איזה מחשב קונה הישראלי הדיגיטלי?

אוהב מאוד סמארטפונים, לא כל כך נמשך לטאבלטים ומעדיף לקנות את המחשב בחנות המחשבים השכונתית - אלה רק חלק מדפוסי השימוש של הצרכן הדיגיטלי בישראל, שאותם חושפת IDC, חברת המחקר הבינלאומית, הנחשבת ל"סופרת הברזלים" המוסמכת ביותר בעולם הטכנולוגי.

הנתונים נאספו וזכו לפרשנות על ידי גדעון לופז, מנכ"ל IDC ישראל, וארז סויסה, אנליסט אביזרי מחשוב אישיים ושירותי תקשורת ב-IDC ישראל, ואנו מציגים אותם כאן לראשונה, בהתאם לקטגוריות הצריכה.

2011 היתה שנה מיוחדת. לראשונה אי פעם עקפו מכירות הסמארטפונים בישראל את מכירות מכשירי הטלפון הפשוטים (Feature Phone). במגזר הפרטי, נמכרו לאורך השנה כ-1.8 מיליון מכשירים, כשמעט יותר מ-856 אלף מתוכם הם מכשירים "טיפשים" ו-964 אלף הם מכשירים חכמים.

התחרות הצמודה (והצפויה) בסמארטפונים היא בין מכשירי סמסונג גלקסי לבין האייפונים. על פי IDC, ידה של היצרנית הקוריאנית היא על העליונה. לסמסונג נתח שוק של 34% ממכירות הסמארטפונים בישראל, בעוד שלאייפון של אפל נתח של 32% (IDC מעריכה כי בישראל 714 אלף אייפונים בסך הכל). במרחק גדול מאחור, סוני-אריקסון ונוקיה עם נתח שוק של 9%; בלקברי עם 8% מהשוק הישראלי; LG עם 5% - הרבה הודות למכרז החשכ"ל, שאיפשר לעובדי המדינה להצטייד במכשירי LG אופטימוס; למוטורולה נתח שוק של 2% בלבד, ו-HTC מחזיקה נתח של 1% בלבד.

אם בוחנים מערכות הפעלה, לאנדרואיד נתח של 51% בישראל, ל-iOS של אפל נתח של 32%, ובשאר מתחלקות סימביאן עם 9% ובלקברי OS עם 8%. מעניין להשוות את נתוני 2011 לנתוני 2009, אז לסימביאן של נוקיה היה 80% נתח שוק, ל-16% iOS ולאנדרואיד רק 3%. אגב, מערכת ההפעלה של מיקרוספט, ווינדוס-פון, נעדרת כרגע לחלוטין מישראל, אבל ב-IDC לא מספידים אותה ומעריכים כי בעולם היא תגיע לנתח של 20% עד ל-2016, פשוט כי אין לה ברירה. "אם מיקרוסופט רוצה להגן על עולם ה-PC, היא חייבת טענה חזקה בעולם המובייל. מבחינתה זה להיות או לחדול", אומר לופז. סויסה מוסיף כי "בישראל יש בערך 6.5 מיליון מכשירים שמשתמשים בהם בפועל (מול 9 מיליון לקוחות סלולר, על פי דו"חות החברות, א"ז), וכ-2 מיליון מהם הם סמארטפונים. במגזר הפרטי בישראל יש 1.5 מיליון סמארטפונים מתוך 4.6 מיליון מכשירי סלולר בסך הכל. שיעור החדירה של מכשירים חכמים בישראל דומה לזה שבארה"ב".

ישראלים אוהבים סמארטפונים, אבל הרבה פחות נוהרים אחרי הטאבלטים. "אם מחלקים את מספר הטאבלטים באוכלוסייה בארה"ב, מגיעים לנתון של 0.9% חדירה. בישראל זה 0.2%", אומר סויסה. ב-2011 נמכרו בישראל 178 אלף טאבלטים. נתחי השוק המקומי של טאבלטים דומים לאלה שבמערב אירופה ובארה"ב, ובשתי מלים - האייפד שולט. לאייפד של אפל נתח שוק של 55%, עם 117 אלף מכשירים, ובשאר מתחלקים טאבלטים אנדרואידים, ובראשם סמסונג עם 19%. השאר היצרנים - מוטורולה, ארקוס, אסוס ואחרים - מחזיקים ביחד נתח של 6% בלבד.

שאלה מעניינת היא האם הטאבלט ייהפך יום אחד למוצר בסיסי כמו הסמארטפון - כזה שיש לכל אחד. "בחיים לא", משיב לופז. "בהסתכלות של חמש שנים קדימה, הטאבלט ימכור בשיאו חצי מיליון מכשירים בשנה בישראל. בהרבה מקרים הטאבלט נהפך בבית לקונסולה של הילדים, ואחר כך נזנח לגמרי. הרבה אנשים אומרים שהסמארטפון שינה את חייהם, אבל כבר יש לי סמארטפון - מה נותן לי הטאבלט? בעבודה אני מול מחשב, בבית יש מחשב, וביציאה אני בלי תיק, כי גברים יוצאים לרוב בלי תיק".

לופז מסייג באמרו כי יכול להיות שמשרד החינוך יוציא לדרך תוכנית להעביר את כל ספרי הלימוד לטאבלטים, ואז התמונה עשויה בהחלט להשתנות.

