סופת התכנים של מדיה-סטורם

מאת יורם גביזון



קריסתו של מיזם האינטרנט בלוויינים סטארבנד, ודעיכתה של חברת גילת לוויינים , אחת המשקיעות בו, היו מהאירועים הדרמטיים בשנה לא קלה לחברות ההיי-טק הישראליות. אך יש גם חברה ישראלית אחרת המפתחת מערכות לשירותי תקשורת נתונים באמצעות לוויין, NDS מהר חוצבים בירושלים, ומכיוון שהטכנולוגיה שלה מבוססת בחלקה על תשתית קיימת - משדרי טלוויזיה - ואינה מחייבת השקעות עתק בשיגור לוויינים לחלל או דורשת מהצרכן לרכוש ציוד קצה יקר, היא מעוררת עניין רב.



אכן, כבר עתה הטכנולוגיה של אן.די.אס , מדיה-סטורם (MediaStorm), משמשת בסיס להקמתה של חברת iBlast, שבבעלות 26 קבוצות תקשורת בארה"ב, המחזיקות ב-250 תחנות טלוויזיה ומכסות 95% מאוכלוסיית ארה"ב. המשדרים של החברות האלה הם חלק מתשתית לתמסורת תכנים לא רק לטלוויזיות, אלא גם למחשבים אישיים, מחשבי כף יד ומכשירים דיגיטליים אחרים.



iBlast התקינה את מערכת מדיה-סטורם של NDS, הידועה בעיקר בכרטיסים חכמים בממירים לטלוויזיה בתשלום, במרכז השידורים שלה בלוס אנג'לס. משם ישודרו תכני מולטימדיה באמצעות לוויין קיים ובאופן מאובטח, ל-250 תחנות הטלוויזיה שמאוגדות ב-iBlast, והן ישדרו אותם לבתי הלקוחות שירכשו את השירות תמורת 5-10 דולרים בחודש בתוספת תשלום חד פעמי של 100-200 דולר עבור אנטנה וכרטיס תקשורת.



iBlast היא הלקוח הגדול ביותר של מדיה-סטורם, ושווי החוזה איתה הוא ככל הנראה כמה מיליוני דולרים, והוא התורם העיקרי להכנסות בסך 10 מיליון דולר שהניבה מדיה-סטורם עד עתה. ברבעון הרביעי של 2001 הכירה NDS בהכנסות של 1.8 מיליון דולר מהחוזה עם iBlast.



מערכת מדיה-סטורם משמשת בסיס לרשת תקשורת להפצת תכנים בקצב של עד 18 מגה-ביט לשנייה. היא מאפשרת ל-iBlast ליזום שיתופי פעולה עם ספקי תוכן כמו ערוצים אתניים לשידור תוכניות מוקלטות לאוכלוסייה ממוצא הודי, לדוגמה; או לחתום הסכם עם חברת התוכנה הבריטית Maxis שפיתחה את משחק המחשב Sim City, ושתשלח באמצעות iBlast למחשבים של מנויי השירות משחקים לדוגמה, כולל אפשרות רכישה מקוונת.



הדחיפה האמיתית למדיה-סטורם דווקא ממשלתית. יוראי פלדמן, סמנכ"ל ב-NDS העומד בראש הקבוצה שפיתחה את מדיה-סטורם, מסביר שרשות התקשורת הפדרלית (FCC) הורתה לחברות השידור לעבור לשידור דיגיטלי לא יאוחר מ-2006. המעבר כרוך בהשקעות אדירות, אך הוא גם מפנה רוחב פס יקר ערך. השילוב בין שני אלה מעודד את החברות להשתמש ברוחב הפס להפצת תכנים כדי להגדיל את הכנסותיהם.



פלדמן מדגיש את ההבדלים בין מדיה-סטורם לסטארבנד. לדבריו, לא זו בלבד שסטארבנד, המציעה מערכת תקשורת אינטרנט דו-כיוונית, מחייבת את המיזם להשקעות תשתית ואת צרכן לרכישת ציוד קצה יקר, אלא שהוא מנצל את רוחב הפס באופן פחות יעיל מ-iBlast.



