על פי רוב, איננו רגילים לחשוב על עובדי ניקיון כעל עובדים מרוצים. הסיבה העיקרית לכך היא שרובם ככולם מועסקים כעובדי קבלן, "עובדים שקופים", כפי שהתרגלנו לקרוא להם; עובדים שזכויותיהם נפגעות לעתים קרובות, ששכרם זעום ושתחושת השייכות שלהם לארגון אינה קיימת. אף אחד לא באמת מעוניין שהם ירגישו בבית.
באחרונה נשמעו קולות רבים שקראו להעסקת עובדי הניקיון ישירות בארגון. כך, בפברואר האחרון, רגע לפני שהסתיימה בקול תרועה (ובהישגים מעטים) השביתה למען עובדי הקבלן במשק, החליטו במכללת סמינר הקיבוצים בתל אביב להעביר את עובדי הניקיון להעסקה ישירה. שם תוכלו למצוא כיום עובדי ניקיון שמחים.
"בניגוד לעבודה באמצעות קבלן, עכשיו אף אחד לא יכול להגיד לך 'לכי הביתה' מהיום למחר", אומרת תהילה מטייב, אחת העובדות שנקלטה במכללה. "יש פנסיה, יש הטבות ויש ביטחון. אנחנו יוצאים לחופשות ומשלמים לנו עליהן. היחס אדיב וטוב, שואלים מדי בוקר 'מה שלומך?', מאחלים בוקר טוב".
מיטל סולומון, עובדת ניקיון במכללה האקדמית תל חי שנקלטה לפני שנתיים כעובדת של המכללה, אומרת דברים דומים. "כעובדת קבלן הרגשתי מנוצלת, כיום התחושה היא שאני בארגון שרוצה שאתפתח. הלימודים שהמכללה מממנת לנו ולילדינו מבטיחים את עתידנו".
עד כאן הכל יפה וטוב, אלא שמדיווחים שקיבלנו באחרונה דווקא מסמינר הקיבוצים, עולה כי מודל ההעסקה הישירה אינו כה פשוט, ולא דווקא מהסיבות הצפויות. בימים אלה מחפשת המכללה עובדי ניקיון בשכר גבוה משכר מינימום ובתנאים סוציאליים מצוינים (תלושי החג שקיבלו העובדים בפסח היו בסך 800 שקל) - ופשוט לא מצליחה למצוא. במצבת כוח האדם רשומים כיום ארבעה עובדים בלבד מתוך שמונה תקנים לעובדי ניקיון.
גם מכללת תל חי נתקלת בקשיים במציאת עובדי ניקיון להעסקה ישירה. "פירסמנו מודעות בעיתונים, ורק בודדים התקשרו, ביררו פרטים, קבעו ראיונות - ולא הגיעו אליהם", מספרת חגית אלוני, מנהלת משאבי האנוש בסמינר.
"פנינו גם לחברות השמה וללשכת התעסוקה. מהלשכה שלחו אלינו כשבעה-שמונה מועמדים, שרובם לא באמת רצו לעבוד. עובד אחד מטעם הלשכה נקלט השבוע - שלושה חודשים לאחר שהחל החיפוש. ניסינו לגייס דרך ארגונים ייעודיים בקהילות של עולים, למשל עולי אתיופיה. בהתחלה היתה התלהבות, אבל מועמדים לא הגיעו".
מה עם גיוס בשיטת חבר מביא חבר?
"ניסינו. אנחנו מתקשים לפצח את הבעיה. כרגע אנחנו מתמקדים בהגברת המוטיווציה והחיבור של העובדים הקיימים, בתקווה שהשמועה תעבור מפה לאוזן".
לדברי יוסי מלכה, מנכ"ל מכללת תל חי, "לפני חודשיים כינסתי את כל עובדי הקבלן במכללה והצעתי להם להיקלט אצלנו. אמרתי להם 'עומדת בפניכם הזדמנות לפתוח דף חדש - תהיו חלק מהצוות, תשתתפו במסיבות, תקבלו קרן השתלמות. זו הצעה מאוד טובה'. הופתעתי, כי לא היתה היענות בהיקפים שציפיתי להם".
ההסבר לאבסורד הזה הוא שעבודה בניקיון במסגרת חברות קבלן נהפכה לשגורה כל כך, שדווקא העסקה ישירה, הוגנת, נתפשת כזירה של אי-ודאות. "זה שוק של קבלנים, מסבירה אלוני, "והרגלים קשה לשנות".
"אנשים לא יודעים על מה הם הולכים, הם חושבים שגם העסקה ישירה היא 'סוג של קבלן'", מסבירה מטייב. "אחרי שהסברתי למי שעבדו אתי את היתרונות של עבודה במכללה, והיו אנשים שעברו להעסקה ישירה יחד אתי, הם אמרו לי תודה רבה".
"אולי יזרקו אותנו בתוך יום-יומיים?"
מרטין וילר, ראש תחום עובדי קבלן בעמותת מעגלי צדק, הופתע לשמוע שמכללות מתקשות לגייס עובדים בהעסקה ישירה, אך לאחר מכן נזכר כי אכן יש עובדי קבלן שמתקשים להכיר בכך שהבוס שלהם הוא "האיש הרע", גם במקרים שבהם העמותה מוצאת כי פגע בזכויותיהם שוב ושוב. "יש משהו בתופעה הזאת שדומה לתסמונת שטוקהולם (שבוי הנקשר לשוביו)", אומר וילר. "עובדים מנוצלים שלא רוצים להכיר בכך שהמעסיק שלהם מסוגל להרע להם".