בישראל נמכרו ב-2011 356 אלף מחשבים ניידים ו-181 אלף מחשבים שולחניים. אורך החיים הממוצע של מחשב שולחני הוא כחמש שנים, בהשוואה לשלוש-ארבע שנים ללפטופ. שדרוג מחשב מתבצע לרוב רק כשהמחשב הישן מתקלקל, בניגוד לסמארטפונים, שאותם אנשים משדרגים בעקבות טכנולוגיה חדשה. בתחום המחשבים הניידים, האלופה הישראלית היא חברת דל האמריקאית, עם נתח שוק של 24%. אחריה אסוס (Asus) עם 18%, HP עם 15% ולנובו עם 11%. מעניין לראות כי לאפל ולמחשבי המק שלה נתח שוק של 2% בלבד בישראל, למרות הרושם שהחברה מחזקת את הנוכחות המקומית שלה.

מנתוני IDC עולה תופעה ייחודית לישראל: אנחנו מעדיפים לקנות את המחשב שלנו אצל המפיץ האזורי (חנות בקרבת מקום המגורים), ולא ברשתות הקמעונות. בצרפת לרשתות הקמעונות הגדולות נתח שוק של כ-70% ממכירות המחשבים, ובבריטניה נתח של כ-60%, ואילו בישראל הנתח הוא רק מעט יותר מ-40%. ואולם, אין זה אומר שאנחנו קונים יותר מחשבים באינטרנט. למעשה, ישראלים קונים פחות ברשת מאשר במדינות אחרות, אך נתח השוק של המשווקים הפרטיים, שלהם לרוב רק חנות אחת או שתיים, הוא גדול הרבה יותר.

הסיבות הן בעיקר תרבותיות, כפי שמסביר לופז: "בעבר היינו קונים מחשב 'מורכב', עם מעבד X ודיסק קשיח Y, וכדומה. זה יצר תרבות רכישה אצל המשווקים השכונתיים, כי כבר קנית אצלו בעבר, נוצרו ביניכם קשרי אמון, וזה נמשך גם כיום, אף כי הלפטופים הם כבר לא מחשבים מורכבים אלא מוצרים ארוזים. לכן יש פרישה רחבה מאוד של חנויות מתמחות. אם לא היו כאלה חנויות, הלקוח היה צריך להגיע לקניון.

"אבל זו לא רק מסורת אלא גם היעדר כוחות משנים. הקמעונות בישראל היא לא חלופה מנצחת. בגזרת המחיר אין הבדל: מחשב הוא מוצר ארוז (קומודיטי), שאפילו שיעורי הרווח שלו נקבעים על ידי היבואן, אז ברור שעדיף לקנות באינטרנט לעומת רשת או חנות פיסית. מנגד, חוויית הקנייה בישראל אינה טובה כמו בחו"ל. הרשתות מתעסקות בלקצץ הוצאות תפעול במקום לשפר חוויית קנייה. החנויות זקוקות לנציגים מקצועיים, שיודעים לדבר בשפה שלך, שינתחו צריכים ויראו חלופות. גם נקודת המכירה צריכה להיות מרשימה יותר".

לופז טוען כי החל מאמצע 2011 אנחנו נמצאים בתקופת שפל של מכירות מחשבים ולפטופים שכמותה לא נצפתה, גם לא לאורך המשבר של 2009. "הקמעונות נמצאת בפרשת דרכים. טוב עשו הרשתות אייבורי ובאג שהתחילו לשווק סמארטפונים", הוא אומר.

חברות התקשורת הישראליות, ובראשן בזק, מנסות להיות נוכחות בעולם המחשבים, אך לופז טוען שזה לא ממש מצליח להן. לדבריו, "ערוץ הטלקום למכירות PC בישראל מעולם לא הצליח". בינואר 2010 התחילה בזק לשווק לפטופים והכריזה על יעד מכירות של 300 אלף מחשבים בתוך שלוש שנים. "הם לא הגיעו ל-10% מזה", אומר לופז. הוא מסביר כי חברות הטלקום אינן מוכרות במחירים נמוכים מהשוק, ושנית, בקרב הצרכנים הן אינן אהודות.

משפחה ישראלית מוציאה בממוצע כ-4,000 שקל בשנה על צורכי ה-IT שלה, לפי נתוני IDC. הנתון כולל הוצאה על מוצרי אלקטרוניקה, ובהם מחשבים, טלפונים ומדפסות, וגם הוצאה על שירות, אינטרנט ביתי, חבילת גלישה סלולרית ודקות שיחה. הנתון עולה בהדרגה מאז 2007, אז הוא הסתכם ב-2,600 שקל בשנה, אך מקורו העיקרי של השינוי הוא ההוצאה על סמארטפונים ולפטופים. ההוצאה הפרטית על צריכה אלקטרונית בישראל הסתכמה ב-2011 ב-5.2 מיליארד שקל, לעומת 2.4 מיליארד שקל ב-2006.

האם הגענו לאיזה שהיא תקרה בצריכה הדיגיטלית או בתפוצת הסמארטפונים? לופז טוען שממש לא: "אנחנו בתקופה קשה, אבל הכל יחזור לגדול. יש צורך בעוד ראוטרים, מחשבים וסמארטפונים. בסוף גם לסבתא יהיה סמארטפון - סמארטפון עם אפליקציות לסבתא".