שטייניץ יכריע: כמה מס ישלמו חברות הענק?

שר האוצר, יובל שטייניץ, אמור להכריע בזמן הקרוב בסוגיה העקרונית הסבוכה של "החברות הכלואות". ההכרעה תקבע מה יהיה גובה המס שישלמו חברות אלה, מהגדולות במשק, על רווחים שצברו בשנים האחרונות, שלפי הערכות של בכירים במערכת המס מסתכמים ב-100 מיליארד שקל.

מהי חברה כלואה? המושג "חברות כלואות" מתייחס לחברות פעילות בישראל, בדרך כלל גדולות מאוד, שיש להן פעילות גם בחו"ל ומערכת יחסים מיוחדת עם רשות המסים. החברות האלה קיבלו מענקים נדיבים ממדינת ישראל, לפי החוק לעידוד השקעות הון, ועם השנים צברו רווחים נאים, שאותם הן מבקשות להשקיע בחו"ל. בשל הוויכוח על היקף המסים שהן אמורות לשלם, הן לא יכולות כביכול להוציא את הרווחים לחו"ל, ולכן הן נקראות חברות כלואות. ואולם בפועל, כמה מהחברות הכלואות הפעילות בישראל כן הוציאו את רווחיהן בחו"ל. עם חברות אלה נמנות טבע, צ'ק פוינט, אינטל , מוטורולה ואמדוקס.

רשות המסים דורשת מחברות אלה תשלום דיווידנד כחוק, 15% בלבד, לפי החוק לעידוד השקעות הון (לפי תיקון לחוק שחל מינואר 2012, המס על דיווידנד למי שאינו נהנה מהקצבות לפי החוק לעידוד השקעות הון הוא 25% ולבעל עניין מהותי - 30%), וכן מס חברות - כיום בהיקף של 25% - לפי השנה שבה נצברו הרווחים. ההערכה היא כי בממוצע מס החברות שהחברות האלה צריכות לשלם הוא 30%, שכן היו שנים שבהן מס החברות היה 36%, כאשר שיעור מס החברות הסופי שונה מחברה לחברה.

בשנים האחרונות נושא המס שישלמו החברות הכלואות מעורר ויכוחים עזים ברשות האוצר, ואף הגיע לבתי המשפט, אך אלה לא קיבלו החלטות עד כה. הכרעת שר האוצר, שחשיבותה מכרעת, תיקבע בתום ישיבה שתתקיים בלשכתו בקרוב, אולי עוד השבוע - הישיבה השנייה בנושא בשבועות האחרונים. בישיבה ישתתפו, בין היתר, מנהל רשות המסים, דורון ארבלי, החשבת הכללית מיכל עבאדי-בויאנג'ו, מנכ"ל האוצר, דורון כהן, ומנהלת אגף הכנסות המדינה, פרידה ישראלי. בישיבה יוכרע אם החברות הכלואות ישלמו מסים כחוק, או שהן ייהנו מהקלות.

להחלטתו של שטייניץ משמעות ארוכת טווח על יחסי החברות עם מדינת ישראל ורשות המסים - כולל על החלטתן של חברות שמתכוונות להשקיע בישראל - ומשמעות קצרת טווח על הכנסות המדינה ממסים השנה ובשנה הבאה.

שטייניץ וארבלי סירבו ביום שישי לענות לשאלות TheMarker בנושא החברות הכלואות, אך אישרו כי בקרוב יכנס שר האוצר בכירים במשרדו לקבלת החלטה בנושא, וכי מועד קבלת ההחלטה קרוב. ל-TheMarker נודע כי באחרונה נפגש שטייניץ, ביוזמתו, עם בכירים באינטל וכי ארבלי נפגש, גם כן ביוזמתו, עם בכירים במשרדי עורכי דין ומשרדי רואי חשבון מובילים בישראל, כדי לשמוע את דעתם בנושא המס שצריכות לשלם החברות הכלואות. לא ידוע אם נערכה עבודת מטה מסודרת ברשות המסים בנושא.

מנהל רשות המסים הקודם, יהודה נסרדישי, התנגד בשעתו לכל פשרה בנושא זה והתעמת על רקע זה עם שטייניץ ומי שהיה אז מנכ"ל האוצר, חיים שני.

נושא המס שהחברות הכלואות צריכות לשלם כנראה התעורר לראשונה ב-2008, כאשר חברת הענק צ'ק פוינט הוציאה לפי הערכות כמיליארד שקל מרווחיה במטרה להקים חברה בת בסינגפור - וסירבה לשלם מס חברות וכנראה גם דיווידנד על סכום זה, כפי שדרשה רשות המסים. רשות המסים העבירה באותה שנה את הנושא לערכאות, אך מאז עוד לא התקבלה הכרעה.

