גם שוק ארגוני העובדים נפתח לתחרות

ההתפתחויות האחרונות ברכבת ישראל משקפות תופעה שהחלה בשנים האחרונות והיא התעוררות יחסי עבודה קיבוציים – יצירת "שוק ארגוני עובדים" והפיכתו לתחרותי. עד אמצע שנות השמונים של המאה העשרים כ – 80% מן העובדים השכירים במדינה היו חברי ארגון העובדים של ההסתדרות הכללית ויחסי העבודה בישראל היו ברובם יחסי עבודה קיבוציים כאשר מול המעסיקים ניצב ארגון עובדים חזק. בעקבות חוק ביטוח בריאות ממלכתי שניתק את הקשר בין חברות בקופת חולים וחברות בארגון עובדים, והליכי שינוים חברתיים וכלכליים כמו הפרטה, גידול שוק הטכנולוגיה הגבוהה המתאפיינת בחוזים אישיים, כלכלת שוק חופשי, הגיעו יחסי העבודה הקיבוציים בישראל לשפל מדרגה.

בשנים האחרונות מתחולל שינוי אמיתי. במקומות שההסתדרות לא פעלה או נחלשה או תפקדה שלא לשביעות רצונם של העובדים במפעל המסויים, התארגנו העובדים בהתארגנויות המיועדות להחליף את ההסתדרות, בין בהתארגנויות אד הוק ובין בארגוני עובדים מתחרים כמו ההסתדרות הלאומית וכוח לעובדים. ארגוני עובדים אלה קוראים תיגר על ההסתדרות. כך גם קרה ברכבת ישראל. ברוב המקרים אנו עדים לכך שבתגובה לתחרות, ההסתדרות פותחת במאבק על מעמדה כארגון עובדים יציג, ונפתחת תחרות על העובדים, כאשר כל אחד מן הארגונים המתחרים מנסה לגייס כמה שיותר עובדים לשורותיו, ובמקביל לבטל את חברותם של העובדים שגייס בארגון המתחרה. במקרים אלה, מתעוררות שאלות מרתקות: האם הארגון המתחרה זקוק להכרה של בית הדין בכדי להפוך לארגון עובדים או שהוא פשוט יכול להכריז על עצמו שכזה? האם עובד יכול "להתנייד" בין ארגון לארגון? כאשר שני ארגוני עובדים מתחרים עם איזה מהם מנהלים משא ומתן וחותמים על הסכם? מי קובע? מה מקומו של המעסיק בתחרות כזו?

ברור שלא כל התארגנות היא ארגון עובדים. ארגון עובדים חייב להיות ארגון דמוקרטי, יציב לאורך זמן, שמטרותיו ייצוג העובדים ושהעובדים חברים בו ושולטים בו. גם ההסתדרות הכללית, גם הסתדרות העובדים הלאומית וגם ארגון כוח לעובדים הם ארגוני עובדים. אבל כדי להיות בעל מעמד במקום עבודה מסויים – צד למשא ומתן על זכויות עובדים וצד להסכם קיבוצי – ארגון צריך להיות יציג - לייצג לפחות שליש מן העובדים המאורגנים עליהם יחול הסכם. עד להתפתחויות האחרונות, לא היתה מחלוקת כי ההסתדרות הכללית היא הארגון היציג. אך משפוטרו חברי הוועד, התחברו לארגון כוח לעובדים וארגון זה החל מתחרה בהסתדרות הכללית על המעמד של ארגון יציג. מאחר והמבחן של יציגות תלוי במספר החברים, החלה תחרות בין הארגונים על מספר החברים - מי יגייס יותר עובדים לשורותיו ויהפוך להיות ארגון העובדים היציג של רכבת ישראל. כמו כן, מאחר ועובד אינו יכול להיות חבר בו זמנית בשני ארגוני עובדים המתחרים על ייצוג העובדים ב"יחידת המיקוח" – הרי שבצד החתמת חברים הארגון דואג לכך שייחתמו מכתבי התפטרות מן הארגון המתחרה.

מי יקבע מיהו הארגון היציג? המעביד אינו רשאי להתערב בכך אם כי יש למעביד עניין מובהק בכך שתהיה לו כתובת למשא ומתן וכי תהיה יציבות ביחסי העבודה. במקרה של ארגונים מתחרים, יש להביא את הסכוך לפתחו של בית הדין הארצי לעבודה שיקבע מי מבין שני הארגונים הוא יציג. במקרה של הרכבת, להסתדרות ישנה עדיפות בשל היותה הארגון היציג המוכר עד כה, ובשל כך שקיימה מו"מ לחתימת הסכם קיבוצי שהגיע לשלב מתקדם ביותר. במקרה כזה ספק רב אם בית הדין הארצי יאפשר לארגון המתחרה לערער את היציבות במקום העבודה. על פי הפסיקה, אם תידחה תביעת ארגון כוח לועבדים להכרה ביציגות, ההסתדרות הכללית תיהנה שנה של חסינות בפני תקיפת היציגות שלה. אך גם אם בקרב על עובדי הרכבת, ידה של ההסתדרות הכללית תהיה על העליונה, היא אינה יכולה לשקוט על שמריה: במקומות אחרים הפסידה ההסתדרות הכללית את המאבק על היציגות.

למדנו שיעור חשוב: למרות הרושם שנוצר בתחילה, כי בחלל שנוצר עם היחלשות ההסתדרות, יתרוצצו העובדים כל אחד לנפשו, הרי לא כך קרה. בסופו של דבר העובדים הבינו את יתרונות יחסי העבודה הקיבוציים, וקמו ועשו מעשה. שיעור חשוב נוסף: גם בתחום יחסי העבודה הקיבוציים פועלים כוחות השוק. החלל שנוצר עם היחלשות הסתדרות הכללית, לא נותר ריק. לתוך חלל זה נכנסו ארגוני עובדים מתחרים. כניסה זו הביאה להתעוררות יחסי העבודה הקיבוציים וליצירת "שוק ארגוני עובדים" והפיכתו לתחרותי. גם ארגוני עובדים צריכים לתפקד ולהראות תוצאות שאם לא כן העובדים יבחרו בארגון עובדים מתחרה.

הכותבת הינה ראש תחום דיני עבודה בפירמת עו"ד ש.הורביץ ושות'