מאת שלומי שפר
במאי-יוני 2001 הודיע יוסי חכמי, מבעלי השליטה בחברת הפניקס , לעורך דינו פנחס רובין, כי אינו מעוניין למכור את החברה. בכנס שערכה הפניקס בסמוך לכך הצהיר חכמי כי יישאר בחברה עוד 20 שנה. העסקה להעברת השליטה בהפניקס נראתה כאבודה.
רובין לא אמר נואש. בפגישה שערך עם עורכי הדין של הקונה המיוחלת - יבואנית המכוניות קבוצת מאיר, בבעלות יעקב שחר וישראל קז - הודיע להם כי חכמי אינו מוכן להמשיך את המו"מ. נציגי הקונים חשבו לקום מהשולחן, אך רובין עצר אותם. "יוסי אמר לי שאין עסקה, אבל אני מציע, שאם הזמן שלכם אינו יותר יקר משלי, נמשיך לעבוד כעורכי דין, ואולי התוצאות יפלו על אוזניים קשובות", אמר להם אז רובין. היום הוא אומר: "עשיתי לעסקה הנשמה מלאכותית".
עסקת הפניקס החלה לפני כשנה וחצי במשא ומתן, שהיה אמור להיות חשאי, בין שלמה אליהו המחזיק בכ-38% מהחברה לבין משפחת חכמי (יוסי ואחותו ניצה קנפר), המחזיקים יחד כ-58% מחברת הביטוח השלישית בגודלה בישראל. בפגישה הראשונה בין הצדדים הועלו כל האפשרויות. בין השאר, הוצע כי אליהו ירכוש את חלקו של חכמי או שחכמי ירכוש את חלקו של אליהו.
בעולם העסקים הישראלי סודות כאלה אינם מחזיקים מעמד זמן רב - כבר למחרת דלפה הידיעה על קיום השיחות לתקשורת. כששמעו גופים עסקיים כי הפניקס עומדת למכירה החלו להביע עניין. בין השאר, ידוע כי לפחות שתי חברות ביטוח ישראליות וחברה בינלאומית אחת (אקסה הצרפתית) הביעו עניין אמיתי לרכוש את החברה.
יעקב שחר היה, כך מתברר, הקונה הפוטנציאלי הרציני ביותר. שחר הגיע לעסקה מכמה כיוונים. ראשית דרך בר-כוכבא בן גרא, ידיד של שחר, ששימש אז יו"ר החברה בת הדר (80%). מסלול נוסף נוצר בפגישת עבודה שנערכה בין חשב הפניקס סמי מועלם, המקורב מאוד לחכמי, לבין שמואל פרנקל מבית ההשקעות הפרטי אפסילון, שעבד בעבר עם שחר.
שחר הודיע כבר בתחילת המו"מ - וכך מסרו גם מקורבים לו בהמשך - כי הוא מעוניין לרכוש את החברה כולה ולא חלקים ממנה. ואכן תוך זמן קצר יחסית, באפריל 2001, ערך שחר חוזה עם אליהו על רכישת חלקו בחברה. "בוקר טוב אליהו" צעקו הכותרות - אליהו היה אמור לקבל כ-150 מיליון דולר עבור חלקו בחברה, מחיר ששיקף שווי של 400 מיליון דולר להפניקס.
לאליהו נאמר שיהיה מו"מ קצר גם עם חכמי ותוך כמה ימים הכסף יגיע. הימים נהפכו לשבועות. קשיים בלתי צפויים התגלעו בין שחר לחכמי. שחר רצה לקבל מחכמי מכתב שבו הוא ערב אישית לתביעות בלתי מדווחות שיהיו נגד הפניקס. חכמי, הידוע כאיש עם טמפרמנט, סירב. או שהם קונים את החברה כמות שהיא או שלא יקנו אותה בכלל, אמר אז. רובין אומר כי לא ידוע לו עד היום שניתנה ערבות כזאת.
המגעים בין הצדדים נמשכו באטיות, אך בשני הצדדים היו כאלה שרצו שהעסקה תצא בסופו של דבר אל הפועל. לקראת סוף יולי 2001 פנו נציגים של הרוכשים לפיקוח על הביטוח כדי לברר מהן הדרישות מגוף המעונין לשלוט בחברת ביטוח. את המגעים האלה ניהלו בעיקר אריה עובדיה - חבר בדירקטוריון הפניקס וידיד של שחר, עוזי מור - משנה למנכ"ל קבוצת מאיר, ועוה"ד דליה טל וחני אבינרי ממשרד ישראל קנטור.
