פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      על המחאה החברתית, ההסתדרות והקשר ביניהן

      הבחירות להסתדרות - ארגון העובדים הגדול בישראל, מתקרבות ונדמה כי האבק מתנער מעל הארגון שנתפס כזקן. אורן פסטרנק סבור כי מדובר בהזדמנות להחזיר את ההסתדרות לימי גדולתה

      "תגיד, אתה רציני? ההסתדרות - היא עדיין קיימת?", "זה ארגון של זקנים ועסקנים, מה לך ולזה עכשיו?", אלה בערך התגובות שאני שומע בשבועות האחרונים בכל פעם שאני אומר שהחלטתי לקחת חלק בארגון הזה. ארגון שבשבוע הבא הולך לבחירות מרתקות, אולי המגוונות והצבעוניות ב-20 השנה האחרונות.

      ההסתדרות היא ארגון העובדים והעובדות הכי גדול במדינה, ארגון שמכיל למעלה מחצי מיליון אזרחים. יש גם ארגון שנקרא נעמת, שמכיל 250 אלף נשים והוא ארגון הנשים שפעם דאג לעובדות במדינה הקטנה שלנו. אפילו את הנתונים האלה אני לא בטוח שכולנו מכירים, ובטוח שלא את העובדה שההסתדרות אמורה לשמור על זכויותינו כעובדים ולעזור לנו בכל בעיה שמתגלה בנוגע לשכר שלנו, חופשות, ותק ועוד שאר ירקות (חשובים מאד).

      את המושג "עובדי קבלן", לדוגמא, הכיר רוב הציבור הישראלי רק לפני בערך חצי שנה, כאשר אנחנו, אנשי המחאה, החלטנו שנושא ההעסקה והעבדות המודרנית צריכים לעלות לסדר היום של המאבק לצדק חברתי וסדרי העדיפויות במדינת ישראל.

      כמובן שלרובנו המושג "עובדי קבלן" היה מושג שקוף לפני כן. וכך גם 400,000 האנשים שעומדים מאחוריו. כן, זוהי לא טעות – כמספר האנשים שיצאו לרחובות בערב ה-3 בספטמבר 2011 – כך מספר האנשים שמפוטרים מדי שמונה חודשים, שלא מקבלים שי לחג, וצריכים להיאבק על זכויות הפנסיה שלהם בראש מורכן, ולצאת כל פעם מובסים מחדש. רק בכנסת שלנו, באופן כל כך אירוני, יש 54 עובדי מזנון, שלפני כחודש פתחו במאבק, בסך הכל בדרישה שלא יפטרו אותם כל פגרה, ושעובד בעל ותק של 13 שנה יקבל את המגיע לו. מסתבר שהיחידים שמועסקים בהעסקה ישירה בכנסת ישראל הם חברי הכנסת עצמם. מבולבלים? לא הם.

      ולמה זה חשוב לנו?

      כי ההסתדרות, שפעם מנתה למעלה ממיליון וחצי אזרחים והייתה אמורה לדאוג לזכויות של כלל העובדים במדינת ישראל ולהיות הארגון החברתי המוביל בישראל – הפסיקה מלהיות כזאת.

      במקום, היא הפכה להיות למקום של דילים וגו'בים, של שחיתות מוסרית, של חיבור לממסד שרק פוגע בזכויות העובדים, אבל יוצא בהצהרות עיתונאיות כאילו הוא זה שמביא לפריצת דרך. האם ידעתם שההסכם שבו הושג הישג היסטורי לגבי עובדי השמירה והניקיון נשאר עדיין בגדר טיוטה?

      חברות וחברים, ההסתדרות אמורה לדאוג לכולנו – היא חלק בלתי נפרד מהמאבק החברתי, שהולך בשבועות הקרובים לחזור לרחובות – והגיע הזמן שצעירים וצעירות, ומיואשים ומיואשות יצטרפו אליו. הגיע הזמן שנשים את נושא הזכויות שלנו, והצד השני של תלוש השכר שלנו, כסטודנטים, מילואימניקים, עובדות ועובדים סוציאליים – בראש סדר העדיפויות שלנו. אל תאמרו "הולכים לקצץ לנו!" אמרו: "ממשלת ישראל, הגיע הזמן לחשוף את המספרים האמיתיים, עודפי התקציב והפערים בין מנכ"ל לעובד הזוטר בחברה".

      לצערי - הנהגת ההסתדרות הנוכחית לא עושה זאת מספיק טוב, ולא משמשת דוגמא אישית (עיין ערך עובדי קבלן המועסקים בדירת אחד ממנהיגיה). "המדינה התנתקה מאזרחיה", צעקנו בשבת האחרונה בכיכרות בתל אביב, חיפה, ירושלים וקרית שמונה – אבל לצערי גם ההסתדרות התנתקה מעובדיה. המאבק לצדק חברתי חייב להימשך גם בה. צעד-צעד נהפוך את ישראל למקום שטוב יותר לחיות בו, שבו אנחנו מרגישים כי תקווה היא לא מילה גסה, ושחברה אזרחית וזכויות עובדים הם חלק בלתי נפרד מהביטחון הלאומי של המדינה.

      הכותב הוא ממארגני המחאה החברתית בקיץ האחרון, סטודנט למשפטים ופעיל חברתי.