אקירוב: "הפופוליזם של המחאה יביא למיתון"

היה לאלפרד אקירוב, בעל השליטה בקבוצת אלרוב, הרבה מה להגיד כשנפגשנו. בסוף הראיון הוא שלף משקפיים, פתח מחברת שעל כריכתה מודפס "המחברת של אלפרד", ועבר על רשימת הנושאים שרצה לדבר עליהם, כדי לוודא שלא שכח דבר. "מחאה חברתית, יהדות העולם, המדינה לא עומדת מאחורי ההתחייבויות, ריכוזיות" - פירט אקירוב, ואז עצר והביט לעברנו כדי לראות אם המסר עבר.

באחרונה בוער לאקירוב לדבר על סוגיות חברתיות וכלכליות. בניגוד ללא מעט בעלי שליטה שנהנים להתכסות במעטה חשאיות כדי לא לפגוע בעצמם, הוא תמיד היה מהראשונים שחיוו את דעתם באמצעי התקשורת על המתרחש במדינה: הסדרי חוב, רגולציה, שכר הבכירים ומה לא.

אולי אחת הסיבות לכך שאקירוב אינו מפחד להעביר ביקורת היא שאלרוב כבר לא עושה עסקים חדשים בישראל. את מיטב מרצו הוא משקיע בחו"ל. אחד הדברים שמפריעים לו הוא תחום התיירות, שלטענתו הוזנח פה. לאלרוב שני בתי מלון בירושלים: מצודת דוד וממילא. בשנים האחרונות הוא השקיע כמעט מיליארד דולר בבתי מלון, אבל בחו"ל.

"מה שעושים כאן זה לחסל את התיירות, ולצערי נביא כך את המדינה למיתון", אומר אקירוב. "אומרים שמגיעים לפה 3 מיליון תיירים בשנה, אבל זה כלום במונחים בינלאומיים. המספר הזה גם לא מדויק, יש תיירים שבאים כמה פעמים בשנה. קפריסין כבר הגיעה ליותר תיירים מאיתנו.

"אין אמנם אישורים לקרקעות לבנייה של בתי מלון, אבל מעל הכל צריך ליצור אווירה של להביא תיירים. ניסיתי לדבר עם כמה משרדי ממשלה כדי לשנות את המצב, אבל זה לא הלך.

"נפגשתי עם ראש עיריית פריז והוא סיפר לי שהמטרה שלו היא להכפיל את מספר התיירים המגיעים לעיר בתוך עשר שנים, מ-26 מיליון איש. הוא מעניין את המשקיעים הזרים בהשקעות בתחום.

"ומה פה בישראל? לוקחים את נמל תל אביב, שאפשר להקים בו בתי מלון ודירות יוקרה, להרוויח מיליארדים וליצור מקומות תעסוקה, ובונים שם האנגרים, שאפשר להקים גם באזורי תעשייה. בכסף הזה אפשר היה להקים דירות לזוגות צעירים".

היית חוזר להשקיע בישראל אם היו מאפשרים להקים בנמל פרויקטים כאלה?

"היום דבר לא יחזיר אותי לכאן, משום שעד שאפשר לקבל אישורי בנייה לוקח 20 שנה", רוטן אקירוב, ולא בפעם הראשונה, על הביורוקרטיה. "כלום לא עובד נכון פה. השקעתי מיליארד דולר בעולם בתוך שלוש שנים בבתי מלון. בישראל היה לוקח לי 30 שנה, ואין לי עוד הרבה זמן לעבוד".

אקירוב, 71, נחשב חלוץ דירות היוקרה בישראל. מגדלי צמרת בתל אביב, שכולם מכירים בשם מגדלי אקירוב, הם הדוגמה המובהקת לכך. כיום הוא משווק בין השאר את דירות היוקרה במתחם ממילא, מול חומות העיר העתיקה. 50 הדירות במתחם נמכרות במיליוני דולרים, ומיועדות בעיקר לתושבי חוץ. 15 דירות עדיין מוצעות למכירה. אקירוב בטוח שכולן יימכרו, גם אם זה ייקח שנים.

האם רוכשי הדירות גרים שם?

"אין מישהו שלא גר שם לפחות חודש בשנה. גם הילדים שלהם מגיעים. אי אפשר לבדוק בדיוק מתי הם שם, אבל בשליש מהדירות האורות דולקים".

מה דעתך על הכוונה למסות דירות ריקות, במטרה להקשות על תושבי החוץ?

"ההחלטה צריכה לקבל את פרס הטמטום", משיב אקירוב, שעושה רושם שרק חיכה לשאלה. "זה טמטום וגם לא ישים. מי קונה את הדירות האלה, אויבים? זו יהדות העולם. בלונדון, למשל, מנצלים את היטלי ההשבחה לבניית דירות לזוגות צעירים. פה לוקחים מאות מיליונים ומה עושים איתם? אולי משלמים משכורות.

