"הוצפנו בהזמנות - נרוויח הרבה מיליונים"

"אני מגייס אנשים, ורק אחרי שהם חותמים אנחנו מספרים להם בדיוק מה אנחנו עושים - ואז הם נכנסים לטראומה. הם אומרים לעצמם 'אוי גוועלד, לאן נפלתי?', אבל אחרי כמה שבועות".

10 שנים חיכה בני לנדא לרגע הזה. מאז שמכר את חברת אינדיגו שהקים ל-HP האמריקאית בעסקה בשווי של 830 מיליון דולר, נעלם לנדא מהרדאר התקשורתי. הוא אמנם התראיין פה ושם, תרם כספים למיזמים פילנתרופיים והשקיע בכמה מיזמים עסקיים, אבל את מרבית פעילותו עשה רחוק מעיני הציבור.

אבל לנדא, ממציא פורה שעל שמו רשומים מאות פטנטים, תעשיין ויזם בנשמתו, לא הפסיק לפתח ולחלום. אחרי שנים של עבודה מאחורי הקלעים במעבדות סגורות, הוא הוציא לפני כחודשיים פרסום ראשון של יצירתו החדשה. האיש שנחשב לנביא מהפכת הדפוס הדיגיטלי המסחרי החליט לחזור בגדול לענף שממנו נפרד לפני עשר שנים עם חידוש מהפכני חדש - דפוס בטכנולוגיה ננוגרפית. הטכנולוגיה החדשה, מבטיח לנדא, הופכת את המכונות הדיגיטליות ליעילות, למהירות, לירוקות ולכלכליות יותר. את כל מה שלא הצליח להגשים באינדיגו רוצה עכשיו לנדא ליישם בחברה החדשה שלו, שנקראת "לנדא".

חשיפת הטכנולוגיה החדשה נעשתה כמה ימים לפני פתיחתה של תערוכת הדפוס הגדולה בעולם, דרופה (Drupa), הנערכת אחת לארבע שנים בדיסלדורף, גרמניה. בתערוכה שלנדא מכנה "האולימפיאדה של עולם הדפוס" מוצגים מיטב החידושים האחרונים בתעשייה. הפעם האחרונה שבה לנדא הציג בדרופה היתה לפני 12 שנה, עם אינדיגו. כמיטב המסורת, גם הפעם הוא ביקש להגיע לדרופה על תקן של נביא - האיש שמביא את מהפכת הדפוס הדיגיטלי העתידי. "זה נפלא לחזור לכאן", אמר לנדא לקהל שהגיע לצפות בהצגת מכונות הדפוס החדשות. במשך שבועיים הופיע לנדא חמש פעמים ביום בפני באי התערוכה, ונתן להם שואו כמו שרק הוא יודע לתת. הביתן של לנדא, שעוצב כמיני תיאטרון, היה האטרקציה המרכזית בתערוכה.

על פי עדותו של לנדא, ההצלחה השיווקית היתה מעל ומעבר למשוער. "במהלך התערוכה חתמנו על הסכמים למכירת מאות מכונות, בהיקף של מאות מיליוני דולרים. לקוחות חתמו ושילמו 'דמי רצינות' של 10,000 יורו למכונה, אף שהמכונות הראשונות ייצאו לשוק רק בסוף 2013. זו הצלחה חסרת תקדים, ואנחנו עדיין לא יודעים איך לעכל אותה".

ימים ספורים לאחר סיום התערוכה נפגשנו עם לנדא לשיחה ראשונה על מהפכת הדפוס החדשה שעליה הכריז. ניסינו להבין היכן הוא נמצא 35 שנה לאחר הקמת אינדיגו ועשר שנים לאחר מכירתה. ביקשנו לשמוע ממנו אילו הפתעות אחרות הוא מכין במעבדות המסתוריות שלו בפארק התעשייה ברחובות, שנקראות בשם המחייב "לנדא-לאבס" (על משקל "מעבדות בל" המפורסמות של חברת הטלפונים האמריקאית הוותיקה), ואם יש בכוונתו לשוב ולגייס פעם נוספת הון מהציבור.

בשאלת גיוס כספים מגורם חיצוני מודה לנדא שהוא עדיין מתלבט מאוד. "עד עכשיו מימנתי את הכל בעצמי באופן פרטי, מבלי לבקש עזרה מאף אחד. אם הייתי מכניס שותפים לא הייתי מגיע לתוצאות האלה. איך אומרים? הייתי עני והייתי עשיר - ועשיר זה טוב יותר. אז על אותו משקל אני אומר: הייתי פרטי והייתי ציבורי - ופרטי זה טוב יותר. אבל ברור לי שזו שאלה חשובה, ובתקופה הקרובה נצטרך להתמודד אתה".

