השכם והערב אנו שומעים על איום הגרעין האירני. זה הנושא המרכזי בכל נאומיו והופעותיו של ראש הממשלה, שגם מצליח לתפוס את כל הכותרות הראשיות. אין להקל ראש באיום עצמו ויש להתמודד עמו בדרכים יצירתיות שאפיינו בדרך כלל את מנהיגינו.
כמי שחי במזרח התיכון, מתיימר להכירו - ואף מבקר את מנהיגי העולם שאינם מכירים את "התרבות האזורית", חושף ראש הממשלה את בורותו בקוד התנהגות ידוע באזורנו: הכבוד. ככל שייאבק מעל כל במה, בשילוב מערך יחסי ציבור רעשני, נגד פיתוח הגרעין באירן - כן יגברו רצונם ונחישותם של האירנים להוכיח לישראל ולעולם את יכולתם לממש איום זה.
האם השימוש בגרעין האירני אין בו כדי לטשטש כישלונות במישורים אחרים במדינה? למשל, כישלון לספק שירותי רווחה ברמה נאותה, כישלון לצמצם את העוני ואת הגידול באי-שוויון, לעצור את הפגיעה במעמד הביניים, כישלון לספק דיור בר השגה, כישלון בהעלאת הישגי מערכת החינוך והבריאות, וכישלון בחלוקה שוויונית יותר של הנטל במדינה - בשירות לאומי או צבאי, בתשלומי מסים ובחלוקת פירות הצמיחה עליה מתגאה כל כך ראש הממשלה.
חוסר היכולת לשנות את שיטת הממשל הקיימת, שלכל הדעות מנציחה את שלטון המיעוט הימני והחרדי הקיצוניים ה "שותפים לדרך", גם היא נתפשת כאוזלת יד של הממשלה; שלא לדבר על הכישלון בקידום המו"מ עם הפלסטינאים. סביר להניח שעד הבחירות הקרובות בספטמבר נמשיך לשמוע הרבה על הגרעין הפרסי ומעט על העוני והכלכלה המקרטעת.
השימוש בגרעין האירני הוא שימוש ציני מצד מי שצריך להנהיג מדינה. שיטה של העצמת הפחד בקרב האזרחים והרצון שיתכנסו סביב "הצורך בביטחון", כדי לטשטש את יוקר המחיה ושאר הבעיות החברתיות. כדי שלא יחלמו חלילה על "מימוש עצמי" של חיים בכבוד, בשוויון וצדק חברתי.
לשרת את הרוח והערכים
ידענו תמיד, גם בתקופות קשות, להיאחז ברוח ולא לאבד צלם אנוש. אנו נלחמים על הקיום הפיזי והמדיני שלנו, אבל אלה חשובים רק אם הם משרתים את ממד הרוח, הערכים והחברה.
הכוח שניתן בידי המנהיג, עלול להעצים את האגו שלו. כפי שתיאר זאת ההיסטוריון הבריטי לורד אקטון "הכוח משחית, והכוח המוחלט משחית בצורה מוחלטת". הכוח מוצדק אם משתמשים בו כדי להגשים מטרות מוצדקות והוא מיושם על ידי אנשים אחראים, בדרך אחראית. חובה על מנהיג להרגיש צורך בכוח, כלומר, להשפיע על אנשים. עם זאת, יש להנהיג משמעת עצמית ביחס לצורך זה ולרסנו כך שיופנה לתועלת המדינה ואזרחיה ולא כדי לתרום להאדרת שמו המנהיג.
התורה, לפי הרמב"ן, מזהירה את המנהיג ואומרת לו אל תיפול בפח שניצב בפניך. שמור על פרספקטיבה ואל תשכח שאתה הוא משרתם של אנשי העם ולא להפך. "והיה כשבתו על כיסא ממלכתו, וכתב לו את משנה התורה הזאת על ספר, מלפני הכוהנים הלוויים. והייתה עמו, וקרא בו כל ימי חייו, למען ילמד ליראה את ה' אלוקיו, לשמור את כל דברי התורה הזאת, ואת החוקים האלה לעשותם. לבלתי רום לבבו מאחיו, ולבלתי סור מן המצווה ימין ושמאל, למען יאריך ימים על ממלכתו, הוא ובניו בקרב ישראל..." (דברים פרק י"ז פסוק י"ח כ').
התעלמות נתניהו מהמציאות שסביבו עלולה להכשילו, להרוס את ישראל מבפנים. ככל שלראש הממשלה יש יותר כוח, כפי שמעידים הסקרים האחרונים, תעלה רמת הסכנה. אם לא יתעל את הכוח לכיוון החיובי על מנת לסייע לו להתמודד, בנחישות בעיקר עם הכשלים הכלכליים- חברתיים שאנו חווים.
ד"ר ירון סוקולוב, סגן דקאן בית ספר לחינוך המרכז ללימודים אקדמיים אור יהודה, חוקר בכיר במרכז לאחריות אזרחית