הפתרון לבעיית הגיוס - במחאה החברתית

אשה חרדית בת 65, בעלת משרד קטן, לא זוכרת בוודאות כמה נכדים יש לה אבל היא יודעת שמספרם קרוב ל 55 (לכמה מהם כבר יש ילדים). מדי שבוע היא מוזמנת לפחות לאירוע משפחתי אחד - ברית, בר מצווה או חתונה.

להורים של מכר חרדי (42) בני 70 פלוס, יש יותר מ 100 צאצאים (ילדים, נכדים ונינים), בהשוואה לזוג סבים מהמגזר הכללי בני אותו גיל שיש להם אולי 20 צאצאים (ילדים ונכדים). נהגו של שר הבריאות (39) יעקב ליצמן כבר חיתן את בתו במזל טוב, כאשר בן גילו מהמגזר הכללי עדיין הולך כל בוקר עם בנו בכורו לגן. כמה מאנשי המשפחות הגדולות האלה משלמים מסים? מעטים מאוד. כמה מבני המשפחות הקטנות משלמים? כמעט כל מי שעבר את גיל השחרור. רוב הגברים החרדים לא עובדים בכלל, חלק קטן מהם מקבל שכר במזומן או שכר נמוך שלא מחייב תשלום מס. הנשים שעובדות משתכרות שכר נמוך (כמה כבר אפשר לעבוד כשצריך לטפל בכל כך הרבה ילדים).

ובכל מקרה נקודות הזיכוי שמקבלות נשים עובדות (ולא גברים עובדים) בגין ילדים, הופך את תשלומי המס של החרדיות לבדיחה. כלומר, גם כשהמשכורת ברוטו של אשה חילונית
שווה לזאת של החרדית, הילדים של החרדית מאפסים את גובה המס שהיא משלמת בהשוואה לחילונית שמשלמת מס.

הטבות רבות נוספות שמהן נהנה המגזר החרדי, מעודדות ריבוי ילדים. כשמנהיגי החרדים מתראיינים הם תמיד אומרים שהתשלום לבחורי הישיבות הוא נמוך - בסך הכל 650 שקל
לחודש. זה באמת לא הרבה, אלא שזה ספין עלוב. הממשלה מממנת למשפחה חרדית שבה הגבר אברך כולל והאשה אינה עובדת, סל הנחות והטבות של אלפי שקלים בחודש (ועוד לא מנכים ממנו מס, מה שמעלה את שוויו ב 70%).

ההטבות כוללות קצבת ילדים, מימון מגורי ילדים בפנימיה, הנחות ענק בגני ילדים, תשלומי ביטוח לאומי, ביטוח בריאות וארנונה, מלגת לימודים בכולל וקצבת הבטחת הכנסה. מערכת ההטבות בנויה כך, שהתמיכה גדלה ככל שמספר הילדים גדל, ואינה מתחשבת בכך שההורים אינם ממצים את כושר ההשתכרות שלהם.

חלק מהאברכים מקבלים גם קצבת הכנסה. המדינה מספקת לחרדים את השירותים כמו לכולם: הילדים מתוקצבים על ידי מערכת החינוך ומערכת הבריאות (לכולם יש כרטיס קופת חולים למשל). כולם נהנים מהתשתיות של המדינה, משירותי המשטרה ומההגנה שמספק צה"ל. הם נהנים מכל זה, אבל לא משתתפים בעלויות.

אין ספק כי הבעיה העיקרית של ישראל עם החרדים היא אי-ההשתתפות שלהם בעלויות השירותים שהם צורכים באמצעות שוק העבודה. אבל ראש הממשלה בנימין נתניהו, המשנה לראש הממשלה שאול מופז ("אני אנהיג את מחאת קיץ 2012") והמתמודד החדש לכנסת יאיר לפיד, מבלבלים את הציבור ומדברים על שירות צבאי ועל גיוס הערבים.

הישראלים שיצאו אתמול להפגנה לא רוצים להיות פראיירים, הם רוצים שכולם יאכלו מאותו מסטינג. פעם רצינו לעשות שלום והבטחנו לילדים שלנו שכשהם יהיו גדולים לא יהיו מלחמות והם כבר לא יתגייסו לצבא. כיום השלום מת ואנחנו מבטיחים להם שגם החרדים יילחמו אתם, יסריחו לידם באוהל ויאכלו אתם אבק.

זה באמת נשמע מעולה שכולם יתגייסו, אלא שזה בלוף שלא יכול להתקיים במציאות והצבא גם לא צריך עוד כמה אלפי סיידי עצים ועובדי רס"ר בעלי משפחות, שעולים המון כסף.

המילומאניקים, השמיניסיטים והאלופים במיל שמצטלמים לשערי העיתונים היומיים ולערוצי הטלוויזיה אחראים לספין לא פחות גרוע מהספינים של החרדים.

הצבא לא, אז מה כן? חייבים להילחם על עבודת החרדים וההשתתפות שלהם בנטל תשלומי המסים. בזה יש לטפל בעוצמה ובדחיפות וגם בהנחות ובהטבות שהם מקבלים, שמעודדות אותם להוליד ילדים. זאת הבעיה הבוערת שמאיימת להטביע את כלכלת ישראל. ועל זה דווקא החרדים יהיו מוכנים לשמוע. גם הם לא רוצים חיי עוני לנצח. הרי בניו יורק, בפריז, בלונדון ובאנטוורפן החרדים עובדים כדי להתפרנס. לא שירות אזרחי ולא שירות צבאי, אלא לימודים והצטרפות לשוק העבודה. זה מה שיציל את ישראל.

ועדת פלסנר עשתה עבודה לא רעה, אבל אם רוצים להבין באמת את הבעיות של מדינת ישראל ולפתור אותן עדיף להתעמק בדו"ח טרכטנברג שגם בו דובר על השתתפות החרדים בשוק העבודה. עדיפה המחאה על צדק חברתי והמאבק על שוויון הזדמנויות, מאשר מחאת הפראיירים ומצעדי המילואימניקים.