מדוע בעצם קראת לחברה הנוכחית שלך "לנדא"?

"התלבטנו מאוד איך לקרוא לחברה. בזמנו קראנו לחברה 'אינדיגו' מבלי שהיתה לכך כוונה מיוחדת. הפעם החלטתי לקחת את המוניטין האישי, כי זה נותן לנו היכרות מיידית בתעשיית הדפוס. האנשים בתעשייה מכירים וזוכרים אותי, וזה יוצר אמון בסיפור של החברה".

איך היתה התערוכה בגרמניה?

"הביקוש למכונות הדהים אותנו. בתערוכה הוצגו רק אבות טיפוס. אין לנו עדיין אף מכונה בשטח והמכונות הראשונות ייצאו לשוק רק בסוף 2013. למרות זאת, מאות לקוחות חתמו על מסמכי הצהרת כוונות לרכישת מדפסות. אם היו לנו יותר אנשי מכירות, היינו מוכרים יותר.

"לא חשבנו שנמכור כל כך הרבה. אין לכך תקדים. לקוחות בתעשייה הזו הם שמרנים בדרך כלל. לא היה להם את מי לשאול על הביצועים של המכונות. אלה מכונות ללא היסטוריה. בדרך כלל אתה בא לתערוכה אחרי שבישלת עסקים. לקוחות כבר מנהלים משא ומתן לפני התערוכה, ובאים אליה רק כדי לחתום על העסקה. אצלנו לא היו מגעים כאלה כי המכונות עוד לא נחשפו בשום מקום, אפילו לא בתמונות, ולמרות זאת הם עמדו בתור לחתום על הזמנות. אנחנו עדיין מנסים לעכל את זה ולהחליט מה לעשות".

חזון הדפוס הדיגיטלי של בני לנדא הוצג בראשונה ב-1993, בתערוכת IPEX בארה"ב, שבה חשפה אינדיגו את מכונת הדפוס הראשונה שלה, 1000-Eprint. אבל המהפכה לא הושלמה. "האם הדפוס אכן נהפך לדיגיטלי?" שאל לנדא את הקהל בדרופה. "טריליון דפים בשנה מודפסים כיום במכונות דיגיטליות. זה נשמע הרבה, אבל זה 2% בלבד משוק הדפוס העולמי. הפוטנציאל עוד רחוק ממימוש. הדפוס הננוגרפי נועד להיכנס למיינסטרים ולהתחרות על 98% האחרים".

הטכנולוגיה שהציגה אינדיגו ב-1993 איפשרה לבתי הדפוס להדפיס בראשונה דפים ישירות ממחשב, מבלי ליצור גלופות. בניגוד לדפוס האופסט, שיטת הדפוס הוותיקה, המתאימה למספר עותקים גדול כמו שנדרש למשל בהדפסת עיתונים, הדפוס הדיגיטלי מתאים למספר עותקים קטן יחסית, מה שנקרא "ריצות קצרות". "החוזק העיקרי של הדפוס הדיגיטלי הוא היכולת לעשות פרסונליזציה", אומר לנדא. "באלבום תמונות פרטי שמודפס, לא רק כל תמונה או עמוד הם ייחודיים - אלא כל פיקסל".

למרות זאת, 98% מההדפסות בעולם עדיין נעשים בשיטת אופסט. זו שיטה שאינה מצריכה התאמה אישית ומתאימה להדפסות של עשרות אלפי עותקים, כמו עיתונים ומגזינים. הצורך העיקרי בדפוס דיגיטלי נמצא ב"ריצות קצרות", כשנדרש מספר מצומצם של עותקים, 5,000-7,000 ופחות מכך. על הפער הזה אמורות לענות המדפסות הננוגרפיות החדשות.

לאן הולך היום הדפוס הדיגיטלי? על איזה צורך עונות המכונות עם טכנולוגיית הדפוס הננוגרפי?

"המגמה בדפוס הן ריצות יותר ויותר קצרות. הממוצע כיום הוא ריצות של פחות מ-10,000 עותקים ולעתים פחות מ-5,000. הבעיה היא שכל ריצה כזו דורשת הכנת גלופות, כוונון, והרבה נייר ודיו שהולכים לפח. יש כאן הרבה בזבוז. ככל שהריצה קצרה יותר, ההשקעה הראשונית הנדרשת גבוהה יותר וההדפסה לא רווחית. לכן בעלי בתי הדפוס מתקשים להגיע לרווחיות".

