פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      האוזר נגד ועדת הריכוזיות: יתרון לתשובה ודנקנר

      יו"ר רשות ניירות ערך, פרופ' שמואל האוזר התנגד לפגיעה בפירמידות בדיוני ועדת הריכוזיות. כעת הוא יוצא נגד הפשרה שהושגה. "הפשרה היא הרעה מכל"

      הפשרה אליה הגיעה ועדת הריכוזיות היא התוצאה הרעה מכל, טוען יו"ר רשות ניירות ערך, פרופ' שמואל האוזר. האוזר התייחס לפשרה שלפיה פירמדות קיימות ימשיכו לשמור על שלוש קומות, ואילו פירמדות חדשות יוכלו להגיע רק לשתי קומות.

      לדברי האוזר, מדובר בפשרה "אי-שוויוניות ואי-תחרותית, שנותנת עדיפות לפירמדות הקיימות ובכך מחזקת את החזקים. ועדת הריכוזיות נולדה הרי בגלל תשובה, דנקנר ואילי ההון האחרים - אז למה מגיע להם לקבל יתרון תחרותי לא הוגן על פני כל האחרים?". האוזר דיבר בכנס של רשות ניירות ערך ואוניברסיטת בר אילן שנערך בשבוע שעבר.

      המפתיע בדבריו של האוזר, הוא שהפשרה שהוא יוצא חוצץ נגדה, נולדה במידה רבה בגללו. בוועדת הריכוזיות היה האוזר הנציג של עמדה קיצונית אחת, כשביקש למתן את הפגיעה בפירמידות העסקיות, וצידד בכך שהפירמדות יוגבלו לשלוש קומות בלבד. בצדו השני של מגוון הדעות בוועדה עמד ראש אגף התקציבים באוצר, גל הרשקוביץ, שטען שיש לנקוט גישה מחמירה בהרבה ולאסור על פירמידות בנות יותר משתי קומות. מאחר ששני החברים הבכירים לא הצליחו להגיע להסכמה, ושאר חברי הוועדה התפצלו בינהם, הגיעה בסוף הוועדה לנוסחת פשרה מאולצת: הפירמדות הקיימות יישארו בנות שלוש קומות, אבל כל הפירמידות החדשות לא יוכלו לעבור את שתי הקומות. כך נולדה פשרת "ה-2.5 קומות", כפי שהיא מכונה בין חברי הוועדה.

      ההתבטאות של האוזר מלמדת כי הוא מצר בדיעבד על הפשרה הזו, ורואה בה את הרע מכל. זאת, מאחר שהפשרה הזו מנציחה הבדל בין הפירמידות הקיימות ובין כל פירמידה עתידית שתקום. למעשה, פשרה זו מעניקה יתרון תחרותי קבוע דווקא לפירמידות הקיימות והחזקות, שבגללן הוקמה ועדת הריכוזיות מלכתחילה - כמו קבוצת אי.די.בי וקבוצתו של יצחק תשובה. הפירמידות החזקות יוכלו לשמור על שלוש קומות, בעוד שכל מתחרה חדש יוגבל לשתי קומות. האוזר רואה בכך יתרון תחרותי לא הוגן ולא שוויוני, שאסור לקבלו.

      לפיכך, הוא קורא שלא לאמץ את הצעת הפשרה, וכי על ועדת השרים להצליח לעשות את מה שלא עשתה ועדת הריכוזיות בעצמה: לבחור בין שתי החלופות העומדות על הפרק, שתיים או שלוש קומות, ללא הבדל בין פירמידות קיימות ועתידיות. מדבריו של האוזר ניתן להבין כי הוא מעדיף את הפתרון של פירמידה בת שתי קומות, לה הוא התנגד בכל תוקף בהיותו חבר בוועדה, על פני פשרת ה-2.5, בגלל אי השוויוניות של האחרונה.

      במסגרת דיוני ועדת הריכוזיות התנגד האוזר בתוקף להצעה להגביל את הפירמידות לשתי קומות בלבד, בטענה כי מדובר בהצעה קיצונית מדי.

      לפי חישובי רשות ניירות ערך, השטחת הפירמידות לשתי קומות היתה מחייבת את הפירמידות הקיימות למצוא פתרון בדרך של מכירה, מיזוג, חלוקת דיווידנד או כל פתרון אחר ל-80 חברות, בשווי שוק מצטבר של 120 מיליארד שקל, בתוספת 50 מיליארד שקל חוב.

      האוזר סבור כי אין זה אפשרי לאלץ את הפירמידות למכור מספר כה רב של חברות. להערכתו, אפילו ההשטחה לשלוש קומות, שכרוכה במציאת פתרון ל-36 חברות בשווי שוק של 40-50 מיליארד שקל, היא מורכבת דיה.

      בנוסף, האוזר טען בדיוני הוועדה כי פירמידות בנות שלוש קומות הן מוצדקות מבחינת החיים העסקיים, וכי לכן הן גם נפוצות בעולם.

      רשות ניירות ערך ערכה מחקר ממנו עולה כי פירוק הפירמידות לשלוש קומות מציב את ישראל במקום טוב באמצע מבחינת ריכוזיות הפירמידות בעולם, ואילו השטחה לשתי קומות היתה מורידה את ישראל לאחד המקומות האחרונים בעולם, ולכן מדובר במהלך מופרז שאינו מתבקש.