בשנה שעברה נהפך שר התקשורת משה כחלון לפוליטיקאי הפופולרי בישראל, כשר הראשון שהעז לצאת נגד טייקוני הסלולר ולהכניס תחרות לענף, והוביל הוזלה חדה בחשבון החודשי של מיליוני ישראלים.
יש רק מקום אחד שבו הפופולריות של כחלון בוודאי ירדה: בקרב אלפי העובדים בחברות הסלולר. בזמן שהבוסים של הפירמידות הפיננסיות השולטות בחברות הסלולר ספגו הפסדים כבדים וראו את מניותיהן קורסות ביותר מ-50%, הורעו תנאי העבודה ונפגעה תחושת הביטחון התעסוקתי ברוב החברות.
ההיי טק - פחות מ-10% משוק העבודה הישראלי
מאז פרסם מגזין TheMarker לראשונה את דירוג החברות שהכי כדאי לעבוד בהן תפסו חברות הסלולר מקומות גבוהים בו. כבר בדירוג הראשון, משנת 2005, הופיעו פרטנר במקום השלישי, סלקום במקום ה-11 ופלאפון במקום ה-14; ב-2007 דורגו פרטנר במקום הרביעי, סלקום בשביעי ופלאפון בעשירי; בדירוג של השנה שעברה תפסה פרטנר את המקום השני, סלקום את השישי ופלאפון את המקום ה-19.
השנה נפל דבר: לראשונה לא כוללת העשירייה הפותחת ולו חברת סלולר אחת. פרטנר נפלה בלא פחות מתשעה מקומות אל המקום ה-11, סלקום הידרדרה למקום ה-16 ופלאפון, שגם כך היתה פחות מבוקשת, נעצרה במקום ה-23. זוהי תוצאה ישירה של פתיחת הענף לתחרות. המהירות שבה נפלו השלוש נובעת מכך שבשלוש השנים שקדמו לכניסת התחרות חלבו הבוסים של הפירמידות את החברות בדיווידנדים, מינפו אותן עד העצם והותירו אותן ללא מרווח פיננסי.
לחברות הסלולר, כמו לרוב החברות, במשק יש ארבעה בעלי עניין עיקריים: הלקוחות, העובדים, בעלי המניות והמשק כולו, המושפע מרמת התחכום והניהול שלהן. בנוסף ישנם ההיבטים הסביבתיים.
הדירוג הגבוה שממנו נהנו חברות הסלולר בעבר, ונפילתן כעת, מספקים פרספקטיבה מצוינת על הקפיטליזם הישראלי: הרווחה הרבה שהיתה עד לפני שנתיים מנת חלקם של בעלי המניות, המנהלים והעובדים באה על חשבון שאר בעלי העניין - הלקוחות והמשק כולו. מרגע שבוצעה רפורמה בא הרווח של הצרכנים, שנהנו מירידת מחירים ומשיפור השירותים, בעיקר על חשבונם של העובדים ובעלי המניות.
אין ספק שהרפורמה תוסיף ערך אדיר למשק כולו, ושהרווח שבהפיכת ענף הסלולר לתחרותי גדול בהרבה מהנזק שייגרם לבעלי המניות. ועם זאת, המעבר של רווחה מקבוצת אחת של בעלי עניין לקבוצה אחרת ממחיש היטב את כישלון המודל הקפיטליסטי הישראלי, שבו מקומות העבודה שהכי כדאי לעבוד בהם הם המונופולים והקרטלים שמסבים נזקים כבדים לצרכנים ולמבנה המשק.
בדירוג האמריקאי המקביל של המגזין פורצ'ן אין כמעט מונופולים, קרטלים וחברות ששואבות את הצלחתן מרגולציה נוחה ומתמיכה ממשלתית. רוב החברות שבו בנויות על רעיונות חדשניים, ניהול מצטיין ולקוחות מרוצים. הדוגמה הטובה ביותר לכך היא חברת גור, המוכרת לחובבי הספורט ממוצרי גורטקס.
זוהי חברה שהצלחתה בנויה על פיתוחים תעשייתיים וטכנולוגיים חדשניים, ויש לה מבנה ארגוני נדיר שנעדר את רוב הסימנים ההייררכיים המקובלים. גור אינה רק יצרנית ערך לבעלי המניות וללקוחות, אלא גם אחד המקומות שהכי כדאי לעבוד בהם בארה"ב.
כשאנו משווים בין רשימת החברות שהכי טוב לעבוד בהן בארצות הברית לבין הרשימה הישראלית, אנו רואים שברשימה האמריקאית מופיעות עשרות חברות חדשניות ובעלות פריון גבוה שמייצרות ערך גם לעובדים, גם לבעלי המניות, גם ללקוחות וגם למשק כולו. בישראל, רק ענף ההיי-טק תורם חברות כאלה לרשימת מקומות העבודה המבוקשים ביותר.
הבעיה עם ההיי-טק היא שהוא תופס פחות מ-10% משוק העבודה הישראלי, והמשמעות היא שאם אינכם מחוברים ישירות או בעקיפין למונופול ציבורי או פרטי, ולא מתאימים להיי טק, סיכוייכם לשגשג בשוק העבודה במשרה שמייצרת לכם ערך והנאה, ובחברה שמייצרת ערך ללקוחותיה ולמשק, אינם גבוהים.
הנה עוד דגל שאנשי המחאה החברתית באשר הם צריכים להרים: איך גורמים לכך שיהיו בישראל עשרות ומאות חברות שכדאי לעבוד בהן, שכדאי להיות לקוח שלהן ושהופכות את המשק ליעיל יותר, מתקדם יותר, חדשני והוגן יותר. וכן, יהיה נחמד אם אלה יהיו חברות ישראליות ולא שלוחות של חברות זרות. כי ביום שבו יהיו לנו הרבה חברות ישראליות כאלה, ש?לנצח נבנו?, יהיה גם סיכוי גדול שנוכל לומר כי גם מדינת ישראל ?לנצח נבנתה?, ושהציונות כולה אינה אפיזודה קצרה וחולפת בתולדות העם היהודי.