גם המכונות של אינדיגו התקבלו בהתחלה בהתלהבות גדולה והיו לכם הרבה הזמנות. אבל אחר כך התגלו בעיות אמינות והמוניטין של החברה נפגע. איך אתם הולכים להתמודד עם הביקוש הגדול?

"הפצת המדפסות החדשות מתעכבת בגלל שאין לנו עדיין קווי ייצור. הכל מיוצר אצל קבלני משנה. למדנו מניסיון העבר, והפעם אנחנו מתכוונים להוציא לשוק מוצרים מושלמים. אנחנו חייבים את האיכות הכי טובה, האמינות הכי גבוהה, הביצועים הכי גבוהים - וזה לוקח זמן".

בתערוכה הוצגו מכונות בשישה דגמים, שלוש מהן בהזנת גליונות ושלוש בהזנת גלילים. המחיר נע בין מיליון ל-3 מיליון דולר למכונה. שלושה דגמים מיועדים להדפסת אריזות ושלושה לדפוס מסחרי. לדברי לנדא, ההזמנות נחלקו באופן די שווה בין סוגי היישומים השונים. המכונה הכוכבת, שנמכרה בכמות הגדולה ביותר, היתה מדגם S10 בפורמט B1. היא גם היקרה ביותר ובעלת הביצועים הגבוהים ביותר ומסוגלת להדפיס עד 13 אלף גיליונות בשעה. "זה בדיוק מה שהדפסים צריכים במיינסטרים, רוב הדפוס קורה בפורמט הגדול".

האם פיתוח טכנולוגיות דפוס חדשות בעידן של מדיה דיגיטלית, שבו מגזינים וחומר שיווקי כבר מופצים באינטרנט, הוא לא הימור גדול מדי?

"יום אחד, מלבד אריזות, לא יהיה דפוס. זה ברור. בעוד 200 שנה אנשים כבר לא יתקשרו ביניהם באמצעות עצים גרוסים. הדפוס המסחרי מיועד רק לתקשורת, וזה בוודאי יוחלף יום אחד על ידי מדיה דיגיטלית. אבל תהליך ההיעלמות של תקשורת מודפסת ייקח עוד עשרות שנים ואריזות יהיו כאן לתמיד. אם אתם עוסקים בהדפסת אריזות, העתיד שלכם נראה בהיר. האריזות מהוות כיום שליש משוק הדפוס העולמי. מזון תמיד ישווק בקופסאות יפות. מכיוון שזה תהליך של עשרות שנים, יש כאן הזדמנות אדירה למי שיעשה את הצעדים הנכונים".

מלבד הדיו הננוגרפי, המדפסות החדשות של לנדא מתאפיינות גם בעיצוב מתוחכם ובממשק ידידותי למשתמש. הן מופעלות באמצעות מסך מגע ענק, ואפשר גם לתפעל אותן מרחוק. לדברי לנדא, מפעיל בודד יכול להפעיל עד ארבע מכונות במקביל. בתוך המכונות מותקנות מצלמות שמספקות לדפס תצוגה גרפית של המתרחש בתוך המכונה. "אם המשתמש יודע להפעיל אייפון, הוא יכול להפעיל גם את המכונה שלנו", הוא אומר.

מה כוללת אסטרטגיית המכירות והשירות שלכם?

"חלק מהאסטרטגיה שלנו מבוסס על שותפויות עם המותגים המובילים בתעשיית הדפוס. בתערוכה הכרזנו על שותפויות כאלה עם היידלברג ו-Manroland Sheetfed הגרמניות וקומורי היפנית. הסברנו גם ללקוחות שחתמו על ההזמנות שייתכן שהם יקבלו את המכונה מאחד השותפים, בהתאם למי שהם רגילים לעבוד אתו. החברות האלה יוכלו לייצר את המכונות ולתת להן שירות, אבל הדיו יסופק רק על ידנו".

זו בעצם האסטרטגיה שהיתה לך גם באינדיגו. שאת הכסף תעשו מהדיו ומהמוצרים המתכלים.

