פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      טרכטנברג: הציבור חושב שהמחאה לא שינתה דבר, וזה מסוכן

      לפי טרכטנברג, אלמלא המחאה, המלצות ועדת הריכוזיות היו מתמסמסות. "התקציב הוא כלי חברתי ולא רק כלי כלכלי - חייבים להכליל בו באופן ברור יותר את הנושאים החברתיים"

      "המחאה החברתית יצרה מגבלה על מדיניות המאקרו של מדינת ישראל. זה טוב, אבל זה גם מסוכן. המחאה מאתגרת אותנו. היא אומרת לנו שחשבנו שאנחנו, כלכלנים וקובעי מדיניות, יודעים יותר טוב - אבל התברר שאנחנו לא. זה אתגר אינטלקטואלי בלתי רגיל להתמודד עם זה. אם לא נעשה את זה, התוצאות יכולות להיות הרסניות". כך אמר היום פרופ' מנואל טרכטנברג, בכנס בנושא מדיניות חברתית שנערך בירושלים.

      מה שעוד מסוכן, לפי טרכטנברג, הוא תפיסת הציבור, לפיה המחאה החברתית והועדה שהוקמה בעקבותיה ושבראשה עמד, לא הביאה לשום שינוי. "התפיסה של הציבור היא חלק חשוב ממה שקרה בקיץ האחרון. הוא סבור שהמחאה לא הביאה לשינוי. כן עשינו וכן שיננו. השיח הציבורי בישראל השתנה מהיסוד. נושאים כלכליים וחברתיים לא היו במרכזו קודם - וזה משהו שהשתנה ויהיה קשה מאוד להחזיר אחורה".

      הפגנת הענק במחאה על מצוקת הדיור ויוקר המחיה בירושלים, אוגוסט 2011 (עומר מירון)
      "נושאים כלכליים וחברתיים לא היו במרכזו קודם - וזה משהו שהשתנה ויהיה קשה מאוד להחזיר אחורה". הפגנה נגד יוקר המחייה בירושלים (צילום: עומר מירון)

      "אני לא יכול לתאר ועדה שהגיעה לכל כך הרבה הישגים. ועדיין, התפיסה היא ששום דבר לא השתנה וזה מסוכן. הצעד הבא הוא שצריך ללכת למחאה יותר חריפה עם צעדים יותר קיצוניים", הזהיר טרכטנברג.

      "לא השגנו כל מה שרצינו. שינוי חברתי לא יכול להיות דרך ועדות ולא דרך הפגנות. בסופו של דבר, הממשלה היא זו שתצטרך לעשות את השינויים", הוסיף טרכטנברג. לדבריו, עיקרון בסיסי צריך להיות בדיון סביב סוגיית התקציב, הנמצאת היום על סדר היום הציבורי.

      "התקציב הוא לא רק כלי כלכלי. הוא גם כלי חברתי. הדיון סביב התקציב עוצב במשך השנים סביב מושגים מאקרו כלכליים בלבד: חוקים פיסקליים, גירעון, הוצאה ציבורית. אין מקום לדיון בנושא כמו אי שוויון למרות שיש קשר חזק בין אי שוויון ובין צמיחה".

      "תנאי לשינוי חברתי בטווח הארוך הוא שינוי במסגור של מדיניות הממשלה. חייבים להכליל באופן ברור יותר את הנושאים החברתיים במסגרת הדיון על התקציב. כך למשל, צריך לקבוע ששיעור ההוצאות האזרחיות בתוך התקציב יגדל. זו צריכה להיות מטרה מפורשת של הממשלה. ברור שיש לה מחיר. נכון, הצרכים הביטחוניים לא הולכים לקטון ולכן תקציב הביטחון צריך לגדול אבל השאלה היא בכמה. ברודט קבע גידול של 1.3% כל שנה. מדובר על גידול ריאלי אבל לא על סמך מדד המחירים לצרכן אלא על סמך עליית מחירים ספציפים למערכת הביטחון".

      טרכטנברג מנה את הישגיה הרבים של הוועדה, ובראשם הרפורמה במעונות היום בחינם, ונקודות זיכוי במס להורים עובדים. שני שליש מהמלצות הוועדה, ציין, התקבלו על ידי הממשלה.

      בנוסף, המחאה הביאה לתחייה מחדש של ועדת הריכוזיות. "היא חזרה לחיים אחרי הקיץ וניתנו לה סמכויות רחבות ומנדט רחב. בלי המחאה, הוועדה הזו היתה מתמוססת ללא תוצאות משמעותיות". באופן דומה, השפיעה המחאה על הוועדה בנוגע לבדיקת מחירי המזון.

      מלבד ועדת הריכוזיות, הישג נוסף של המחאה הוא שהיא הציבה את החברות המונופוליסטיות והרווחים שהן גוזרות על חשבון הציבור במרכז הבמה. המסקנה המתבקשת מבחינת טרכטנברג, היא שישראל צריכה רשות הגבלים עסקיים חזקה יותר ורגולוציה הדוקה יותר. המעורבות והמודעות הציבורית בנוגע לנושאים צרכניים גם היא במידה רבה תוצאה של המחאה החברתית.

      ההתעוררות הציבורית של אחרי המחאה, צריכה להתקבל בזרועות פתוחות בקרב קובעי המדיניות של ישראל. "יש לעודד את הדמוקרטיה ההשתתפותית ולשמור על רמה גבוהה של מעורבות של הציבור, במיוחד כאשר מדובר על רפורמות. אי אפשר עוד לקבל החלטות מאחורי דלתות סגורות כי זה יצית אש. מהדיאלוג של ועדת טרכטנברג עם הציבור באינטרנט באמת למדנו. לא עשינו את זה רק כדי לייצר מצג. באמת למדנו", אמר טרכטנברג.