אסף אדיב, מנכ"ל ארגון העובדים מען, מסכים עם הניתוח של וילר. "קחי לדוגמה בחור מכפר ערבי בצפון שמעוניין לעבוד בניקיון", אומר אדיב. "הוא מגיע לבית החולים רמב"ם בחיפה, שואל אם צריכים עובדים, ושם - כמה לא מפתיע - כבר מפנים אותו למתווך, חברת הקבלן. העובדים הם במקרים רבים עולים חדשים, שלא יודעים את השפה היטב, לא בקיאים בניואנסים - הם תלויים בקבלן ובמידה מסוימת מתמכרים לו. ואז בא גוף שאומר להם 'בואו אלי'. זה מאיים, נותן הרגשה לא בטוחה".
לדברי מלכה, "עזיבה של מקום עבודה הוא צעד דרמטי מבחינת עובדי הניקיון, שחשופים פחות לכלי התקשורת המבקרים את חברות הקבלן. הם הולכים אל הלא נודע. הם חושבים, 'אולי יזרקו אותנו בתוך יום-יומיים?"
לדברי אלוני, לחששות העובדים מצטרף לעתים שיקול כלכלי. "יש עובדים שמועסקים בידי הקבלן שעות ארוכות מאוד, אפילו 12 שעות ברציפות, וכך קורה ששכרם החודשי גבוה מזה שהמעסיק מסוגל להעניק למי שעובד אצלו 'רק' שמונה-תשע שעות ביום. בשביל עובדים חלשים, פער של 1,000 שקל בשכר הוא משמעותי מאוד, ואילו ההטבות - חופשה בתשלום, פנסיה מלאה, תווי שי, לימודים מוזלים וביטחון תעסוקתי - אינן מתורגמות לכסף".
"התנאים שאנחנו מציעים אטרקטיביים מאוד", מדגישה אלוני. "עובדי ניקיון הם חלק מאתנו כיום, אכפת להם מהמכללה ולנו מהם. הם יוצאים לימי גיבוש, מוזמנים ומזמינים לאירועים אישיים ומקבלים תו-שי לשמחות משפחתיות. אנחנו משתפים אותם במתרחש במכללה ומקיימים שיחות אישיות. הם משתפים אותנו בבעיות ומתייעצים, בעוד לפני כן הם פחדו לדבר. חשבנו שמכלול הנסיבות הזה יפתה עובדים להגיע אלינו. התבדינו".
אף אחד לא עוזר בהשמה
מצוקת הגיוס של עובדי ניקיון לא נובעת מכוחו של ההרגל בלבד, אלא גם מקשיי תקשורת ומנגישות מוגבלת לכלי השמה סטנדרטיים. לדברי אלוני, אמצעי הגיוס שעומדים לרשותה כשמדובר בעובדי ניקיון מצומצמים בהרבה לעומת הטיפול במחפשי עבודה אחרים. ואכן, בדיקה שערכנו מול חברות השמה בהן מנפאואר, אורטל ואחרות העלתה כי הן לא עוסקות כלל בתחום הניקיון והאבטחה.
לדברי ורד לוינשטיין, סמנכ"לית בחברת ל.מ. עולם של כוח אדם, היא יכולה לנסות לסייע לסמינר הקיבוצים, אך ככלל, "החברה לא מתעסקת עם עובדי ניקיון ושמירה. התחומים האלה דורשים מומחיות".
למי אפוא יש גישה לעובדים? לחברות הקבלן, כמובן, אלא שאלה לא רוצות לוותר על עובדיהן ולא ינדבו אותם לארגונים שמעוניינים להעסיקם ישירות. אלוני מסמינר הקיבוצים ומלכה ממכללת תל חי רואים את עצמם כפורצי דרך, אך גם כמי שנלחם בטחנות רוח. "אנחנו ממשיכים, וביתר שאת. אין בנו הרהור של חרטה", אומר מלכה.
אלוני מוסיפה: "החלטנו שאנחנו קופצים למים, ואנחנו לא חוזרים בנו. אם עוד ארגונים יצטרפו אלינו ויחליטו לעבור להעסקה ישירה, נוכל להקטין את הכוח של הקבלנים בשוק". ארגון מען, אגב, נמצא כיום במגעים עם מכללת סמינר הקיבוצים להבאת עובדים מטעמו לסמינר, מה שמוכיח כי מפגש בין מעסיק לארגון עובדים מתאים הוא צעד ראשון בדרך להצלחה בגיוס.
מלשכת התעסוקה נמסר בתגובה: "בלשכת התעסוקה תל אביב התקבלה בקשה לשני עובדי ניקיון למכללת סמינר הקיבוצים. בשל שעות העבודה הבלתי שגרתיות היה קושי בהפניית מועמדים. למרות זאת נשלחו חמישה מועמדים. לעתים מחפש עבודה לא נקלט במקום העבודה מסיבות שמקורן במעסיק. לשכות שירות התעסוקה משקיעות מאמץ רב כדי לגייס מועמדים מתאימים למעסיקים הפונים לקבל עובדים באמצעותינו".