פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      עוגת ההכנסה הופכת לפחות ופחות שוויונית

      פער ההכנסות בין שכר המאיון העליון לשכר שאר העובדים במשק הולך ומתרחב. ד"ר אפרים דוידי סבור כי נושא השכר אמור לעמוד במרכז דרישות המחאה החברתית

      בימים אלה צוין שנה לתחילת המחאה החברתית ההמונית ורבים עוסקים בסיכומים: מה הושג (מעט מאוד) ומה טרם הושג (הרבה). בשנת המחאה המבורכת האחרונה כולם דיברו על הצדק אבל אף אחד לא מדבר על השכר. וייתכן ששאלת השכר, או היעדר התייחסות לרמת השכר הנמוכה ואף המחפירה של רבים מהעובדות והעובדים בישראל, היא אחת הסוגיות המרכזיות שאמורות לעמוד במרכז המערכה לצדק חברתי.

      בהסתדרות מודעים לנתונים

      הממשלה לא מעוניינת לעסוק בזה, וברור מדוע: הדרישה לחלוקה אחרת של עוגת ההכנסות תפגע ביקיריה – בעלי ההון. גם ההסתדרות של עיני אינה מעוניינת לעסוק בסוגיית השכר. היא כעת עסוקה בדיכוי עובדים. עתה הם עובדי הרכבת המתנגדים להפרטה; בשנה שעברה היו העובדים הסוציאליים השובתים. זאת, בשירות הממשלה שבשירות בעלי ההון. כל הסכמי השכר שחתמה ההסתדרות בשנים האחרונות אף לא שמרו על רמת השכר הריאלית של העובדים.

      אבל עוגת ההכנסות מתחלקת כל פעם בצורה פחות ופחות צודקת. על פי הנתונים שפרסם מרכז אדוה לכבוד יום העובד הבינלאומי, האחד במאי, חלקם של יותר מ-3 מיליון עובדים בעוגת ההכנסה הלאומית נותר כשהיה בשלוש השנים האחרונות - 63% - והוא עדיין נמוך משמעותית משהיה בתחילת העשור הקודם: 69%. חלקם של רבבות המעסיקים הגדולים נותר כפי שהיה ב-2010 – 13% - גבוה משמעותית משהיה בתחילת העשור הקודם – 8% עד 9%.

      גם כאשר מדובר בתנודות של אחוזים בודדים, הסכומים בפועל הם משמעותיים: ב-2011, לדוגמא, עמדה ההכנסה הלאומית של ישראל על 735 מיליארד שקל. אחוז אחד מזה היה 7.35 מיליארד שקל. אילו עמד חלקם של העובדים בעוגה של 2011 על 69%, כפי שהיה בשנת 2001 (ולא על 63%, כפי שהיה בפועל), היו העובדים מקבלים ב-2011, כקבוצה, 44 מיליארד שקל נוספים. לצורך המחשה: אם נחלק את הסכום הזה בהיקף הכולל של כוח העבודה בישראל - ב-2011, כ-3.2 מיליון (לא כולל עובדים לא ישראלים) - נמצא, כי באותה שנה עשויים היו כל עובד ועובדת לקבל, בממוצע, תוספת של 13.763 שקל, או כ-1.147 שקל לחודש. בסיכומו של דבר, העשור 2011-2001 היה טוב למעסיקים, פחות טוב לעובדים: ההכנסה הלאומית גדלה ב-35%, אך בעוד שחלקם של העובדים גדל ב-23%, זה של המעסיקים גדל ב-85%.

      המאיון העליון נוטל לעצמו חלק גדול והולך מעוגת ההכנסות. הדבר עולה משני מקורות: לפי נתוני הלמ"ס על הכנסות של שכירים, המאיון העליון של השכירים ריכז בידיו ב-2010 6.8% מכלל הכנסות השכירים בישראל – השיעור הגבוה ביותר בעשור האחרון. ועוד: לפי נתוני מינהל הכנסות המדינה על הכנסות של כלל הנישומים, שכירים ועצמאים גם יחד, המאון העליון ריכז בידיו בשנת 2010 14% מכלל ההכנסה ברוטו בישראל – גידול של 34% בתוך חמש שנים בלבד, בין 2005 ל-2010. נתון זה מציב את ישראל קרוב לראש רשימת הארצות הקפיטליסטיות שבהן המאיון העליון עשיר במיוחד. חלקו הגדל של המאיון העליון בעוגת ההכנסות נובע, בין השאר, מהתגמולים שקיבלו המנהלים הבכירים במשק. מנכ"לים בחברות "תל אביב 25" קיבלו בשנת 2011, בממוצע, 9.8 מיליון שקל בשנה – מתוך זה 3.0 מיליון שקל שכר, 2.8 מיליון שקל מענק (בונוס) ו-4.2 מיליון שקל תשלום מבוסס מניות.

      מעובדות אלה עולה, מצד אחד, על ריכוז של הון והכנסות בידי מיעוט; מצד שני היא מעידה על היחלשות של כוח המיקוח של רוב העובדים והעובדות בישראל – קרי חולשתה של ההסתדרות. התוצאה על פי אדוה: שוק עבודה שאינו מצליח לפרנס בכבוד חלק גדול מן המועסקים בו. רווחי המיעוט היום עלולים להתברר כהפסד עתידי של ישראל, שכן עובדים ועובדות המתקשים לקיים רמת חיים נאותה ולהנחיל לעצמם ולילדיהם הכשרה והשכלה נאותים יתקשו להוות תשתית איתנה לפיתוח כלכלי בר-קיימא.

      אגב, נתונים אלה ידועים בהסתדרות. על פי החישובים של כלכלני ההסתדרות בחמש השנים האחרונות (שנות הכהונה של עופר עיני בראש הארגון) נשחק השכר הממוצע במשק שחיקה ריאלית של 0.7%. כלכלני ההסתדרות סבורים ש"נתוני 2012 אינם מבשרים על שינוי מגמה". גם שכר המינימום באותה תקופה עלה רק בכ12.5%, לעומת עלייה של 17% במדד המחירים. ויש להדגיש שמדובר בממוצע, כי באותן השנים המזון עלה בכ-22% והדיור ב-32%.

      ד"ר אפרים דוידי, המכללה החברתית-כלכלית