הנושא התעורר שוב כאשר חברת הענק אמדוקס הוציאה להשקעה בחו"ל כנראה 1.5-2.0 מיליארד שקל - מבלי לשלם כנראה מס חברות ודיווידנד. פעם נוספת שהנושא עלה היה לאחר שחברת אינטל ביקשה באחרונה להוציא מרווחיה בישראל סכום ענק של 12 מיליארד שקל. אינטל פנתה לרשות המסים וביקשה כי תקבע את גובה המס שהיא חייבת. אינטל מוכנה לשלם מס בגובה כ-3 מיליארד שקל בלבד, כלומר 25% בלבד מסכום הרווחים. ואולם לפי הערכות ברשות המסים, אינטל צריכה לשלם מס של כ-4-5 מיליארד שקל. כעת נמצאת הסוגיה בהתדיינות בין צמרת האוצר לצמרת החברה בישראל.

נושא המסים שישלמו חברות הענק נחשב לתפוח אדמה לוהט במשרד האוצר. יש לו חשיבות מכרעת על הכנסות המדינה ממסים בשנות שפל במסים, 2012 ו-2013, ועל החלטות חברות ישראליות ובינלאומיות להשקיע בישראל. עד כה התחמק שטייניץ מקבלת הכרעה בנושא ואף דחה בעבר הצעות של בכירים במשרדו להעלות בהדרגה במספר אחוזים את שיעור המס על דיווידנדים עבור חברות אלה מ-15% (לפי חוק עידוד השקעות הון), כדי שיהיה קרוב למס על דיווידנד שמשלמים מי שאינם נהנים מהחוק וכלל אזרחי ישראל (למשל בשוק ההון). מס החברות משולם לאחר שמנוכה מגובה הסכום החייב ממס התשלום על דיווידנד.

לפני יותר משנה ניסתה צמרת האוצר להגיע להכרעה בנושא, אך ללא הצלחה. הטיפול הופקד בידי מנכ"ל האוצר דאז, שני. שני הגיע לאוצר מהמגזר העסקי (היה מנכ"ל נייס טכנולוגיות) ולפיכך הכיר את הנושא. שני גילה עמדה פשרנית, שגרסה כי גם ההשקעות בחו"ל וגם הפירות הכלכליים מהן נשארות בחברה, וכי מדיניות מס אגרסיבית תרחיק חברות מישראל.

לעומתו, מנהל רשות המסים דאז, נסרדישי, גילה מדיניות ניצית. לדעתו, חוק הוא חוק, וחובה לקיים אותו. הוא הביע חשש כי כל ה-100 מיליארד שקל - כלל היקף הרווחים הכלואים - שבהם מדובר יברחו לחו"ל אם המדינה לא תשכיל לטפל בכספים אלה כחוק (הערכות דומות נשמעו גם בישיבה שהתקיימה באחרונה בלשכת שר האוצר ובראשותו בנושא החברות הכלואות). נסרדישי ציין כי אכן הנכסים המוצאים לחו"ל רשומים באקטיב (במאזן) של החברה, אבל החברה פועלת בחו"ל, מעסיקה אנשים בחו"ל ומשלמת מסים בחו"ל. בעקבות התנגדות נסרדישי לא יצאה יוזמת שני לפועל. במקרה של אינטל, שהתעורר באחרונה, הבעיה חריפה יותר, שכן מדובר בחברה בינלאומית, שמרבית בעלי המניות שלה אינם ישראלים, ולפי הערכות, לאחר שהחברה נהנתה משורה של מענקים של ממשלת ישראל, כספי הרווחים שלה מהמדינה יוצאו להקמת מפעל מתחרה באירלנד.

העימות באוצר התחדש לאחרונה לאחר ששטייניץ החליט להיכנס לעובי הקורה. זאת, כנראה, משום שמדובר בתשלומי מס של מיליארדי שקלים בשנה (2012 ו-2013), שבה מצב הכנסות המדינה ממסים בכי רע. השר מגלה עמדות פשרניות, כמו גם מנהל רשות המסים, אולי משום שחשוב לו יותר לפתור את הבעיה העכשווית של מערכת המס ופחות את הבעיה העקרונית.

שר אחר שמתעניין בנושא, בין השאר אצל גורמי המס הבכירים באוצר, הוא שר התמ"ת, שלום שמחון, שפנה מיוזמתו לכמה מהם. גם שמחון מגלה עמדה ניצית, וכן ככל הידוע גם החשכ"לית, עבאדי-בויאנג'ו, מנכ"ל האוצר כהן, והממונה על הכנסות המדינה, ישראלי, מגלים עמדה ניצית מהשר.

דו"ח מבקר המדינה שפורסם רק לאחרונה קבע כי בסוף דצמבר 2009 היו חובות הנישומים לרשות המסים 82.9 (!) מיליארד שקל, מהם 51.5 מיליארד שקל חובות בהרשאה, כלומר חובות שפקיד הגבייה יכול לעקל או/ולמכור את נכסי החייב. מיותר לומר מה היה קורה לתקציב המדינה אם המדינה היתה גובה 20% מהחוב או אפילו 10%. ברור גם כי התועלת במבצעי הראווה של רשות המסים, המתפרסמים מפעם לפעם, שבהם נגבים מיליוני שקלים בודדים, בטלים בשישים מול אזלת היד של רשות המסים בגביית החובות הענקיים האלה.