"הדיו הוא הדלק של המכונות. כל מכונה מייצרת בחמש השנים הראשונות שלה מכירות מהדיו שמייצגות פי חמישה-עשרה מהשווי שלה. זה לא מקרי שזו אסטרטגיה דומה מאוד לאינדיגו, משום שבמכירת דיו יש שולי רווח גבוהים יותר מאשר במכירת המכונות. הלקוחות בשוק הדפוס שמרנים מאוד. במקומות רבים אלה עסקים משפחתיים לא גדולים. בשביל לקנות מכונה חדשה הם צריכים למשכן את הבית או לקבל הלוואות. זו השקעה מסוכנת שהם יעשו רק אם יידעו בוודאות שזו החלטה נכונה. העובדה שכל השותפים שלנו הודיעו שהם מאמצים את הטכנולוגיה הננוגרפית עוזרת להם לקבל את ההחלטה הזו".

איך בעצם הגעת לננוגרפיה? מהם היתרונות של הטכנולוגיה הזו?

"בשביל זה צריך לחזור קצת להיסטוריה של אינדיגו. את מימון הפיתוח שלה הרווחנו ממכונות צילום, לא מדפוס. זה התחיל מרעיון שעלה עוד בשנות ה-70 לפתח דיו למכונות צילום במקום אבקה, כדי להפוך אותן למהירות יותר. התחלנו לפתח את מכונת הצילום המהירה בעולם בתקופה שהייתי בבריטניה. אחרי כמה שנים הצלחנו להגיע לפריצת דרך בעזרת דיו שאיפשר לנו לבצע שכפול של 100-150 דפים בדקה - מהיר פי עשרה ממכונות הצילום דאז. בכדי לפתח את המכונה היינו חייבים לפתח שיטות כדי להזין נייר במהירות גבוהה למכונות הצילום. אלה דברים שלא היו קיימים, כי מכונות הצילום היו אטיות. על התהליכים הללו רשמנו פטנטים ולאחר מכן מכרנו את הזכויות עליהם תמורת תמלוגים. כספי התמלוגים שימשו לפיתוח המכונות של אינדיגו.

"קצת אחרי שפיתחנו את הדיו אמרתי לעצמי: 'רגע, אם דיו זה הקסם שמתאים למכונות צילום, למה שלא נשתמש בו למכונות דפוס דיגיטליות?'. לאחר זמן קצר נטשנו את פיתוח מכונות הצילום ועברנו להתמקד בפיתוח מכונות דפוס. תקופת הפיתוח ארכה 17 שנים, מהן עשר שנים לפיתוח מכונות. בכל התקופה הזו לא היו לנו משקיעים, לא קיבלנו מענקים, לא קיבלנו הלוואות ולא היו לנו הכנסות. כל המימון הגיע מהפטנטים שנרשמו במהלך הפיתוח של מכונות הצילום. חברות כמו זירוקס, קודאק, קאנון ומינולטה, שהחלו לפתח בעצמן מכונות צילום מהירות, שילמו לנו עבור רישיונות השימוש סכום מצטבר של 200 מיליון דולר".

אינדיגו המשיכה להתפתח ללא מימון חיצוני, אבל כשהתקרבה לשלב המסחרי שלה היא כבר נזקקה למימון נוסף. "ב-1993 הלשון שלנו היתה בחוץ וג'ורג' סורוס היה מוכן להשקיע בחברה, אבל רק בתנאי שהחברה תלך להנפקה ציבורית". סורוס קנה אז 14% תמורת 50 מיליון דולר, בעסקה ששיקפה לאינדיגו שווי של 350 מיליון דולר. באותה שנה הושקה מכונת הדפוס הדיגיטלית הראשונה של אינדיגו שזכתה להצלחה מיידית, וב-1994 הונפקה אינדיגו בבורסת נאסד"ק בארה"ב. החברה הישראלית הונפקה לפי שווי דמיוני של מיליארד דולר, ותוך זמן קצר נסק שוויה ל-3 מיליארד דולר. לנדא נהפך למיליארדר על הנייר, ותמונתו התנוססה על שערי מגזיני עסקים מובילים בעולם.

אבל כגובה הנסיקה, כך היתה קשה גם הנפילה. אינדיגו התקשתה לספק את הביקוש הרב, המכונות הראשונות שהוציאה לשוק סבלו מבעיות אמינות קשות, וזרם ההזמנות נעצר. מניית החברה, שנסקה למחיר שיא של 60 דולר, צללה תוך שנתיים ביותר מ-90% וזוהרה של החברה הועם. לנדא, שנהנה מזרקורי התהילה, נאלץ להתמודד לפתע עם תסכול מתמשך של המשקיעים מהציבור, עם הפסדים גבוהים של אינדיגו ועם צורכי מימון שאינם נגמרים. החברה ביצעה כמה סבבים של גיוס הון, אבל התקשתה לייצר צמיחה ורווחים.

