הדרך להישגים - לחץ מתמשך

לאחרונה נחשף הציבור בישראל למדיניות זיג זג, שהרציונל שלה לא ברור. כשמחיר הדלק עולה וקמה צעקה ציבורית, מורידים את הבלו. אחרי חודשיים כשמחיר הדלק יורד, מעלים בחזרה את הבלו. יש הזדמנות היסטורית לצמצם את האי שוויון. מקימים את וועדת פלסנר. כשמסתבר שמסקנות הוועדה משקפות קונצנזוס ציבורי רחב, מפרקים אותה. יש ריח של מחאה באוויר אז מתמהמהים בהעלאת המסים, שבקרוב, כך או אחרת, יועלו. מהם המנועים שגורמים לממשלה לקבל את החלטותיה? מדוע לבזות את הנגיד סטנלי פישר שמתנגד להעלאת הגרעון? כי לפישר אין כוח אלקטורלי. בסוף לועגים לנגיד וגם המסים יעלו.

מעבר להתנהגות פופוליסטית, לנהנתנות, ולתרבות השיח, לא פועלים הפוליטיקאים באמת למען הציבור הרחב. הסקירות של "מכון טאוב" חושפת עשרות שנים של סדר עדיפויות לקוי: ההשקעה בתשתיות צנחה ל-15% מהתוצר, לעומת-33% ב-1973. פערי השכר הם הגבוהים ביותר במערב. שיעור החרדים הלא מועסקים גדל ב-30 השנים האחרונות פי שלוש. שיעור האזרחים שנושאים בנטל הביטחון הולך ויורד, והעוני בחברה הישראלית מתרחב והולך. המסקנה ברורה: הפוקוס של פוליטיקאים רבים איננו מכוון לשיפור מצבה של החברה, אלא להישרדותם האישית בלבד.

הפוליטיקאים שמשרתים סקטורים, כמו ש"ס וחרדים, דואגים להיות בממשלה. הם מהווים לשון מאזניים, ששוברת את שווי המשקל הפוליטי. זה מקנה להם עמדת כוח מעבר לגודלם, והם משתמשים בה, ומשיגים צינור חמצן כלכלי לבוחריהם.

במשך שנים מדברים אצלנו על שיטת הממשל, כרעה החולה של הפוליטיקה הישראלית. אנשי ציבור, אקדמיה ולא מעט פוליטיקאים מדברים על צורך חיוני בשינוי שיטת הממשל, כדי למנוע מצב שמפלגות קטנות, המהוות לשון מאזניים, יקבעו בפועל את סדר היום הציבורי, שאיננו משתלב עם צרכי הרוב. הקואליציה הרחבה המונה 94 ח"כים יצרה מצב פוליטי חדש והזדמנות, המאפשרת לממש, לראשונה זה שנים רבות, את מה שציבורים רחבים חולמים עליו: להגיע למצב שהציבור הרחב מיוצג בכנסת בהתאם לגודלו.

לא צריך לשנות את שיטת הבחירות, לא צריך לרצות פוליטיקאים המהווים לשון מאזניים. לא צריך דבר למעט להחליט ולחוקק. אבל ביבי לא רוצה להחליט. ביבי רוצה לשמר את השיטה הישנה. ביבי חושב שקדימה איננה יותר מאשר משענת קנה רצוץ. ביבי אוהב את המצב שהחרדים וש"ס מהווים לשון מאזניים. ביבי אוהב את הברית ארוכת הימים עם החרדים וש"ס. ביבי אוהב את השלטון. ביבי בטוח שש"ס והחרדים ימשיכו להוות לשון מאזניים, בתור שכאלה חשוב להמשיך ולהסתמך עליהם כי הם יבטיחו את שלטונו לאורך זמן. את ביבי לא מעניין מעמד הביניים, מכיוון שאין לו כוח פוליטי ממשי. ביבי מתייחס רק למי שיש לו כוח. אבל ביבי לחיץ. הנה פתאום הוא חוזר לדון במסקנות פלסנר יומיים לאחר שביטל אותן. מזגזג כהרגלו מימים ימימה ומקווה למסמס עניינים ומחאות.

חלקים נרחבים בליכוד טוענים בפרהסיה, שראש הממשלה איננו מתחשב בהם. מצביעי קדימה, בהם חברי כנסת, הורידו את הכפפות ומצהירים מעל כל בבמה שהממשלה איננה מייצגת היום את צרכיו האמיתיים של העם. לתנועת "מאהל הפראיירים" יש לגיטימציה וקונצנזוס ציבורי רחב שמתרחב והולך. הכוח של מפלגת העבודה ויש עתיד של לפיד, יתחזק וילך ככל שעמדתו של ביבי תמשיך להיות זגזגת. ניכרת גם תסיסה בקרב אנשי הציונות הדתית שמבינים את המצב. האם ביבי לא מבין זאת? ביבי מבין ועוד איך מבין. צריך ללחוץ כדי שתשתנה השיטה. וועדת פלסנר תהיה הצעד הראשון. לא להרפות לרגע ללחוץ כל הזמן, כדי לשנות סוף סוף את שלטון המיעוט והשיטה הכלכלית הקלוקלת.

ד"ר ישראל בוקסר, מרצה לכלכלת ישראל במרכז ללימודים אקדמיים אור יהודה.