האם נתניהו באמת לא יעלה את המסים?

זכותו ואף חובתו של ראש הממשלה להתוות את המדיניות הכלכלית-חברתית של ישראל. כך בדיוק עשה בנימין נתניהו אתמול, כשקבע כי יעד הגירעון בתקציב ל-2013 יהיה 3%. זה 0.5% תוצר יותר מההמלצה של אגף התקציבים בתוצר - הפרש של כ-4.8 מיליארד שקל - אבל במתווה אחד עם ההמלצה של שר האוצר, יובל שטייניץ, שהחליט להוכיח עצמאות ולא לאמץ את המלצות הפקידות המקצועית במשרד.


ההחלטה של נתניהו להיות פחות שמרן כלכלית ולהעדיף 3% גירעון על פני 2.5%, אינה יכולה להיות מוקעת כבלתי סבירה בעליל. זה אומנם מגדיל את הסיכון הכלכלי של ישראל, על רקע החשש מפני קריסה כלכלית עולמית מחודשת. היה רצוי כי ישראל תנהג ביתר אחריות עם התקציב שלה, כפי שעשו, למשל, מדינות סקנדינוויה ואוסטרליה, שדאגו לעבור לעודף תקציבי כדי להיות מוכנות לקראת כל משבר אפשרי. אבל ההחלטה היא עדיין בתחום הסבירות.


מה שאינו סביר, עם זאת, הוא ההחלטה של ראש הממשלה להגדיל את הגירעון על מנת לחסוך למשק העלאות מסים בכלל, והעלאת המע"מ בפרט. לא ברור איזה חשבון בדיוק עשה ראש הממשלה, כאשר העביר את המסר כי רוחב היד בתחום הגירעון יאפשר לגלות רוחב יד גם בתחום המסים - אבל אצלנו החשבון הזה פשוט לא מסתדר.


כדאי להיזכר בנתונים: הממשלה מתכוונת לשמור על גודלו של התקציב שנקבע מראש - יעד ההוצאה. יעד ההוצאה השנה הוא נדיב למדי, ומאפשר הגדלת התקציב בכ–13 מיליארד שקל ריאלים בהשוואה ל–2012. אך אויה - המדינה גילתה נדיבות רבה בהבטחות שפיזרה לכל עבר, ולכן ההוצאה לשנה הבאה גבוהה בכ-25 מיליארד ויותר. על מנת להתכנס ליעד ההוצאה שנקבע, תצטרך ישראל לקצץ בין 12 ל-14 מיליארד שקל מהתקציב המתוכנן.


אחרי שהתכנסנו ליעד ההוצאה, צריך להתכנס גם אל יעד הגירעון - ההאטה הכלכלית מביאה לירידה משמעותית בהכנסות ממסים, מה שיוצר פער בין ההוצאות הצפויות ובין ההכנסות. זהו הגירעון. ראש הממשלה אמנם בחר להציב את יעד הגירעון על 3%, אבל בפועל, החור בתקציב המדינה צפוי לעמוד על 4%-4.5% גירעון. המשמעות היא שכדי לעמוד ביעד הגירעון, צריך להגדיל את ההכנסות ממסים בעוד 14-12 מיליארד שקל או לקצץ סכום דומה מהתקציב.


אז הנה הסיכום המספרי: 14-12 מיליארד שקל קיצוץ כדי להתכנס ליעד ההוצאה, ועוד 14-12 מיליארד שקל קיצוץ כדי להתכנס ליעד הגירעון. ביחד אנחנו עומדים על קיצוץ מצטבר של 28-22 מיליארד שקל. למישהו נראה כי מתקבל על הדעת לקצץ סכום כזה?


האמירה שיצאה מלשכת ראש הממשלה אתמול, כאילו ההקלה ביעד הגירעון תאפשר להימנע מהעלאת מסים, היא לא יותר מאשליה זולה. אין שום אפשרות להימנע מהעלאת מסים בשנה הבאה, וקרוב לוודאי שגם אין שום אפשרות להימנע מהעלאת המע"מ - כל 1% מע"מ מביא איתו הכנסות של קרוב ל-5 מיליארד שקל.


ראש הממשלה מוזמן, כמובן, לבחון את החלופות לייקור המע"מ:


1. ביטול הפטור ממע"מ על פירות וירקות, בסכום של כ-2 מיליארד שקל בשנה. בכל מקרה, חלק ניכר מהפטור הזה זורם לכיסי הבסטיונרים בשוק, ורשתות השיווק הקמעוניות, כך שאין סיבה שלא לבטל אותו - אבל הפטור נהנה מלובי פופוליסטי רחב בכנסת ובציבור. ספק אם לראש הממשלה יש את הכוונות הפוליטיות להתאבד על ביטול הפטור הזה.


2. ביטול הפטור ממס על קרנות ההשתלמות. רק שליש מהשכירים מקבלים קרנות השתלמות, בעיקר שכירים חזקים. 80% מהפטור הזה זורם לכיס העשירון העליון. רק שקרנות ההשתלמות הן הבייבי של עופר עיני. ספק רב אם ראש הממשלה רוצה לפתוח עכשיו חזית עם ההסתדרות.


3. צמצום הפטור ממס ליצואנים במסגרת חוק עידוד השקעות הון. בכל מקרה הפטור הזה זורם ברובו לכיס חמש חברות היצוא הגדולות בישראל, המרוויחות מיליארדי שקלים גם בלעדיו. אפשר וצריך לצמצם את הפטור הזה, אבל שר האוצר - שרק לפני שנה הרחיב אותו - מתנגד לכך בתוקף, וכך גם כל התעשיינים. האם נתניהו רוצה לריב עם שר האוצר שלו?


אז הנה, החלופות מונחות על השולחן. לנתניהו לא תהיה ברירה אלא להעלות מסים. כל מסר אחר הוא בבחינת זריית חול בעיני הציבור. לנתניהו גם לא תהיה ברירה - או להתעמת עם מוקדי הכוח החזקים ביותר בחברה הישראלית לגבי ביטול פטורים ממס, או להעלות את המע"מ. רוצים לנחש במה נתניהו יבחר?