"צריך לעודד את תושבי החוץ לקנות פה דירות, הרי הם לא מתחרים על הנתח של זוגות צעירים אלא על דירות יקרות יותר. בכסף שגובים מהמסים על הדירות האלה אפשר לבנות דירות לזוגות צעירים. מישהו בעולם, בלונדון או בניו יורק, חושב למסות דירות ריקות?"

מה אתה חושב על אהוד ברק, שמכר את הדירה במגדלי אקירוב ב-26.5 מיליון שקל?

"אני רק יכול להגיד שהדירה שלו שווה יותר".

איך אפשר לפתור את בעיית הדיור של הזוגות הצעירים?

"הכל עובד כאן עקום. את עניין הדירות לא פותרים, כי המדינה לוקחת את הכסף. המדינה יכולה להציע מכרזים במחירי קרקע של 100 אלף שקל לדירה, ומי שיזכה יתחייב למכור את הדירה במחיר הכי נמוך. אבל המדינה מוכרת קרקעות במיליון שקל לדירה. 70% מערך הדירה קשור למדינה - קרקע ומסים".

מה דעתך על המחאה?

"אני לא נגד המחאה, אבל היא תביא למיתון כי הפופוליזם חוגג. בנימין נתניהו היה שר אוצר טוב. הוא לקח משק מתמוטט, הוריד מיסוי, עודד משקיעים והוביל לצמיחה. היום קורה ההפך. במקום שנתניהו יישם מודלים מוצלחים מהעולם, הוא צריך להתחרות באחת כמו שלי יחימוביץ'.

"אנחנו נגיע בקרוב ל-7%-8% אבטלה, כי עסקים מפטרים. אין עסקים והשקעות זרות בישראל. המשקיעים בורחים. מי הקים פה מפעל באחרונה? אני רוצה עשרות אלפי מקומות עבודה, זה מה שנתניהו עשה לפני עשר שנים. נתניהו יודע מה נכון לעשות".

המיסוי על הדלק הוא דבר נוסף שמרגיז את אקירוב בהתנהלות המדינה. "כשליטר דלק עלה 6 שקלים המדינה לקחה מס של כ-3 שקלים, וכשהדלק עולה 8 שקלים היא לוקחת 4 שקלים - ולא מסתפקת, כמו קודם, ב-3 שקלים. זה הכל רמאות. שכהמחירים עולים, זה לא עניין של המדינה.

"איפה ההיגיון? הם לא מצליחים לגבות מס, ולכן מנסים להשיג אותו בדרכים אחרות, כמו למכור קרקעות במחיר גבוה פי עשרה. התקציבים הולכים למקומות לא נכונים, כמו התנחלויות. אירופה, אני מקווה, תדע לצאת ממשבר. בישראל לא יודעים לעבוד נכון. אנחנו בדרך למשבר. אנחנו בנסיגה, האבטלה עולה והצמיחה מתכווצת.

"מה היה בוער למסות את הגז?", ממשיך אקירוב במשנתו, "ועדת ששינסקי גרמה נזק של עשרות מיליארדים כחלק מהפופוליזם, כדי להגיד ‘אנחנו חברתיים' - מי נהנה מזה? עדיין לא ראינו שקל מהגז. יש פה עסק עם מדינה שכל הזמן משנה את החוקים. כל שנה שאין גז, יש נזק של מיליארדים".

אלרוב פועלת בתחום הנדל"ן המניב בעיקר בשווייץ. כ-60% מהרווחים התפעוליים שלה בתחום זה מגיעים משם. השאר מגיע מישראל (30%) ומצרפת (10%). בשנה הבאה כבר יהיו לאלרוב עוד שלושה מלונות - בלונדון, בפאריס ובאמסטרדם.

את המשבר האחרון צלחה החברה ללא הרבה בעיות. תשואות האג"ח שלה הן כ-5%. מי שרכש לפני 10 שנים מניית אלרוב ישראל ולא מכר אותה, נהנה מתשואה (מותאמת דיווידנד) של 453% - לעומת תשואה של 182% שרשם מדד ת"א 100.

מה המצב בשווקים שבהם אתם פעילים?

"אנחנו מתמקדים בנכסים מניבים במדינות יציבות מבחינה כלכלית, חוקתית ופוליטית, כמו שווייץ. זהו שוק מצוין, ויש שם כסף זול מאוד. בתוך 10 שנים השקענו כמיליארד דולר. אנחנו פחות מחפשים עליית ערך, יזמות או ספקולציה - ויותר תזרים גבוה אחרי תשלום ריבית. אנחנו לא רוצים להשקיע ברומניה או בפולין ולהרוויח פי שניים. אנחנו מתחרים על איכות, לא על גודל".

