לפני המשבר, רוב מדינות אירופה, מלבד יוון, היו אחראיות מבחינה תקציבית. דווקא המשבר הוא זה שגרם לפתיחת גירעונות, כך טוענת הכלכלנית לורה טייסון במאמר ל"פרוג'קט סינדיקט". טייסון מביאה כדוגמא שתיים מהמדינות המוכות ביותר במשבר: אירלנד, שלה היה עודף תקציבי, וספרד, ששמרה על גירעון נמוך. לשתי המדינות היה יחס חובות נמוך משל גרמניה. דוגמא נוספת היא איטליה, שלה היה יחס החוב לתמ"ג הנמוך ביותר בגוש היורו לפני המשבר. אפילו יוון, על אף חוסר התחרותיות והבזבוז התקציבי, הצליחה לגייס כסף לפני המשבר.
טייסון מסיקה מכך שמדיניות הצנע, הכוללת קיצוצים חדים בתקציב, לא תפתור את הבעיה. לראייתה, לא בזבזנות הביאה לחובות הגבוהים אלא המשבר הכלכלי, ומדיניות הצנע רק תחמיר את המשבר ואף עלולה להפיל עימה את הכלכלה העולמית כולה.
לפי טייסון, התשואות הנמוכות על הריבית הן אלה שניפחו בועות נדל"ן בספרד ואירלנד. כשהשווקים קרסו, ההכנסות ממסים צנחו עימם, והממשלות נאלצו להלאים את חובות המגזר הפרטי, ובשל כך חובותיהן זינקו. הקשיים התקציביים הם רק הסימפטום למשבר, טוענת טייסון, ולא הגורמים לו.
מנקודת מבט גרמנית, מדינות התנהגו בחוסר אחריות ולכן אין לתת להן חילוץ, מבלי שיתחייבו לקיצוצים נרחבים. אולם, "מנהיגי אירופה, בהובלת גרמניה, איבחנו בצורה שגויה את הבעיה כבזבזנות תקציבית", כתבה טייסון. לדבריה, תרופת הצנע שגרמניה מכתיבה רק תעמיק את החובות של המדינות, ולא תימנע את עליית התשואות. כלומר, הריבית שמשלמות המדינות השרויות בחובות למי שקונה את אג"ח שלהן רק תמשיך לעלות.
בהתאם לכך, הפיתרון שטייסון מציעה הוא שגרמניה תשתמש בכוחה הפיננסי כדי לעודד צמיחה ברחבי אירופה, להנפיק אג"ח "פרויקטים" למימון השקעות בתשתית ולהשקיע מהר יותר את כספי האיחוד האירופי המיועדים לתשתיות, כספים שגרמניה מסרבת להוציאם כעת.
עוד מדגישה טייסון כי יש לבצע את תהליך קיצוץ ההוצאות והפחתת החובות באופן הדרגתי ורק לאחר שמדינות אירופה יחזרו לנתיב צמיחה. היא מסכימה עם הצורך ברפורמות מבניות, אך מזכירה לקאנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל, כי לגרמניה נדרש עשור ועוד 2 טריליון יורו כדי להפוך את מזרח גרמניה לתחרותית דיה.
מאוחר מדי להציל את יוון, מסכמת טייסון. אולם, אם אירופה תתחיל לקדם את הצמיחה על ידי הפחתת דרישות הצנע ובאמצעות הנפקת יורובונדס, שהן אג"ח עם ערבות הדדית, אירופה תוכל להינצל מנפילה לתהום של מיתון ממושך.