לנדא המשיך להאמין שאינדיגו תוביל את התעשייה, אבל אחרי כמה שנים של עליות ומורדות החליט להיענות להצעת הרכישה של חברת HP. ב-2002 נמכרה אינדיגו תמורת סכום שהגיע לכ-830 מיליון דולר, ולנדא המשיך ללוות את התפחותה מאחורי הקלעים כיועץ בלבד. "כשמכרתי את אינדיגו חשבתי שאני עוזב את תעשיית הדפוס לתמיד".

בכסף שקיבל הקים לנדא פעילות פילנתרופית תחת השם לנדא פאנד, שמקדמת חינוך להשכלה גבוהה בקרב צעירים באוכלוסיות חלשות. "הרגשתי שזו חובתי. גדלתי עני אבל היה לי הרבה מזל, וחשבתי שאני צריך להחזיר לחברה. אלפי סטודנטים קיבלו תארים בזכות הקרן הזו ואני מאוד גאה בזה".

במקביל לכך הקים לנדא קרן הון סיכון בשם לנדא ונצ'רס, שמשקיעה בחברות טכנולוגיה צעירות. הקרן מתמקדת בעיקר בחברות מתחומי האנרגיה, ההדמיה והרפואה. "אנחנו נותנים להן לגדול. אני לא עושה את זה כהשקעה פיננסית, אלא יותר כדי לבנות תעשייה". החברות שבהן השקיע לנדא, לפי אתר האינטרנט שלו, הן ColoRight בתחום ההדמיה התלת-ממדית, HighCon ו-HumanEyes בתחום האנרגיה הסולארית, GenCell ו-Xjet Solar בתחום תאי הדלק, Michel Mercier ו-Kaizen.

הפרויקט המרכזי שבו משקיע לנדא את זמנו, מרצו וכספו, ושבו ממוקדת העשייה של לנדא-לאבס, הוא פיתוח חדשני של אנרגיה אלטרנטיבית - הפקת חשמל מהחום שמצוי באוויר. לצורך הפרויקט השאפתני שלו אסף לנדא את מיטב המוחות. "גייסתי מדענים מהשורה הראשונה, הכי טובים שאפשר למצוא בישראל. החזרתי גם כמה ישראלים שעבדו בחו"ל, ובהם את ראש הפרויקט מברקלי".

הרעיון שלך נשמע קצת כמו מדע בדיוני. היכן עומד כעת הפיתוח של האנרגיה האלטרנטיבית?

"הבעיות שיש בפיתוח כזה הן לא רק פיסיקליות, אלא גם פילוסופיות. המדענים טוענים שזה רעיון שנוגד את חוקי הטבע. בינתיים יש לנו במעבדה סימני חיים במבחנה, אבל תהליך הפיתוח ייקח לפחות עוד חמש שנים".

המחקר להמרת אנרגיה מתבסס על מבנים ננומטריים (ננומטר הוא מיליארדית המטר, או אחד חלקי מיליון של מילימטר). לדברי לנדא, כשממזערים חומרים למבנים הננומטריים שלהם התכונות שלהם משתנות. חלקי מתכת, למשל, אפשר לחמם תוך צריכת אנרגיה נמוכה בהרבה. כדי להשתמש בחומרים האלה נדרשה לנדא-לאבס לייצר חלקיקים קטנים מחומרים מסוימים. "לא יכולנו לקנות את החלקיקים האלה כי אף אחד לא מייצר אותם, אז היינו צריכים לייצר אותם בעצמנו והצלחנו. ברגע שהצלחנו, ומכיוון שהדי.אן.איי שלי מגיע מתחום הדפוס, אמרתי שאולי אפשר לעשות ככה גם ננופיגמנטים. ניסינו וזה עבד. ואז אמרתי 'וואו, זה הפתרון שעולם הדפוס הדיגיטלי מחכה לו'".

במשך כחמש שנים עובדים בלנדא-לאבס על פיתוח הטכנולוגיה של ננופיגמנטים והתאמתם לראשי דפוס דיגיטליים. במצגת שלו בדרופה הסביר לנדא שאחת התכונות של הדיו הננוגרפי היא שהוא מתייבש מיידית על הדף ללא צורך בחימום. תכונה זו מאפשרת להריץ את המדפסות במהירות גבוהה יותר ומייתרת את תהליך הייבוש. תכונה נוספת היא היכולת להדפיס על מגוון גדול של מצעים, דבר חשוב במיוחד בשוק האריזות.