זה נשמע כמו סיסמה, הרי כולם שואפים להגיע לאיכות.

"אני רואה מה כולם עושים. האיכות שלהם נמצאת ברומניה, בבוגלריה, בהודו", עוקץ אקירוב.

מה עם ארה"ב? הרי בדקתם שם.

"קשה להגיע לשם כל שבוע. הסתכלנו, התלבטנו והחלטנו שכרגע זה לא בשבילנו - אף שמי שיעבוד חכם יכול לעשות שם לא מעט כסף בנדל"ן. אני אוהב לנהל את הדברים יחסית מקרוב".

איך מתקדמים עסקי המלונאות?

"השקענו 600-700 מיליון יורו באירופה, ועשינו את זה אף שרצינו להשקיע בישראל. אנחנו פועלים בערים המרכזיות במערב אירופה בתפוסות של כ-80%. המלון באמסטרדם כבר עובד. בלונדון נפתח ביולי, לקראת האולימפיאדה, ובפאריס בשנה הבאה. אנחנו הולכים לבתי מלון איכותיים שאפשר להרוויח בהם 20-30 מיליון דולר בשנה. לילה במלון שלנו באמסטרדם, למשל, עולה 400-450 יורו בממוצע. יש, כמובן, חדרים יקרים יותר".

מה קורה במתחם ממילא?

"העסק דופק כמו שצריך. אני חושב שהשדרה מניבה את המחזור הגבוה ביותר למ"ר בישראל. רק שמונה המסעדות והרשתות תורמות 100 מיליון שקל בשנה. אני משתדל להגיע לשם כל שבוע. בבתי מלון שלנו בירושלים אנחנו עובדים מצוין באופן יחסי, אף שבשנה שעברה, בגלל המצב הגיאו-פוליטי, לא היה הכי טוב. בפסח, ל-90% מהתפוסה בממילא היו אחראים תיירים לא יהודים, כמו מארה"ב. הם אוהבים אותנו".

אתה אומר שמצבך הפיננסי טוב ויש לך ידע רב בתחום הבנקאות. אחרי ששלמה אליהו ירד מ לאומי, אולי אתה תקנה?

"אני לא מעוניין לקנות את לאומי ולפעול בסביבה שהחוקים בה משתנים רטרואקטיבית. תקבעו חוקים על הפרדה בין אחזקות ריאליות לפיננסיות - אבל תחילו אותם מהיום.

"מה זה ריכוזיות? כל אותן משפחות שמדברים עליהן לא מחזיקות בנכס כלשהו ללא אישור של הרגולטורים. לפני 15 שנה מי ששלט היתה משפחת רקנאטי, ואולי עוד כמה משפחות - אבל הדור הבא לא יחזיק בנכסים הללו, אלא ימכור אותם.

"לגבי אליהו, התקשרתי לברך אותו (אליהו רכש באחרונה את השליטה בחברת הביטוח מגדל, מ"ר, נ"ש). אני מעריץ אותו, הוא ראוי לקנות את מגדל".

הנה יש אחד כמו אליהו, שלא בוכה על רגולציית יתר ועל המסים - ומשקיע בישראל. למה שלא תהיה כמוהו?

"אליהו הוא ציוני. הוא אמר לי: ‘אני לא רוצה לשמוע חו"ל, אפילו חשבון בנק אין לי בחו"ל'".

הוא מהמר בלונדון לפי הערכות בעשרות אלפי דולרים בערב. אתה חושב שזה נראה טוב שהוא ינהל חברה כמו מגדל?

"כל זמן שהוא עומד בהתחייבויות שלו, מה הבעיה עם זה? בשיחה איתו הוא אמר לי, ‘אתה מהמר' - כי אני קונה מניות של בנקים, ועניתי לו בצחוק, ‘שלמה, אתה צודק'.

מעכשיו העיראקים שולטים - צדיק בינו, אליהו, אתה, דוד פתאל, ויש עוד כמה. איך זה?

"זה לא קשור למוצא. אנחנו אנשים יותר סולידיים, פחדנים, ולכן לוקחים פחות סיכונים. אין לנו אופי שמתאים לקחת חובות מעבר ליכולתנו. אני לא אקח סיכון אם לא אוכל להחזיר תשלומי אג"ח, ולכן אני לא יכול לפתוח עשרה בתי מלון כל שנה. עסקים צריך לעכל. אי אפשר לבלוע הרבה, אתה אוכל צהריים וחושב כבר על ארוחת ערב - אבל אי אפשר לאכול פעמיים במכה".

אקירוב מסרב לנקוב בשמות, אבל אפשר להבין כי הוא מכוון את מסריו לנוחי דנקנר, ליצחק תשובה ואחרים, שגילו תיאבון בשנות השגשוג. "תיאורטית, לא הייתי יכול לעבוד בעשר מדינות במקביל, ולכן גדלנו לאט-לאט. אני מאמין בלצמוח כל שנה ב-10%-20%, ולא בקצב מטורף.

