גבולות משתנים

שתי קרנות ההון סיכון הישראליות, ניורון ונצ'רס ופלטינום ונצ'ר קפיטל, הודיעו אתמול על מיזוג פעילותן לקרן הון סיכון משותפת. זהו המיזוג הראשון של קרנות בהיסטוריה בת למעלה מעשור של תעשיית ההון סיכון הישראלית. האם המהלך מסמן את תחילתה של מגמה של מיזוגי קרנות הון סיכון בארץ? לא בהכרח. אבל הוא לבטח משקף שלב נוסף בשינוי המהותי של מפת ה-VC בישראל.



למה בכלל מתמזגות קרנות, שבכל אחת יש קבוצה של משקיעים שונים? ד"ר שוקי גלייטמן מפלטינום, טען שהמשבר הנוכחי אינו מאפשר לגייס כספים לקרנות חדשות, וקרנות שנותרו ללא נזילות לתמוך בחברות הפורטפוליו שלהן, נאלצות לספוג דילול מהותי באחזקות שלהן. השילוב של פלטינום וניורון, מביא ליצירת קרן בעלת מאסה קריטית שיש לה מזומנים להשקעות לפחות לשלוש השנים הבאות.



מדוע לא צפויים מיזוגים רבים נוספים בקרב קרנות הון סיכון ישראליות? קשיים בקביעת השווי של הקרנות וכמובן מאבקי אגו של מנהלי קרנות. גלייטמן טוען שלא ניתן לבצע מיזוגים של קרנות בתנאי השוק הקיימים, משום שלא ניתן לבצע הערכת שווי אמיתית לחברות הפורטפוליו של הקרנות.



איך בפלטינום וניורון פתרו את הדילמה של הערכת השווי? פשוט מאוד. כל קרן הקצתה 30 מיליון דולר במזומן לטובת הפעילות המשותפת, שתנוהל על ידי חברת ניהול חדשה בראשות גלייטמן מפלטינום ועמי דותן ויגאל ליבנה מניורון, בעוד חברות הפורטפוליו נותרו באחריותה של כל קרן בנפרד. איך מתגברים על בעיית האגו? עובדים על זה, טוען גלייטמן.



פרפורי גסיסה איטיים



מה תהיה מנת חלקן של קרנות קטנות או בינוניות שאינן יכולות לגייס כספים חדשים או נרתעות לבצע מיזוג או מכירה של חברות פורטפוליו לקרנות אחרות? פרפורי גסיסה איטיים, ככל הנראה. בכלל, טוען אריאל לנדאו, שותף ומנהל של קרן ההון סיכון פמוט, בתוך 3-4 שנים אנו צפויים לראות תעשיית הון סיכון שונה לחלוטין מזו שהכרנו עד לאחרונה. להערכתו, מתוך 100 קרנות הון סיכון הפועלות כיום, ישרדו את המשבר רק 20-30 קרנות, מתוכן 3-4 קרנות גדולות.



לנדאו, שייסד את קרן פמות ב-1996, צופה שבמקביל גם יחול שינוי במבנה של הקרנות. "קרן לא צריכה להתפרק אחרי 6-7 שנים", הוא אומר, כיוון שתקופת זמן כזו מקשה על בניית חברות מוצלחות. בתקופת הגיאות, ניתן היה למכור או להנפיק טכנולוגיות חדשות בתוך 3-2 שנים, אבל כיום נדרש הרבה אורך רוח. חברות גדולות כבר לא רוכשות עשרות חברות בשנה במטרה לקנות דריסת רגל בשווקים חדשים, ועבור רכישה משולמים סכומים נמוכים מאשר בעבר. גידול של חברה משלב הרעיון ועד לשלב של מכירות ורווחים דורש תקופה ארוכה של 6-10 שנים.



הדבר מחייב, מדגיש לנדאו, תכנון נכון של המשאבים העומדים לרשות הקרנות ומאסה קריטית הנדרשת מצד מנהלי הקרנות כדי לסייע בניהול של חברות הפורטפוליו.



מצד אחד, תהליך השינוי העתידי של עולם ההון סיכון הישראלי צופן בחובו מספר בעיות שעלולות להתגלות כהרות אסון. ירידה דראסטית במספר קרנות הון סיכון הפעילות, משמעותו ירידה בהיקף הכספים הפנויים למימון מגזר ההיי-טק המקומי, קיטון במספר המנהלים המנוסים באותן קרנות שישרדו ובהכרח המשך הפגיעה בהתפתחותו של המשק הישראלי.



אבל מצד שני, לא כולם בתעשייה כל כך פסימיים. ראשית, המודל הקרנות האמריקאי, המשמש כבסיס למודל הישראלי, כבר הוכיח את עצמו גם בתקופות משבר. ושנית, חידוש הפעילות בשוק ההנפקות בוול סטריט, התאוששות של הכלכלה הגלובלית, וכמה אקזיטים מוצלחים של קרנות ישראליות, יכולים לשנות מחדש את הגבולות על המפה.