב, מזוג ברלינאים מקסימים, בשכונה טרנדית במזרח העיר. הצלע הנשית בזוג, סקאדי, קיבלה את פנינו בדירה המרווחת שלהם עם קפה, בייגלס וחיוך רחב. אבל פה לא הסתיים תפקידה בחופשה שלנו.

האירוח כלל טיפים מעולים על הברים השווים של העיר, ארוחת ערב משותפת עם חברים - שבה נוכחנו כמה כולנו דומים, אך עדיין יודעים כה מעט זה על זה וניזונים בעיקר מדעות קדומות וסטיגמות - וריקודים אל תוך הלילה במועדון שלעולם לא היינו מוצאים לבד.

למדנו להכיר עיר ירוקה מאוד וזולה למחיה, שבה חצי ליטר בירה עולה 12 שקל וארוחה במסעדה טובה עולה כמו מנה ראשונה בתל אביב. עיר שבה תפקיד לא בכיר בחברת תקשורת מאפשר להתקיים בכבוד. מה זה אומר בכבוד? מגורים באזור נחמד של העיר, קפיצות קצרות לחופשה בשכנות האירופיות, בילויים במסעדות וברים עם חברים - וכל זה, בלי היכנס למינוס.

הרחובות בברלין נקיים והאנשים מסבירי פנים. גילינו עיר שהתחבורה הציבורית בה יעילה להפליא במשך כל היום והלילה, ודיווש על אופניים (שהשאירו לנו בני הזוג) מקנה מעמד זהה לזה של הנהגים. גילינו גם שהתחבורה הבין-עירונית יעילה להפליא, ואין צורך במכונית כשרוצים לצאת מהעיר לבקר את ההורים. במלים אחרות, גילינו עיר מתוקנת מעוררת השראה, ותקוה: שגם העיר שלנו תידמה לה, ולו במעט.

בתום החופשה, כמו בפעמים רבות שבהם חוזרים לישראל מעיר אירופית, התקשינו להשלים עם הפערים בין החלום למציאות. הדירה בגבעתיים, שרק עברנו אליה, נראתה פתאום עלובה, ולא מתקרבת לרמת החיים שהציעה הדירה בברלין (בעבור אותו שכר דירה בדיוק). החיים ברחוב החביב שלנו נראו פתאום בלתי נסבלים, ושבנו ופגשנו את הגסות הישראלית.

ביקור במסעדה בינונית חורר את הארנק שלנו, וכמה משקאות בבר ייבשו גם את מה שנשאר בכרטיס האשראי, שלא לדבר על הפוזה של הבליינים הישראלים בבר, או אלוהים, הפוזה. ומעל לכל, הייאוש המצמית הנובע מההכרה שנצטרך לחסוך חודשים ארוכים עד שנוכל לקפוץ שוב לביקור התאווררות בבירה אירופית מתוקנת. שמים פתוחים, מישהו?

אלא שהפעם עמד לנו כנחמה פורתא הפייסבוק, שנהפך לצינור חמצן שממשיך להזרים לנו אוויר ברלינאי, לצד תקוה והשראה. המשכנו לעקוב אחר חברתנו הגרמניה, סקאדי. בחודש שעבר התעדכנו כי היא ובן זוגה קפצו לביקור באמסטרדם באמצעות טיסת LowCost. הם חזרו, והנה הם מעלים תמונות מפארק מאו הסמוך לדירה, אי של טרנדיות ירוקה, עם אווירה ססגונית ושוק פשפשים מקסים שגם אנחנו אהבנו להסתובב בו.

בזכות פייסבוק אנחנו ממשיכים לחיות את ברלין, לנשום את אווירת החופש, ולהיזכר שאפשר ליצור עיר ידידותית, זולה, מסבירת פנים וירוקה. בקרוב נוכל גם לנשום אוויר מאמסטרדם, לנוכח העובדה ששוק העבודה באירופה מאפשר לסקאדי להתנסות בקריירה במדינות השכנות. יהיה מרגש.