הפרויקט המרכזי שבו משקיע לנדא את זמנו, מרצו וכספו, ושבו ממוקדת העשייה של לנדא-לאבס, הוא פיתוח חדשני של אנרגיה אלטרנטיבית - הפקת חשמל מהחום שמצוי באוויר. לצורך הפרויקט השאפתני שלו אסף לנדא את מיטב המוחות. "גייסתי מדענים מהשורה הראשונה, הכי טובים שאפשר למצוא בישראל. החזרתי גם כמה ישראלים שעבדו בחו"ל, ובהם את ראש הפרויקט מברקלי".

הרעיון שלך נשמע קצת כמו מדע בדיוני. היכן עומד כעת הפיתוח של האנרגיה האלטרנטיבית?

"הבעיות שיש בפיתוח כזה הן לא רק פיסיקליות, אלא גם פילוסופיות. המדענים טוענים שזה רעיון שנוגד את חוקי הטבע. בינתיים יש לנו במעבדה סימני חיים במבחנה, אבל תהליך הפיתוח ייקח לפחות עוד חמש שנים".

המחקר להמרת אנרגיה מתבסס על מבנים ננומטריים (ננומטר הוא מיליארדית המטר, או אחד חלקי מיליון של מילימטר). לדברי לנדא, כשממזערים חומרים למבנים הננומטריים שלהם התכונות שלהם משתנות. חלקי מתכת, למשל, אפשר לחמם תוך צריכת אנרגיה נמוכה בהרבה. כדי להשתמש בחומרים האלה נדרשה לנדא-לאבס לייצר חלקיקים קטנים מחומרים מסוימים. "לא יכולנו לקנות את החלקיקים האלה כי אף אחד לא מייצר אותם, אז היינו צריכים לייצר אותם בעצמנו והצלחנו. ברגע שהצלחנו, ומכיוון שהדי.אן.איי שלי מגיע מתחום הדפוס, אמרתי שאולי אפשר לעשות ככה גם ננופיגמנטים. ניסינו וזה עבד. ואז אמרתי 'וואו, זה הפתרון שעולם הדפוס הדיגיטלי מחכה לו'".

במשך כחמש שנים עובדים בלנדא-לאבס על פיתוח הטכנולוגיה של ננופיגמנטים והתאמתם לראשי דפוס דיגיטליים. במצגת שלו בדרופה הסביר לנדא שאחת התכונות של הדיו הננוגרפי היא שהוא מתייבש מיידית על הדף ללא צורך בחימום. תכונה זו מאפשרת להריץ את המדפסות במהירות גבוהה יותר ומייתרת את תהליך הייבוש. תכונה נוספת היא היכולת להדפיס על מגוון גדול של מצעים, דבר חשוב במיוחד בשוק האריזות.

מלבד הרכבת המכונות, יידרש לנדא להקים בקרוב מפעל לייצור הדיו. גם התהליך הזה יתבע ממון רב, ולא בטוח שהונו האישי יספיק לשם כך. "התגובה של הלקוחות והביקוש שלהם היו מעבר לכל ציפייה. עוד לא עיכלנו את זה. עוד אין לנו אופרציה, אין אנשי שירות ואין מערך ייצור. נצטרך לבחון את כל האפשרויות ולקבל החלטות".

האם את מפעל הדיו אתה מתכוון להקים בישראל, בדומה למפעל של אינדיגו בקריית גת?

"המפעל הראשון יקום בישראל, זה ברור. בהמשך נצטרך להקים כנראה עוד מפעלים. זה לא סביר ולא כלכלי לשנע דיו מישראל לסין ולצפון אמריקה כי הכמויות יכולות להיות אדירות. בנוסף לכך חייבים עוד מפעל בחו"ל כדי להקטין סיכונים. את הרכבת המכונות נבסס בעיקר על קבלני משנה. להבדיל מאינדיגו, שהתחלתי בגיל 30, כאן אין לי 30 שנה כדי לבנות את העסק. את מה שעשינו עד עכשיו אי אפשר לפתח עם 200 מהנדסים. עדיף להתקדם מהר יותר בעזרת שותפים".

