שמולי, החזר את התרומה לאי. די. בי

התרומה של קרן אי.די.בי למיזם החברתי של איציק שמולי בלוד, בסך 800 אלף שקל, מזכירה את הילד שהביא הביתה תעודה עם ציונים שליליים בכל מקצועות, למעט שירה - שבה קיבל ציון מצוין. הילד כמובן קיבל סטירה מאביו, שלא הבין איך לילד יש חשק לשיר עם כזו תעודה גרועה.

כמות הציונים השליליים בתעודה של קבוצת אי.די.בי היא באמת עצומה. תשואות האג"ח שלה בשפל, ההפסדים בהשקעה במניות קרדיט סוויס תופחים, המחיקות על הפסדי הרפתקאת הקרקע בלאס וגאס גדלות, ההזרמות לעיתון "מעריב" המדמם לא פוסקות, ושוויה של הקבוצה מידרדר והולך מדי יום. עם כאלה בעיות, יש להם עוד כסף לתרום? עם כל כך הרבה חובות לציבור, הם עוד מתיימרים להצטייר כפילנתרופים? אבל יש סוג מסוים של פילנתרופיה שאותו לא צריך לבחון בצורה פשטנית - בעיקר זו שנעשית על ידי חברות ציבוריות.

כשחברה ציבורית שבה הבעלות נחלקת בין בעלי שליטה לציבור הרחב, מי שמקבל את הקרדיט על התרומות הוא בעל השליטה - במקרה זה נוחי דנקנר - ומי שמממן את התרומה הוא ציבור המשקיעים ‏(ובעלי השליטה, בהתאם לחלקם‏). ניתן היה לצפות שבמצבה הנוכחי, קבוצת אי.די.בי תתרכז בעיקר בהבראת החברה ובדאגה לבעלי החוב הרבים שלה, ולא בפרויקטים חברתיים.

במקום לתרום לשכונה בלוד, היא יכולה למשל למכור את מטוס המנהלים שלה שחונה בלוד. לחברה נכונו מבחנים ציבוריים גדולים בתקופה הקרובה - הן בקשר ליכולתה לשרת את חובותיה לציבור, והן בכובעיה הרבים כבעלת שליטה בחברות עסקיות, שחלקן נתון לרגולציה משמעותית. כשקרן אי.די.בי מחליטה לתרום למיזם של שמולי בלוד, היא עושה זאת לא רק משיקולים חברתיים וציוניים, אלא גם כדי לקרב אליה את מי שנתפש כאחד ממנהיגי המחאה החברתית. תרומה שכזו עשויה לנטרל אותו מניהול מאבקים ציבוריים להשגת צדק חברתי.

בעוד שאת המניעים של התורם קל להבין, את המניעים של הנתרם קשה יותר להבין. כבר בעיצומה של מחאת הקיץ הקודם, בלט איציק שמולי, יו"ר התאחדות הסטודנטים הארצית, כדמות בוגרת ושקולה. הוא לא התלהם, הזהיר מפני גלישה לאלימות והיה המבוגר האחראי של המחאה. בחודשים שחלפו מאז המחאה, הוא קיבל הצעות להצטרף לכמה מפלגות, אבל הוא דחה את כולן בשלב זה. הוא הצליח לעמוד בפיתוי ולא לזנק על ההצעות הראשונות שקיבל, ואף יזם פרויקט חברתי מלהיב לשיקום העיר לוד ועבר לגור בה.

האופן שבו הדף הצעות ופיתויים פוליטיים, מעורר הערכה. בחור צעיר בוחר לעשות פרויקט חברתי משמעותי לפני שהוא נשאב לפוליטיקה ונהפך לח"כ מן המניין, זה מהלך נאה ואסתטי מבחינה ציבורית. לרגע נדמה היה ששמולי יכול להביא אתו משהו נכון ויפה לחיי הציבור כאן. עד הרגע שבו בחר לקבל תרומה מקרן אי.די.בי. מקור כספי התרומה אינו מפוקפק. לא מדובר בכספי סמים, זנות או הימורים, ואפילו לא בכסף שחור. אבל זה עדיין לא הופך את התרומה לטהורה.

כשקבוצה עסקית גדולה, שנמצאת בחזית של כמה מאבקים ציבוריים שעמדו במרכז המחאה הציבורית, תורמת כסף לפרויקט שבראשו עומד אחד מראשי המחאה - זה מעורר אי נוחות. ממנהיג מחאה ניתן לצפות שהוא יזהה את ניגודי האינטרסים שיכולים להיות לו מחר, בשורה של מאבקים שעלולים שבהם הוא עשוי למצוא עצמו מול הגוף התורם. זה עשוי להיות בהסדרי חוב, במאבק להורדת יוקר המחיה, בקשרי הון ושלטון, בהפחתת הריכוזיות במשק או בשכר המנהלים. אין זירת מאבק ציבורית אחת בתחום העסקי שקבוצות מהסדר גודל של אי.די.בי אינה נגועה בה. וזה הרגע שבו שמולי יצטרך להחליט אם הוא נוטל חלק במאבקים האלה, או שמא הוא מנתק מגע מהמחאה תמורת הרווח קצר המועד שהוא מקבל מקרן אי.די.בי.

הדרך לשינוי חברתי אמיתי מהסוג שציבור המוחים קורא לו תהיה ארוכה וקשה, והיא תהיה זרועה במקלות ובגזרים שיציבו בה מי שנהנים מהסדר החברתי?כלכלי הקיים. כשמנהיג צעיר בוחר לחבור לאנשי הסדר הישן ולהנציח כמה רעות חולות שמחבלות בחתירה לצדק חברתי, הוא מעביר למעשה מסר לתומכיו שאל להם לבנות על צדק חברתי של ממש. הוא הולך על צדק חברתי בקטנה. אין פסול בגיוס תרומות למיזם החברתי של שמולי, אבל אם הוא מגיע יחד עם סירוס היכולת להנהיג מחאה ולחתור להשגת צדק חברתי - מוטב לוותר על התרומה הזו.