אירן, שמזה שנים סובלת מניהול קלוקל של הכלכלה ומסנקציות בינלאומיות בשל תכנית הגרעין שלה, שרויה באינפלציה היוצאת מכלל שליטה. שאלו את עלי, מוכר פירות בטהרן, שעסקיו בתהליך האטה כבר חודשים ארוכים. אנשים חולפים במהרה על פני התצוגה המפתה של ענבים אדומים, תאנים כהות וג'ינג'ר, אך מעטים עוצרים ורוכשים.
"מי באירן יכול להרשות לעצמו לקנות אננס ב-15 דולר?", הוא שואל, ועונה: "אף אחד". אבל עלי לא נוטה להתלונן - הוא מרוויח יפה במשרה השנייה שלו: ספקולציה על שוק המט"ח. "לפחות הדולרים שקניתי מניבים לי רווח", הוא אומר.
החלת סנקציות בינלאומיות חדשות ביום ראשון - שנועדו לקצץ את ייצוא הנפט של אירן, מקור ההכנסות העיקרי של המדינה - מאיימת להחריף את העיוות בכלכלתה. הריאל, המטבע המקומי, איבד 50% מערכו מול מטבעות אחרים בעולם, ומדד המחירים לצרכן מטפס במהירות - רשמית רק ב-25% בשנה, אך לטענת כלכלנים, בשיעור חד יותר במציאות.
הכלכלה מתמקדת יותר ויותר בספקולציות. באווירת הקזינו הזו, הזוכים עטים על הזדמנויות לעשות רווח מהיר בהימורים על מטבעות. המפסידים רואים את הונם וחסכונותיהם מתפוגגים כמעט בן לילה.
במבט ראשון, נראה כי טהרן, המנוע הפוליטי והכלכלי של אירן, היא אותו מטרופולין משגשג בו ב-2011 פורשה מכרה יותר מכוניות מאשר כל מקום אחר במזרח התיכון. הפארקים הציבוריים מתוחזקים ונקיים. פנסי הרחוב כמעט לעולם אינם מתקלקלים. המרכולים והחנויות עמוסי מוצרים מיובאים, וכמעט לא ניתן לראות מחוסרי בית ברחובות.
אך היכולת של אירן למכור נפט בעולם הולכת ומצטמצמת, מה שמביא לצמצום יתרות המט"ח של המדינה. המדיניות הכלכלית הבלתי צפויה של נשיא אירן, מחמוד אחמדינג'אד, משתלבת ויוצרת אווירה בה אזרחים, בנקים, עסקים ואף מוסדות ממשלתיים צריכים לדאוג לאינטרסים של עצמם.
"העובדה שכל הפורשה האלה נמכרות כאן, היא עדות לכך שיש אנשים שמרוויחים מהכלכלה הגרועה", אומר חוסיין ראגפר, כלכלן באוניברסיטת אל זהרה. "כולם עושים דברים מהצד, על מנת לזכות בהכנסה נוספת. כולם ספקולנטים".
אנשים כמו עלי, מחליפים את הריאלים שלהם בדולרים ומטבעות זרים אחרים במהירות. משקיעים מתוחכמים יותר משקיעים בקרקעות, דירות, אמנות, מכוניות, ונכסים אחרים שערכם יעלה ככל שהריאל ימשיך לצנוח.
אך מצבם של מי שנמצאים בצד המפסיד הולך ומחמיר. עליות המחירים הופכות את הקניות בסופר השכונתי לחווייה מורטת עצבים. מחיר הלחם למשל, עלה פי 16 מאז ביטול המחיר המסובסד ב-2010.
"החיים שלי מרגישים כאילו אני מנסה לשחות במעלה מפל", אומר דריוש נמזי, מנהל חנות ספרים בן 50. הוא חסך במשך שנים רבות על מנת לקנות דירה קטנה, אך שווי חסכונותיו צנח בחצי בעקבות האינפלציה, וממשיך לרדת. "הצלחתי להתקדם כמה צעדים במעלה המפל, אך עכשיו נפלתי ואני מסתחרר במים".
מסע הקניות של אחמדינג'ד
הסנקציות המערביות פגעו בכלכלה, בייחוד באמצעות מניעת הגישה של אירן ליתרות מט"ח, בהן השתמשה על מנת לייצב את הריאל. אך כלכלנים מסכימים כי חלק גדול מהנזק לכלכלה נגרם מבפנים. ממשלת אחמדינג'ד יצאה למסע קניות קדחתני לאחר שהכנסותיה מהנפט הגיעו לשיא ב-2005. כשהממשלה רכשה מוצרים רבים מחוץ למדינה, יצרנים מקומיים רבים נאלצו לפטר עובדים ולסגור מפעלים. מצב זה הפך את אירן לפגיעה יותר לסנקציות הבינלאומיות. חברות שהיו עשויות לסייע בהחלפת המוצרים שאינם זמינים בשל הסנקציות, כבר פשטו רגל, ובעליהן עברו לספקולציות בתחום הנדל"ן, המט"ח והסחורות.
בקרבת העיר התעשייתית פקדשט, בקרבת טהרן, שורות של מפעלים ניצבו דומם בשמש הקופחת, נעולים בסוגר ובריח. במרחק ניתן היה לראות שורות ארוכות של משאיות טורקיות. באחד המפעלים הבודדים שעוד פעיל, מנושר, מהנדס שהפך לתעשיין, נזכר שרק לפני עשור, בעל מפעל באירן נהנה לא רק מהכנסה מובטחת, אלא גם מהערכה חברתית כמי שמייצר משרות ובונה את עתידה של אירן. "כיום, הפירוש הוא להיות לוזר", הוא אומר. העסקים גרועים, לדבריו, בין היתר כיוון שהחברה הממשלתית לה הוא מספק מוצריו, לא שילמה חובותיה כבר חצי שנה. "אני מאשים את עצמי כיון שהרגשתי שלא לכבוד לי לעסוק בספקולציות. משפחתי ושותפיי העסקיים היו יכולים להיות עשירים כיום אם היינו משקיעים בנדל"ן, קרקעות ומט"ח".
כיום, אפילו המשרות הציבוריות באירן כבר אינן בטוחות. בכיר במשמר המהפכה האירני הודה בראיון לעיתון הצבאי כי הממשלה מאחרת בתשלום משכורות החיילים.
נציגי הממשלה ממהרים להאשים את המערב בצרות של אירן. יו"ר הפרלמנט, עלי לריג'אני, האשים את ממשלת אחמדינג'אד בכך שלא נקטה צעדים "להתמודדות עם המדיניות העוינת של האויב". אך כלכלנים רבים טוענים כי הבעיות של אירן היו ברורות גם ללא הסנקציות: סובסידיות מזון ודלק שרוקנו את קופות האוצר ועודדו צריכה עודפת, תוך שחיקה של הבסיס התעשייתי של הכלכלה.