משלב זה, ביולי 2001, ועד לסגירת העסקה, ביולי 2002, חלפה שנה שלמה. מדוע צריכה עסקה, מסובכת ככל שתהיה לקחת שנה שלמה? מקורות שהיו מעורבים במו"מ סיפרו כי חכמי נקב במחיר של 540 מיליון דולר לחברה כבר בהתחלה. הערכת השווי של הפניקס נעשתה על ידי עובדיה וכן על ידי משרד רוה"ח סוארי, וגם הם נקבו בסכום זה. כך שלא היתה זאת בעיית המחיר שהביאה להתמשכות של המו"מ.
גם מבין המעורבים במו"מ יש התוהים מדוע התמשכה העסקה זמן רב כל כך. בתשובה לשאלה זאת השיב שחר, כבר במאי 2001, כי "אנו משלימים ניירת". כנראה היה מדובר בהמון ניירת. יש הטוענים כי כמה מהאנשים שניהלו את המו"מ לא היו מיומנים מספיק בעסקות מעין אלה, ולכן העסקה נמשכה זמן כה רב.
טענות נוספות הועלו נגד הפיקוח על הביטוח על שלא תרם מספיק לקידומה המהיר של העסקה. במשך המו"מ חלו שינויים גם במבנה העסקה וגם במבנה הפיקוח. בתחילה, העסקה היתה אמורה לכלול את כל החברה - גם את חלקו של אליהו וגם את חלקו של חכמי. בשלב מסוים החליט אליהו כי מכיוון שהחוזה בינו לבין שחר פג, הוא מעוניין למכור את חלקו לפי אותו שווי שבו מוכר חכמי את חלקו - כ-540 מיליון דולר; שחר לא הסכים.
בפיקוח נערכו שוב לבחון את העסקה, הפעם עם פרמטרים שונים. בנוסף לכך, תוך כדי הדיונים נקראו שניים מהעוסקים בעניין בפיקוח - משנה בכיר למפקח והאחראי על יציבות חברות הביטוח, שי קומפל, וסגנו אייל בן סימון - לשירות מילואים ממושך. גם זה לא סייע לקיום העסקה. בינתיים הספיקה המפקחת על הביטוח, ציפי סמט, לפרוש, ורק חודש לאחר מכן מונה מפקח חדש. קומפל הודיע גם הוא על עזיבה, ונטל בדיקת העסקה נפל על סגנו - בן סימון.
בסוף פברואר 2002 הודיעה הפניקס כי ההסכם נחתם, אך הוא עדיין מותנה באישורים המתאימים. ההסכם נחתם לתקופה של שלושה חודשים, אך גם בסיומם האישור מהפיקוח לא התקבל. העסקה נדחתה בחודש וחצי נוספים, ולבסוף התקבל האישור המיוחל.
בפיקוח סבורים כי הם אינם אחראים לעיכוב. שם תולים את הסיבה לעיכוב בגורמים חיצוניים, למשל בהחלפת הבנק המלווה, לאומי, בבנק הפועלים, ככל הנראה בשל הצעה טובה יותר. הפיקוח נאלץ לערוך בדיקות נוספות.
האישור של הפיקוח התקבל ב-8 ביולי בשעות הערב. למחרת בצהריים נפגשו כל הצדדים במשרדי הנהלת בנק הפועלים, שם אושר סופית המימון בנוכחותו של מנכ"ל הבנק, אלי יונס. לאחר מכן עברו הנוכחים למשרדיו של רובין, על מנת לקיים ישיבת דירקטוריון ראשונה.
את הישיבה כבר ניהל דורון שורר, שיומיים לפני כן הודיע על התפטרותו מתפקיד יו"ר קרן הפנסיה מבטחים. שורר הוא ידיד אישי של שחר, והיה בעבר המפקח על הביטוח. רובין מספר כי דמעות חנקו את גרונם של חכמי ושל אחותו. קשה להעביר שליטה בחברה משפחתית אחרי עשרות שנים. "אני שמח לומר שהספקנים נוכחו לדעת שצוחק מי שצוחק אחרון",
עסקת הפניקס - שנה וחצי של תהפוכות
הארץ
15.7.2002 / 8:18