בימים אלה מקדמת יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת, ח"כ, ציפי חוטובלי, הצעת חוק שמטרתה לקבוע כללים לגבי הליכי המיון שיחולו על קבלתו של אדם לעבודה. על פי הצעת החוק, הליכי המיון, הראיונות והמבחנים של מועמדים פוטנציאליים לעבודה, יימשכו יומיים בלבד. המעסיק יחוייב לשלם למועמדים הפוטנציאליים בגין כל יום מיון נוסף. כמו כן, המעסיק יידרש להודיע למועמד בחלוף עשרה ימים מהמועד של יום המיון האחרון, האם התקבל לעבודה ולא יהיה רשאי להשאיר עובד בחוסר ודאות לאורך זמן.
אין שוויון ביחסי מעביד-מרואיין
מצד אחד, מדובר בהצעת חוק טובה. הצעה שתאזן בין זכותם של המועמדים לעבודה להיות מפוצים על ידי המעסיק הפוטנציאלי בגין הזמן הרב אותו הם נדרשים להשקיע בהליך המיון למקום העבודה, כך שלא "יטורטו" בלי סוף, לבין זכותו של המעסיק לבחון מועמדים רבים ככל האפשר לעבודה באמצעות מבחני מיון וקבלה.
כמו כן, הצעת החוק תורמת רבות למועמדים הפוטנציאליים הנדרשים להגיע למספר רב של ראיונות ומיונים, המתקיימים במשך מספר שבועות, ולעיתים אף להיעדר ממקום עבודתם כתוצאה מכך. אבל הבשורה העיקרית שבהצעת החוק, היא הדרישה ממעסיק על מתן הודעה תוך עשרה ימים אם המועמד התקבל למקום העבודה או לא. הרבה מאוד מועמדים מוצאים עצמם "תלויים באויר" לפרקי זמן לא סבירים בהמתנה לתשובה ממקום עבודה פוטנציאלי. קציבת זמן למתן תשובה סופית היא תכלית ראויה בכל היבט שהוא.
מצד שני, חולשתה העיקרית של הצעת החוק היא בכוונה להכליל סעיף המציע כי במקרים מסויימים תתאפשר דחיית המועד על ידי המעסיק הפוטנציאלי, בכפוף לקבלת הסכמת המועמד לעבודה. לא ברור עדיין באיזה מקרים מדובר ועד כמה הם מוגבלים וייחודיים, אך אם הם לא מצומצמים ומוגדרים היטב, אלא נתונים לשיקול דעת המעסיק הרי שתאוין מטרתו של המחוקק ותוביל לריקון מתוכן של הצעת החוק.
למה הכוונה? מטבע הדברים, היחסים שבין עובד למעביד, קל וחומר בין מועמד לעבודה לבין מעביד פוטנציאלי, אינם יחסים שוויוניים. כוח המיקוח של המועמד לעבודה הוא חלש יותר מול המעסיק אצלו העובד מעוניין לעבוד. ברור, כי ברוב המקרים יסכים מועמד לעבודה לדחיית מועד ההודעה בדבר קבלתו או אי קבלתו לעבודה, וברור שהוא יעשה זאת לא מרצון חופשי אמיתי. בדיוק כמו המצב הוהוג ממילא כיום. ואם כך הוא, במה הועילו חכמים בתקנתם?
ראוי אם כן, כי טרם קידום הצעת החוק ייבחנו המשמעויות המלאות של כל סעיפיו, כדי שאם יחוקק לבסוף - תצא ממנו בשורה אמיתית ולא יהיה בבחינת "אות מתה".
הכותבת היא מומחית ביחסי עבודה