דויד גרוסמן, עמוס עוז, יורם קניוק, מאיר שלו, יהודית קציר, אורלי קסטל-בלום וא.ב יהושע הם חלק מ-277 החותמים על המכתב לשרת התרבות שקרא לה לפעול מיד להצלת הספרות העברית באמצעות חקיקת חוק הספרים. "מצבו של ענף הספרים חמור, תוצאה ישירה של הריכוזיות בו", הם כתבו לשרה, תוך שחלקם גם מודיעים במקביל כי הם מסרבים לאפשר שספריהם יימכרו במבצעי מחיר "מבזים ומבישים שמנשלים אותנו מנכסינו".
גם לסופרים יש אינטרסים
מעולם לא נראה ריכוז גדול יותר של אושיות התרבות הישראלית חתום על מסמך יחיד. אין ספק כי 277 השמות הם ענקי הרוח של ישראל, והכבוד וההערכה שהם זוכים לו הם עצומים. בהתאם, גם ההשפעה שלהם על החברה, על התקשורת ועל מקבלי החלטות היא עצומה - אתמול אושרה הצעת חוק הספרים בוועדת השרים לענייני חקיקה, לאחר שניתנה לה התמיכה של שרת התרבות, שר התמ"ת (בניגוד גמור לעמדת רשות ההגבלים העסקיים, הכפופה לשר), ואפילו של ראש הממשלה בכבודו ובעצמו. עם תמיכה כזו, אישורו של חוק הספרים הוא כבר בגדר עובדה מוגמרת.
עם זאת, רגע לפני שהעובדה נהפכת למציאות, כדאי לנסות להבין מה דורשים אותם ענקי רוח. הם דורשים כי התחרות בשוק הספרים, המונהגת בידי שתי רשתות חנויות הספרים סטימצקי וצומת ספרים (להלן הריכוזיות בענף) וששיאה הוא במבצעי ה"ארבע במאה" (להלן מבצעי מחיר "מבזים ומבישים"), תיפסק. החוק אוסר על קיומה של תחרות כזו - מחירו של ספר חדש, במשך 18 החודשים הראשונים לאחר פרסומו, ייקבע בידי המו"ל, ולא ניתן יהיה להוזיל אותו. מאחר שחלק ניכר מהמסחר בשוק הספרים מתנהל סביב ספרים חדשים, המשמעות היא שחלק ניכר ממבצעי ההוזלות ייאסרו מעתה בחוק. מבצע ה"ארבע במאה" הוכרז בזאת פסול, אסור ובלתי חוקי.
הסופרים הטילו את מלוא כובד משקלם התרבותי למניעת תחרות בשוק הספרים, שהיא בעיניהם "מבזה ומשפילה", כמובן משום שהתחרות הזו פוגעת קשות בהכנסותיהם ובהכנסות המו"לים. מאחר שמתוך מחיר הספר נגזרות ההכנסות לחנות הספרים, המו"ל והסופר - הרי שצניחת מחירי הספרים עד כדי 25 שקל לספר בהכרח לחצה אנושות את רווחי כל החוליות בשרשרת. בעיקר נפגעו הסופרים והמו"לים, שטוענים כי אם תימשך התחרות הפרועה אחת דינם למות. משמע, הוצאות ספרים יפשטו את הרגל בהמוניהן, וגם הסופרים יחדלו מלכתוב. הנזק לתרבות העברית יהיה אנוש.
הטיעונים הם חזקים ביותר, וגם תרבותיים מאוד, אבל אי אפשר שלא להבחין כי חולייה אחת בשרשרת כלל לא הוזכרה בהם - הצרכן. בעשור האחרון, מאז נכנסה רשת צומת ספרים ושברה את מונופול השיווק של סטימצקי באמצעות מדיניות מחירים אגרסיבית, הצרכן הישראלי נהנה מגאות בשוק הספרים. ספרים, שבעידן המונופול של סטימצקי היו מוצר יקר, נהפכו למוצר נגיש וזול. קניית ספרים, כמעט כעניין של יומיום, נהפכה לחלק מהתרבות המקומית. לפי נתוני רשות ההגבלים העסקיים, מאז 2003 (כניסת צומת ספרים) ועד 2010 ההוצאה על ספרים בישראל עלתה מכ-400 לכ-600 מיליון שקל בשנה, וזאת בשעה שמדד מחירי הספרים צנח. כלומר, מספר הספרים הנרכשים עלה בחדות.