אם תחום הדפוס הוא טבעי ללנדא ובו יש לו מפת דרכים סדורה, הפיתוחים של החברה בתחום האנרגיה עטופים עדיין תחת מעטה של סוד ומסתורין. רוב העובדים שמצטרפים ללנדא-לאבס הם חוקרים מובילים בתחום הפיסיקה או תיאורטיקנים בכימיה, שעליהם הוא מתחרה מול מכוני מחקר ואוניברסיטאות.

איך אתה מצליח להביא אליך את החוקרים האלה? הרי אלה אנשים שרגילים לפרסם את המחקרים שלהם.

"אני מגייס אנשים ולא מספר להם את כל הסודות. רק אחרי שהם חותמים אנחנו מספרים להם בדיוק מה אנחנו עושים ואז הם נכנסים לטראומה. הם אומרים לעצמם 'אוי גוועלד, לאן נפלתי? לאיזה בית משוגעים נכנסתי? על מה חתמתי, מה עשיתי?'. אבל אחרי כמה שבועות, כשנכנסים לזה ומבינים את איכות המחקר, כולם נהפכים למאמינים. החוקרים, שמגיעים מהאקדמיה ורגילים לזכות בהכרה על הפרסומים המדעיים שלהם, צריכים להתרגל לכך שהם לא מפרסמים ולא מדברים עם אף אחד מחוץ לחברה על התגליות שלהם".

אמרת קודם שהדברים שאתם עושים מעלים שאלות פילוסופיות. למה התכוונת?

"על פניו, הדברים שאנחנו מנסים לעשות סותרים את החוק השני של התרמודינמיקה. משהו בסגנון של פרפטום מובילה (תנועה נצחית). למרות זאת, אנחנו טוענים שאין כאן סתירה והדברים יכולים לעבוד".

כבר רשמתם פטנטים על הטכנולוגיה הזו?

"כשהייתי צעיר יותר רצתי עם כל רעיון למשרד הפטנטים והגשתי בקשה לפטנט. אחר כך גיליתי שאחרי שרושמים פטנט לוקח עוד עשר שנים לפתח אותו ולהבין איך זה באמת עובד. בינתיים כבר סיפרת לכל העולם מה אתה עושה ושרפת חצי מאורך חיי הפטנט. הפעם אנחנו ממתינים יותר בסבלנות".

אבל הסיפור עם הפטנטים על המצאות האנרגיה של לנדא מתברר כמורכב יותר. "לפני שלוש שנים הגשנו את הבקשות הראשונות בתחום האנרגיה. אבל את האישור קיבלנו ממש רק עכשיו. זה אישור תקדימי, משום שאנשי משרד הפטנטים אמרו לנו שהם לא יכולים לרשום פטנטים שנוגדים את חוקי הטבע, ואם מוגשת בקשה כזו היא נפסלת על הסף". על פי חוקי הפיסיקה, הפקת אנרגיה שימושית (חשמל) מתאפשרת רק כשהאנרגיה נעה מגוף חם לגוף קר יותר. בקשת הפטנט של לנדא אומרת כי אפשר להמיר אנרגיה לחשמל שימושי גם בטמפרטורת החדר, כלומר מבלי שיהיו הפרשי טמפרטורות.

"על פני הדברים זה רעיון שסותר את החוק השני של התרמודינמיקה. אבל שלחנו להם את הבקשה על פני 160 עמודים עמוסים בדוגמאות, והיה ברור להם שזה מחקר מאוד רציני. הם עשו דבר חריג והזמינו אותנו להאג להציג את העבודה. נסענו, צוות של ארבעה אנשים, כדי להציג את הפיתוח בפני ראש אגף הפטנטים ב-PCT (האמנה לשיתוף פעולה בפטנטים של האו"ם), יחד עם בכירים נוספים במשרד. הם אמרו לנו שזו הפעם הראשונה שהם דנים בפטנט בצורה כזו ושזה מאוד לא מקובל. הם עדיין טענו שיש סתירה בין הממצאים שלנו לבין חוקי הפיסיקה, אבל לא היו יכולים לפסול את העבודה המחקרית הרצינית שנעשתה. כשהם חזרו אלי הם אמרו שהם נוטים לקבל את הבקשה וזה יהיה תקדים, אבל לפני כן הם יעשו עוד תקדים ויבואו לישראל לראות במו עיניהם הדגמות".