ההסכם עם iBlast הוא היישום המשמעותי ביותר של מדיה-סטורם שפותח בחטיבת הטכנולוגיות החדשות של NDS. ליבת הפעילותה של NDS הוא פיתוח מערכות Open VideoGuard - גישה מותנית לשידורי טלוויזיה דיגיטלית באמצעות תוכנות הצפנה ופענוח המותקנות במרכז השידור ובכרטיס תקשורת בממיר שבבית הלקוח.



החברה מספקת מערכות כאלה לחברות טלוויזיה בכבלים, כמו כייבל ויז'ן בארה"ב, ולחברות הטלוויזיה בלוויינים הגדולות בבריטינה ובארה"ב, BSkyB ו-DirectTV, בהתאמה. בישראל נמנות עם לקוחותיה מתב, תבל ו-Yes.



מערכות הגישה המותנית של NDS מותקנות ב-28 מיליון ממירים, שהפכו אותה לחברה המובילה בעולם בתחום, אבל NDS מעריכה שאם היא רוצה להבטיח את מעמדה בשוק הפתרונות למערכות שידורים דיגיטליים גם בעתיד, היא אינה יכולה להתעלם מהמחשב האישי והאינטרנט.



NDS הקימה את חטיבת הטכנולוגיות החדשות כדי להבטיח שאם יתממשו התרחיש העתידי שלפיו הטכנולוגיה המובילה לשידורי טלוויזיה תהיה מבוססת-אינטרנט, והמכשיר המוביל למידע, עבודה ובידור יהיה המחשב האישי, ירכשו החברות המובילות בתחומן את מוצריה, בדומה לחברות הכבלים והלוויין כיום. כלומר, אם יוסט מרכז הבידור הביתי מהטלוויזיה למחשב תנסה NDS להבטיח שהכרטיס החכם שהיא מתקינה כיום בממירים לטלוויזיה בתשלום ימצא את מקומו גם במערכת הגישה המותנית לתכנים במחשבים.



הפצת התכנים מתבצעת באמצעות פרוטוקול אינטרנט (IP) מספק התוכן לשרת באתר השידור של חברת הטלוויזיה (לוויין, כבלים או יבשתית). מערכת מדיה-סטורם, המותקנת בשרת, בוחרת את הערוץ שבאמצעותו ישודרו התכנים, כמו גם את סוג התכנים ואת לוח הזמנים של השידור, כך שרוחב הפס ינוצל באופן אופטימלי.



התכנים משודרים בקצב של עד 18 מגה-ביט לשנייה לאתר שידור קרוב לבית המנוי, ומשם למקלט של המנוי שבו מותקנת תוכנת מדיה-סטורם בכרטיס רשת ומשולבת במערכת הגישה המותנית (הממיר), המגבילה את קליטת התכנים ללקוחות משלמים.



בנוסף למדיה-סטורם מציעה NDS גם את MediaStorm TV, המאפשרת שידור טלוויזיה למחשב האישי שבו מותקן כרטיס תקשורת תואם לוויין או מודם כבלים עם כניסה לאנטנה או לטלוויזיה. הלקוחות הפוטנציאליים של המערכת הן חברות כמו Yes או תבל.



"היות שאיכות צג של מחשב אישי טובה מזו של הטלוויזיה, סביר להניח שככל שהטכנולוגיה תתפתח, יותר אנשים ישימו בסלון 'קופסאות' מבוססות מחשב אישי; אנחנו מוכנים עם הטכנולוגיה שלנו - מחשב או טלוויזיה, לא משנה מי ינצח, אנחנו נהיה לצדו", אומר פלדמן.



"מה שחשוב" אומר פלדמן "הוא שקובץ של 4.7 מגה-ביט לשנייה, שהייתי מוריד ב-30 דקות בחיבור טלפוני או בדקה באמצעות מודם ADSL, בגלל העומס באינטרנט אני מוריד עכשיו ב-20 שניות". יכולת זו עשויה להיות הבסיס לשיתוף פעולה בין חברת שידור לבעלי זכויות למוסיקה של החיפושיות, מפעיל ערוץ מוסיקה או סוכנות הידיעות, שיציעו את התכנים שלהם למנויי חברת השידור.



השילוב של יכולת לשדר נתונים בפס רחב למחשבים של אוכלוסייה מוגדרת תוך שימוש במערכות גישה מותנית, נהפך לאטרקטיווי יותר אחרי 11 בספטמבר 2001. כחלק מהמעבר לשידור דיגיטלי בארה"ב, מקדמת הטלוויזיה הציבורית את השימוש במד