כמה מילים טובות על החרדים?

ביום שבו מוקדמות בחירות בישראל על רקע המחלוקת על גיוס החרדים לצה"ל, יש מקום לאזן את התמונה האנטי-חרדית עם כמה מלים טובות על החרדים.

אלה הן לא המלים שלנו, כי אם של פרופ' מנחם פרידמן - מומחה לסוציולוגיה של הדת, ומי שהקדיש עשרות שנים לחקר הקהילות החרדיות בישראל ובעולם. פרידמן ביקש להעיר את עינינו לגבי פשר ההצלחה של הקהילות החרדיות בישראל ובעולם, או בקיצור: איך הם מצליחים לשגשג כך מבלי לעבוד.

זאת עובדה היסטורית שהקהילות החרדיות נמצאות כיום בשיא פריחתן. מאמר שפירסם פרידמן ב-2006 חשף כי אורח החיים החרדי כמעט שגווע ונעלם בשלהי המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20. האתוס שלפיו התרבות החרדית שיגשגה בעיירות היהודיות של פולין ומדינות מזרח אירופה באותן שנים, היא לא יותר ממיתוס.

בפועל, הישיבות דעכו והתרוקנו כאשר טובי הבנים נטשו את העולם החרדי לטובת אידיאות כמו סוציאליזם, ציונות או פשוט השערים הפתוחים להגירה לארה"ב. המשבר הקשה של הנטישה ההמונית של הישיבות באותן שנים, הוא גם שצרב בתודעת הרבנים את המסר כי האויב הגדול ביותר היא תנועת ההשכלה, ולכן יש לאסור כליל לימודים כלליים על בחורי ישיבות.

מאותה סיבה הרבנים ראו בהגירה לארה"ב או לארץ ישראל (ציונות) אויבים לא פחותים - אבל באופן פרדוקסלי, דווקא בשתי המדינות האלה הגיעה התרבות החרדית ברבות הזמן למלוא פריחתה. מדוע? התשובה של פרידמן היא חד-משמעית: מדינת הרווחה.

פרידמן מתאר כיצד החל משנות ה-50 הישיבות המרוקנות מתלמידים החלו להתמלא מחדש. לא רק, אלא שהבנות החרדיות - בוגרות הסמינרים של בית יעקב - החלו לחפש שידוך של בחורי ישיבות, וזאת בניגוד גמור לעמדת הוריהן שחששו לפרנסת המשפחה הצעירה. החינוך שקיבלו הבנות בסמינרים היה חזק יותר מעמדת ההורים.

לבו של השינוי, קובע פרידמן, התחולל עם התמסדות הכוללים - הישיבות לכל החיים, לבחורי ישיבות נשואים מבוגרים. "הכולל כמוסד המשך לבוגרי ישיבות נשואים היה קיים עוד במזרח אירופה", כותב פרידמן, "אך רק בוגרי ישיבות ספורים המשיכו ללמוד בו לאחר הנישואים. לעומת זאת, בישראל ובמערב נהפך הכולל לחלק אינטגרלי מתהליך הסוציאליזציה החרדי. הסיבה לכך שהכולל לא נתמסד בעולם הישיבות של מזרח אירופה כמעט מובנית מאליה: במשבר הכלכלי שבו היתה נתונה החברה היהודית במזרח אירופה נמצאו בקושי רב המשאבים לקיומן של הישיבות המועטות (...) מהפכת הכולל התאפשרה עקב השינויים הכלכליים-חברתיים במערב בכלל ובישראל בפרט".

פרידמן מתאר כיצד איפשרה מדינת הרווחה את קיומם של הכוללים, והפיכתם לחלק בלתי נפרד מחיי החרדים - וזאת בניגוד גמור להיסטוריה החרדית בגולה. כך, חקיקת חוק חינוך חובה חינם כללה פרק שבו ניתן מימון גם לבתי הספר החרדיים (הגם שמימון חלקי). הפריחה של בתי הספר החרדיים, שקיבלו לפתע תקציבים, סיפקה עבודה לבוגרות הסמינרים כמורות - הן נהפכו עצמאיות כלכלית, ולכן יכלו להרשות לעצמן לפרנס את הבעל והמשפחה.

על כך צריך להוסיף את הסיוע שהעמידה המדינה למשפחות החרדיות הגדולות, בביטוח בריאות ממלכתי, רכישת דירה ושירותי רווחה בכלל. התוצאות של כל אלה היו הקדמת גיל הנישואים (לא צריך להשתלב בשוק העבודה לפני שמתחתנים ומולידים ילדים), גידול ניכר במספר הילדים (אין קושי לפרנס את המשפחה - מדינת הרווחה תומכת), וכן הסתגרות מוחלטת בפני השכלה כללית. העובדה שהגברים החרדים לא נדרשו יותר לעבוד, איפשרה להם לקיים את חייהם בלי חשיפה כמעט לעולם החיצוני.

כל אלה קרו ספציפית בישראל, אבל היו מנת חלקם של החרדים גם במדינות הרווחה המערביות האחרות. למעשה, פרידמן מתאר כיצד זכו וזוכות הקהילות החרדיות במערב לתקציבי רווחה מוגדלים, בהיותם מועדפים על מערכות הרווחה שם. "מערכת רווחה זה שם גדול", הוא אומר, "אבל בסוף היא מורכבת מאנשים - גם פקידי סעד וגם העניים הם אנשים, והמפגש הבין-אישי משפיע מאוד על קבלת ההחלטות".

פרידמן מתאר את ההבדל בין המפגש השגרתי של פקיד הסעד בניו יורק עם מטופליו - אמהות נרקומניות שנטשו את ילדיהן, זונות, נערות בהריון ונערים שהידרדרו לפשע. ולעומת זאת, המפגש של אותו פקיד סעד עם הנזקקים החרדים - משפחות חמות ויציבות, הורים שכל מעייניהם זה לדאוג לחינוך ילדיהם, קהילות מסודרות שנשמעות להוראות של הרב, ולכן קל מאוד למערכת הרווחה להגיע עמן לסיכומים ולהישגים.

כך, במחקר שערך פרידמן על עיר ענייה בצפון בריטניה שהחרדים עברו להתגורר בה בעקבות הצניחה במחירי הנדל"ן, הוא מספר כיצד רבעים שלמים באותה עיר ננטשו ומבני ציבור נהפכו למאורות פשע - וכיצד מערכת הרווחה עודדה את החרדים לעבור לשם בכך שהעמידה לרשותם את מבני הציבור בחינם, לרבות שיפוץ מלא. "החרדים", הוא אומר, "הם אוכלוסייה ענייה, חומרית, אבל עשירה מאוד תרבותית - וזהו שילוב שמהלך קסם על מערכות הרווחה במערב".

רק שהקסם הזה תלוי בטבורו בכספי משלם המסים שבמדינות הרווחה. בעוד שבמערב, שם החרדים הם מיעוט בטל, הקסם עשוי להימשך עוד שנים ארוכות - בישראל הוא עלול למצות את כוחה של מדינת הרווחה. לדברי פרידמן, גם החרדים כבר מבינים זאת. "כיום ברור יותר לרבנים", הוא כתב כבר ב-2006, "שהמשך התפתחותה של חברת הלומדים יכול לסכן את הישגיה הגדולים.

הגידול הדמוגרפי של החברה החרדית מטיל עול כבד על המשפחה החרדית מחד גיסא, ועל תקציבי הרווחה הממלכתיים מאידך גיסא". משבר חברת הלומדים, הוא קובע, כבר החל הלכה למעשה - וברור שהחברה החרדית תהיה חייבת