וכך אכן היה. החוקרים של משרד הפטנטים הגיעו למעבדות של לנדא ברחובות כדי לצפות בהדגמות ולחקור את העובדים. לבסוף, אחרי התהליך הארוך, קיבל לנדא את הגושפנקא שתהליך ההמרה אינו סותר אף חוק טבע.

במשך רוב הפגישה נשמע לנדא מאוד בטוח בכיוון שאליו הוא צועד. רק כשאנחנו מעלים בפניו תהיות באשר לצורכי המימון של הפרויקטים השאפתניים שלו הוא מתחיל לנוע בכיסאו בחוסר נוחות. לנדא אינו מוסר מספרים כמובן, אבל על פי מספר האנשים שהוא מעסיק כיום, השטח שהוא שוכר והיקף הציוד היקר שמונח במעבדות (מיקרוסקופ ננומטרי אחד יכול להגיע לעלות של מיליון דולר), אפשר להניח שעשר שנות הפיתוח האחרונות דרשו ממנו הון של 150-250 מיליון דולר. אמנם לנדא הוא איש עשיר, אבל קשה להאמין שיוכל לעמוד בכל העול הזה לבדו. המעבר משלב הפיתוח לשלב המסחור, השיווק והייצור ההמוני יהיה כמובן יקר הרבה יותר, והיעדר הון עלול לעכב את התפתחות החברה. אין ספק שגם הוא מודע לכך.

חברה בסדר הגודל שאליו אתה מכוון תצטרך לגייס בקרוב הון חיצוני, משותף פרטי או בהנפקה לציבור. איך אתה מתכונן להיערך לכך?

"אחד היתרונות בלהיות חברה פרטית הוא שאנחנו לא צריכים לדבר על כמה השקענו. אני לא שש להיות חברה ציבורית. אם היינו חברה ציבורית לא היינו קיימים היום ולא היה לנו אף מוצר. אף חברה ציבורית לא יכולה להרשות לעצמה סיכון כזה, השקעה מסיבית כזו עם טווח כל כך רחוק להחזר. עכשיו המצב מתחיל להשתנות. ברגע שיש לנו ביד מאות הזמנות למכונות, נפתחות לנו הרבה הזדמנויות ואפשרויות למימון שלא היו קיימות קודם. נצטרך לנתח את המצב מחדש, ללמוד את העובדות ולתקן את התוכנית העסקית. הכל שונה עכשיו לעומת מה שהיה לפני חודש. תפסתם אותנו מיד אחרי התערוכה, ועדיין לא עיכלנו את המשמעות שלה".

כשאנחנו מקשים על לנדא בשאלת המימון שנהפכת לכבדה ולמהותית עם הצורך להקים מערך ייצור - הוצאה שאדם פרטי לא יכול לממן לבדו - מסתפק לנדא במשפט הסתום: "וורן באפט יכול".

אם ירצה בכך ואם לא, החברה החדשה של לנדא עתידה להתחרות בעוד זמן לא רב מול החברה הקודמת שלו, אינדיגו, כלומר HP. "אינדיגו עדיין בנשמה שלי. אני אוהב את החברה הזו ואת האנשים שבה". הקרבה בין החברות היא גם פיסית: צוותי הפיתוח של אינדיגו נמצאים מעבר לכביש, מול המשרדים של לנדא.

האם תציע לאנשים שאתה מכיר באינדיגו לבוא לעבוד אצלך ולהתחרות בה?

"מעולם לא פנינו לאף עובד של אינדיגו ולא הצענו לו לבוא לכאן. גם לא נעשה את זה. במקרים הבודדים שעובדי אינדיגו פונים אלי, אני לא ממהר לקלוט אותם. קודם כל אנחנו שולחים עובד כזה בחזרה לבדוק מה הבעיה שלו שם, ואם אפשר לפתור אותה ולהשאיר אותו".

כשנשאל לנדא כיצד מתייחסת HP להמצאה האחרונה שלו, הוא מתחמק מתשובה. "את זה תצטרכו לשאול אותם. היחסים של לנדא ו-HP טובים מאוד. HP היא חברה מדהימה שנמצאת בעצמה בחזית הטכנולוגיה. מה שטוב לתעשייה יהיה טוב גם לה. לאינדיגו היתה תערוכה טובה מאוד בדרופה. אני לא אומר שלא תהיה בכלל חפיפה בשווקים, אי אפשר שלא תהיה, אבל אלה שווקים מאוד שונים. כשאנשים שאלו אותי בתערוכה מה לעשות עד שיגיעו המכונות החדשות, הצעתי להם שיקנו מכונה של אינדיגו".