שופטת ביהמ"ש המחוזי בירושלים, יהודית צור, שהרשיעה השנה את חברי קרטל המצפות ואף גזרה את דינם, החליטה לדחות בקשתם של התובעים הייצוגיים שהגישו לאחרונה תביעות ייצוגיות בגין פרשת הקרטל לדון גם בתביעות הייצוגיות.
צור דחתה הבקשה מטעמים שונים, כשאחד מהם הוא הביקורת הקשה שמתחה על המורשעים בגזר דינה. צור אומרת בהחלטתה כי "ספק אם ראוי ששופט שאמר מה שנאמר בגזר הדין ידון גם בתיק האזרחי הנוגע לאותם נאשמים".
קרטל המרצפות פעל בשנים 1983-1997 עד שנחשף על ידי רשות ההגבלים העסקיים, כאשר 9 חברות מובילות בענף - תשלובת אלוני, נמליט, זהבי, שדות ים, מרצפת, ורצף - תיאמו ביניהן לאורך שנים מחירים בענף המרצפות והשיש, ותיאמו הסדרי חלוקת שוק שונים.
השופטת צור שישבה במשפט הטילה על המורשעים עונשים כבדים, כאשר על רוב המורשעים נגזרו עונשי מאסר שבין חודשיים ל-7 חודשי מאסר, בעוד על יצחק אלוני, ראש התשלובת, נגזרו 9 חודשי מאסר בפועל. בגזר הדין מתחה צור ביקורת קשה על פעולותיהם של המורשעים ועל חומרת העבירות שביצעו. צור גם קבעה כי נ הקרטל גרם נזק לציבור, הן על פי התיאוריות הכלכליות המקובלות והן על פי חוות דעת מומחה שהוגשה על ידי התביעה בתיק הפלילי, ואשר אותה אימץ בית המשפט.
לאחרונה עירערה רשות ההגבלים העסקיים על קולת עונשם של מספר מורשעים, ובהם אלוני, לביהמ"ש העליון. בנוסף הטיל ביהמ"ש על החברות והמנהלים המעורבים קנסות כבדים בסך כולל של 8.25 מיליון שקל.
חודשיים בלבד לאחר סיומם של ההליכים הפליליים בבית המשפט המחוזי בתל אביב הגיע תורה של התביעה הייצוגית הראשונה, על סך כ-900 מיליון שקל. התביעה הוגשה ע"י רם לוי באמצעות עו"ד רם דקל כנגד כל החברות (9 במספר) ומנהליהן, שהורשעו בביצוע הקרטל.
לוי טוען בתביעה שהגיש, כי בשנת 1993 רכש דירה בכפר סבא, וכי בהתאם למפרט, דירתו רוצפה במרצפות שנרכשו מידי חברת אלוני מרצפות, שהיתה שותפה לקרטל. לוי טוען כי מעשיהן של החברות, ובין השאר קביעת מחירי מינימום וחלוקת שוק המרצפות, כפי שהם מפורטים בפסק הדין המרשיע כנגדן, מהווים הסדר כובל לפי חוק ההגבלים העסקיים. בביצוע פעולות אלו, טוען התובע, פגעו החברות בתחרות וגרמו לו ולצרכנים נוספים נזק כספי.
התובע טוען כי לפי פרסומי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בשנות קיומו של הקרטל נבנו בישראל בסה"כ כ-84.5 מליון מ"ר. לצורך חישוב תביעתו קובע התובע כי לפחות 90% מבנייה זו רוצפו בריצוף שנרכש מהחברות בקרטל, וכי הפקעת המחיר בשל הקרטל היתה בממוצע של 7 שקלים למ"ר, כך שסכום התביעה עומד, לטענתו, על כ-893 מיליון שקל.
כשבוע לאחר תביעתו של לוי הגישו הקבלנים מורד את גולדברג בע"מ באמצעות משרד עורכי הדין יהודה רסלר תביעה ייצוגית משלהם באותו נושא. היקף התביעה עומד על 574 מיליון שקל והטענה היא כי הנזקים של הקרטל נגרמו לקבלנים שבנו את הדירות ורכשו את המרצפות מהיצרנים.
בינתיים הגישו שני התובעים לביהמ"ש בקשה לאיחוד התביעות וחלק מהנתבעים הגישו בקשה לעכב הליכים בתביעה המאוחרת טרם נתקבלה החלטה בעניין. עם זאת, בשתי התביעות ביקשו התובעים כי השופטת יהודית צור שכאמור הרשיעה את חברי הקרטל וגזרה את דינם היא זו שתשב ותדון בתביעות הייצוגיות וזאת מכוח סעיף 77 לחוק בתי המשפט.
הסעיף קובע כי: "הורשע אדם בבית משפט שלום או בבית משפט מחוזי והוגשה נגדו - ונגדו בלבד - תביעה אזרחית בשל העובדות המהוות את העבירה שבה הורשע, מוסמך השופט או המוטב שהרשיעו, לאחר שפסק הדין בפלילים הפך לחלוט, לדון בתביעה האזרחית, אם ביקש זאת מגיש התביעה".
השופטת צור כאמור דוחה את בקשת התובעים על פי הסעיף 77. בהחלטתה היא קובעת כי לא התקיימו התנאים בסעיף שכן פסק הדין שניתן אינו חלוט כלפי חלק מהנתבעים שהגישו ערעור עליו.
כמו כן גם במישור הענייני קובעת השופטת כי אין מקום לעשות שימוש בסמכות שכן רוב ההרשעות התבססו על הודיות מצד הנתבעים ולא על ממצאים של ביהמ"ש, ועיקר תפקודו של ביהמ"ש התמקד איפוא בגזר הדין, ובתחום זה נמתחה ביקורת קשה על חלק מהנתבעים וספק אם ראוי ששופט שאמר מה שאמר בגזר הדין ידון גם בתיק האזרחי. (א 4115/02)
השופטת שהרשיעה וגזרה את דינם של חברי קרטל המרצפות - לא תדון בתביעות הייצוגיות כנגדם
אמיר הלמר
17.7.2002 / 14:16