"אני יודע להתאפק, לא לעשות שטויות. דווקא על זה אתה לא מקבל מחמאות, כמו אלה שקנו בלאס וגאס, בניו יורק, או אלה שהלכו לאירופה והודו - ‘עשו מיליארדים', אמרו עליהם. איפה המיליארדים האלה?"

אתה לא קונה את השליטה בלאומי, אבל ממשיך להחזיק במניות של לאומי והפועלים במאות מיליוני שקלים. זו השקעה כל כך טובה?

"אני מבין בכסף ובהשקעות. כיום, כשהבנקים נסחרים בקרוב ל-70% מההון העצמי שלהם, מדובר בהשקעה טובה. לאורך זמן מרוויחים יפה בבנקים".

ומה לגבי ההשקעה בבנקים זרים, כמו קרדיט סוויס?

"אני משקיע רק במה שאני מבין", נמנע אקירוב מלהיכשל בלשונו ולפגוע באי.די.בי, שהשקיעה מיליארדים בבנק השווייצי. "כולם עושים טעויות. גם הבנקים הישראליים ירדו בשנה האחרונה ב-30%. אבל אני לא חושב שעשיתי טעות. מה שחשוב זה לא להפסיד כסף לאורך זמן. אסור להיות במצב שאתה עושה השקעות ולא מחזיק מעמד. אבל אני לא מתיימר לדבר על אחרים. אני בטוח שמי שהשקיע שם, בדק זאת היטב".

מה דעתך על הסדרי החוב הגדולים במשק?

"מי שלוקח הלוואות צריך לדאוג להחזיר אותן עד השקל האחרון. אסור להתחבא מאחורי חברה בע"מ", מפתיע אקירוב ויוצא נגד אחד מעקרונות היסוד של עולם העסקים. "הייתי מוכר את החולצה האחרונה שלי כדי להחזיר חובות.

"אבל כנראה הטייקונים למדו מהמדינה. הדג מסריח מהראש. המדינה עושה תספורות ולא משלמת במקרים כמו אגרסקו או קרתא, שהגיעה לכונס נכסים (חברה שבגינה זכה אקירוב בפיצוי של 100 מיליון שקל ב-2005, מ"ר, נ"ש). זו בושה גדולה שהמדינה לא משלמת - אבל בושה גדולה יותר שהטייקונים לא מחזירים חובות. הנה, חברת חשמל מגייסת מיליארדים בריבית גבוהה רק כי המדינה לא עומדת מאחורי ההתחייבויות שלה".

ומה לגבי חגיגת השכר במשק?

"אני מבחין בין בעל שליטה למנכ"ל. בעל שליטה לא צריך לקבל בונוסים, אלא שכר נמוך ודיווידנדים. אם החברה מצליחה, הוא יכול למשוך דיווידנד גבוה. לא נראה לי הגיוני שבעל שליטה ימשוך שכר של 20 מיליון שקל בשנה", רומז אקירוב על דוד עזריאלי.

"אני גם לא חושב שצריך לשלם למנכ"ל יותר מ-3 מיליון שקל בשנה. אם הוא ייצר ערך, שלמו לו בונוסים. ככה אני משלם למנהלים שלי, וככה אני משתכר כיו"ר פעיל. עכשיו הרגולטור התערב, ולבעלי מיעוט יש זכות להתנגד. כשחוזי השכר הנוכחיים יסתיימו - תיגמר החגיגה".

אבל עם אלי יונס במזרחי טפחות, זה לא יעבוד.

"אין הרבה אנשים באיכות של יונס. אני לא עובד עם מזרחי טפחות, אז יותר קל לי לדבר על זה. החוזה של יונס בנוי משכר בסיס סביר ומאופציות שנכנסו עמוק לתוך הכסף. בזכות יונס כולם הרוויחו. אני לא יודע מה הוא עשה, אני מסתכל על התוצאות. מי שפעל טוב, צריך להוריד את הכובע בפניו. אם יונס הרוויח 200 מיליון שקל, בעלי המניות הרוויחו 2 מיליארד שקל".

איפה העתיד של אלרוב?

"במקומות שקל לעשות בהם עסקים: שווייץ, צרפת, בריטניה, ובמלונות בעלי ביקוש גבוה. אני לא מתכנן להיכנס לתחום חדש".

אתה לא רוצה להיות ראש ממשלה? או אולי להוריד הילוך?

"אם הייתי בן 30 או בגלגול הבא, אולי הייתי הופך לראש ממשלה", אומר אקירוב, וצוחק. "לא נותר לי זמן לזה. אני נהנה מהעבודה, כמו מנצח שעובד עד גיל 90 או סופר שכותב עד יומו האחרון".