הממשלה לא לוקחת אחריות

מזה מספר חודשים יש עליה מתמשכת בגרעון הממשלתי. הגורמים לגידול ידועים וברורים. הדרך להקטנתו איננה חד כיוונית. בצד ההכנסות יש מיליארדים שלא נגבים מחייבים וגם הטיפול בכלכלה השחורה מתנהל בעצלתיים. לאחרונה שמענו גם על ארגונים גדולים כמו טבע, אינטל, צ'ק פוינט ואחרים שלא משלמים מס מלא. אבל כמו תמיד, הממשלה החליטה ללכת בדרך הקלה של הגדלת מיסים.

בצד ההוצאות, הס מלהזכיר ניסיון לביצוע תהליך מאסיבי של התייעלות במגזר הממשלתי, שיכול לחסוך הרבה מיליארדים, ושורה רחבה של הוצאות, שכלכלה שנמצאת בגרעון, מקצצת בהן. כמו הקטנת התמיכה במגזרים לא פרודוקטיביים, שחיים על חשבון משלם המיסים, או הקטנת הממשלה הכי מנופחת בתולדות ישראל או עצירת עליית השכר מתמשכת של הבכירים הנסמכים על מנעמי השלטון. להם כנראה באמת אין יותר מידי כסף בכיסים, אז מוסיפים להם.

בשנים הארונות מפטמים את הציבור במידע על ביצועי מאקרו משובחים של המשק, כמו ירידה באבטלה, אינפלציה נמוכה ומרוסנת, צמיחה ואיזון תקציבי. דוברי הממשלה לא חסכו מעצמם סופרלטיבים בנושא, כאשר מכונת יחסי הציבור של ראש הממשלה פעלה במרץ בלתי נדלה, כדי להציג את הדברים באור חיובי. גזרה שווה יש להחיל גם על תוצאות שליליות. מי צריך לקחת אחריות על הגרעון הגדל והולך? מי צריך לתת הסברים על הסיבות להיווצרותו ולקחת אחריות על התוצאה? הציבור ראה מה קרה לזהבית כהן מתנובה ולא מעט מנהלים אחרים שהלכו הביתה כתוצאה מכישלון. מי בממשלתנו הולך הביתה כתוצאה מכישלונו? ברור שאיש לו הולך הביתה. מי שילך הביתה עם פחות כסף בכיסים, זה הציבור. לציבור יש יותר כסף בכיסים אז צריך לרוקן לו אותם. הציבור ייקח אחריות על מחדלי הממשלה וישלם את המחיר.

הדמוקרטיה-שלטון העם, צריכה לייצג את העם. יש מישהו שחולק על קביעה זו? כבר נשפכו עשרות אלפי מילים על כך שהדמוקרטיה בישראל מייצגת בפועל רק חלק קטן מהעם. במדד הדמוקרטיה העולמי, מדורגת ישראל במקום ה-37 עם ציון של 7.48 מתוך 10. ומתאפיינת כדמוקרטיה "פגומה". הציון של דמוקרטיה מלאה נע בין 8-10 נקודות, וכלולות בה רוב מדינות אירופה וארה"ב. יש סיבות רבות לניקוד הנמוך. חלק מהן נעוץ בשיטה. בישראל של שנת 2012 מי שמרעיש וצועק - מקבל. מי שמהווה לשון מאזניים -לוקח את כל הקופה. למי שיש לובי - משפיע ומצליח. למי שמאיים - נותנים. למי שמצא במרכז מפלגה ששולטת – ימצאו ג'ובים. למי שיש ועד לוחמני- מקבל שכר גבוה. תהליכים נפסדים אלו גורמים לכך שאת הרוב השקט, שעובד, עושה מילואים, משלם מיסים ומנסה להתמודד בצורה הוגנת עם האילוצים, איש לא מייצג. בהתאם, לא מתייחסים אליו וגובים ממנו מיסים כמה שרוצים. הוא לא נחשב. בפועל הוא לא מיוצג כלל בתהליך קבלת ההחלטות בדמוקרטיה הישראלית.

ועדת קדמי אישררה לאחרונה את המידע שמחירי המזון בישראל גבוהים בכ-20% ממחירי אותם מוצרים במדינות OECD. הריכוזיות לא נבלמה. התהליך להקטנתה יארך שנים ארוכות. גם מחירי הדיור לא יורדים בשיעור רציני. התוצאה: מצבו של מעמד הביניים הורע ואין לו יותר כסף בכיסים. עתה, עם הגדלת המיסוי, מצבו יורע יותר. מה אפוא הועילו חכמים בתקנתם? מה עם המילה של ראש הממשלה שהוא מתחייב לשפר את המצב הכלכלי של מעמד הביניים ושל שכבות המצוקה? ביבי טוען "המדיניות שלנו נכונה - אנטי-קרטל וצדק חברתי. אי אפשר להשיג צדק חברתי בלי צמיחה". צמיחה לא מתרחשת ביום אחד. מי שחושב שהגדלת מיסים תביא מחר בבוקר צמיחה, חולם באספמיא. צמיחה תבוא מהשקעות ומהגדלת ביקושים וצריכה. בהתאם: צדק חברתי-אין, סיסמאות-יש והרבה.

ד"ר ישראל בוקסר, מרצה במרכז ללימודים אקדמיים אור יהודה, עמית במכון לאחריות חברתית.