זאת ועוד, פיזור ההוצאה מלמד כי עיקר ההוצאה על ספרים הוא נחלת העשירונים העליונים, אבל גם בעשירונים הנמוכים קונים כיום ספרים. אין נתונים מדויקים על שינויים בהרגלי הקריאה לפי עשירונים בעשור האחרון, אבל ניתן להניח כי העשירונים הנמוכים רגישים לשאלת מחיר הספר. מניעת תחרות על ספרים, וכתוצאה מכך ייקור כמעט ודאי של מחירי הספרים, בוודאי תקטין מאוד את הנגישות של העשירונים הנמוכים לספרים.
למעשה, אבי שומר, מנכ"ל רשת צומת ספרים ומי שמוביל את התחרות בענף, מספר על החנויות שלו שנמצאות בערי פריפריה. לדבריו, מדובר בערים שבהן קונים מעט מאוד ספרי קריאה למבוגרים, אבל שיש בהן התעוררות עצומה ברכישת ספרים לילדים - במסגרת מבצעי המכירות. כלומר, הורים שלא קראו ספרים בעצמם - מקריאים עתה ספרים לילדיהם, לאחר שספרי הילדים נהפכו נגישים מתמיד. אם זאת אינה מהפכה של תרבות עברית - קשה לחשוב מהי כן מהפכה.
המו"לים אמנם טוענים כי מצבם הדחוק מביא לכך שהם אינם מסתכנים יותר בפרסום ספרים "מסוכנים", כלומר ספרי איכות שנמכרים פחות, או ספרים של סופרים חדשים. אין על כך נתונים, אבל ניתן להאמין למו"לים כי אכן יש פגיעה כלשהי במגוון התרבותי, וכי קשה למכור ספרים לא פופלריים ויקרים. עם זאת, קשה למדוד את הפגיעה הזו אל מול הפריחה העצומה ברכישת ספרים בכל רבדי האוכלוסייה, וקשה גם להבין כיצד חוק שיביא להתייקרות מחירי הספרים מועיל לקידום מכירת "ספרים מסוכנים".
הדעת נותנת כי סיכויי החדירה של סופר צעיר ולא מוכר גדולים בהרבה כאשר הספר שלו נמכר ב-25 שקל מאשר ב-70 שקל. זאת כנראה אחת הסיבות שהסופרים המוכרים הם בעיקר אלה שחתומים על המכתב לשרת התרבות - את המוניטין שלהם הם כבר קנו, ורכישת הספרים שלהם כמעט ומובטחת. זוהי היכולת של סופרים צעירים להימכר מעתה שמוטלת בספק.
העלאת מחירי הספרים, כפי שדורשים עתה המו"לים והסופרים, ללא ספק תועיל למו"לים. הם חוסכים לעצמם את התחרות, וגם הופכים לגורם הדומיננטי בענף המכתיב את מחירי הספרים. העלאת מחירי הספרים צפויה להועיל גם לסופרים הבכירים, שיקבלו תמורה גבוהה יותר עבור כל ספר, וזאת כאשר מכירת הספרים שלהם היא מובטחת למדי. עם זאת, מצבם של הסופרים הצעירים בעקבות החוק כבר הרבה פחות ודאי, ומצבו של הציבור מורע כמעט בוודאות - הוא יצפה במחירי הספרים מאמירים, ולא פחות חשוב מכך - יראה איך אחד הענפים התחרותיים היחידים במשק נהפך ללא תחרותי בהוראת חוק.
אז אמנם ענקי הרוח הם אות ומופת לכולנו, אבל גם להם יש אינטרסים וגם הם לובי. במקרה זה, הלובי של הסופרים הבכירים והמו"לים - שמקדמים את טובתם על חשבון טובת הציבור.